איי לופוטן: חובה לפחות פעם אחת בחיים
קבוצת איי לופוטן, השוכנת מול חופיה המערביים של נורבגיה, כוללת 11 איים מיושבים ועוד מאות איונים קטנים המרצפים את החוף באזורים הללו של האוקיאנוס האטלנטי. עמרי גלפרין מספר על מקום שבו השמש שכחה לשקוע

קצת מוזר להסתובב בחצות הלילה באוויר הקריר של תחילת הקיץ, כאשר השמש זורחת כאילו לא הודיעו לה שכבר לילה ושהיא צריכה להיות כעת בצדו השני של הכדור. זה לא שהיא לא ניסתה... אלא שכשחוצים בימות הקיץ את החוג הארקטי, האור כמעט לא נעלם במשך כל שעות היממה.

 

מי שלא מורגל לכך עשוי להתעמת עם השעון הביולוגי שלו, אבל לא נורא - זה שווה. בחצות השמש מתלהטת בתצוגה לילית מרשימה של כדור אדום-כתום בוהק, ומעטים המקומות שבהם ניתן לראותה כך.

 

הגעתי אל קבוצת איי לופוטן (Lofoten Islands) השוכנים מול חופיה המערביים של נורבגיה ומהווים חלק בלתי נפרד מהמדינה היפהפייה. מדובר בארכיפלג של 11 איים מיושבים ועוד מאות איונים קטנים המרצפים את החוף באזורים הללו של האוקיינוס האטלנטי.

 

המקום משתרע על פני 1,227 קמ"ר, ובו אוכלוסייה די דלילה - כ-25 אלף תושבים בלבד. למרות מיקומם הצפוני של האיים, האקלים שם מתון ונוח יחסית, וזאת הודות לזרמי הגולף החמים הפוקדים את חופי האיים. בחודשי החורף הטמפרטורות כמעט לא יורדות אל מתחת לאפס, בעוד בקיץ מזג האוויר נעים והטמפרטורות מגיעות ל- 15 מעלות צלסיוס בממוצע ואף יותר.


האור כמעט לא נעלם במשך כל שעות היממה. לופטן (צילומים: עמרי גלפרין)

 

עדויות היסטוריות מצביעות על כך כי כבר לפני כ- 6,000 שנה התיישבו בני אדם באיים, וללא ספק מסע הישרדותם התבסס על דיג וציד. אלפי שנים מאוחר יותר הגיעו לאיים הוויקינגים הקשוחים, והתיישבו שם. התושבים המקומיים הם כפי הנראה צאצאיהם. באופן חריג ניתן לומר שההיסטוריה של המקום היא החלק הכי פחות מלהיב, ואולי גם הכי פחות רלוונטי במסע מעין זה. הטבע, היופי והקסם הבלתי נגמר הם לב העניין.

 

פלא היקום

אין טיסות ישירות מישראל לנורבגיה, לא כל שכן אל קבוצת איי לופוטן המרוחקת. אפשר להגיע לנמל התעופה של אוסלו או לעיר הפיורדים הנורבגית ברגן, ומשם להמשיך בעוד טיסה של כשעה לכיוון האיים. אפשרות אחרת להגיע לכאן היא להצטרף למסע מהנמל הימי של ברגן על סירת התיירים והתובלה הורטיגרוטן (Hurtigruten), אשר חוצה את אזורי הפיורדים המרהיבים ומגיעה לאחר כמה ימים, באחת מעצירותיה, גם אל חופי איי לופוטן.


שיט בין הפיורדים המרהיבים הוא חוויה חזקה במיוחד

 

כשהגעתי לאזור הצפוני של האיים, לאי אנדויה (Andøya) שבו נמצא היישוב אנדנס (Andenes), הדבר הראשון שעלה בראשי שזהו "פלא היקום". היישוב הקטן מוקף פיורדים באוקיינוס הפתוח, ובו בתי עץ מעוצבים בשלל צבעים, פזורים על מרבדי צמחייה ירוקה עשירה הנמתחת בין סלעי בזלת. כל החושים שותפים לחוויה החדשה, שכוללת גם ריח חריף של דגים מהאוקיינוס וממפעלי הדגים המקומיים, ואת קולותיהם של שחפים צווחניים, שלא יודעים שובע למרות התפריט העשיר שלהם. מבחינתי, זה היה פס קול של שלווה.

 

באנדנס מתגוררים 2,600 תושבים, ונראה שכולם מכירים את כולם. יש שם כמה חנויות המשרתות את התושבים, ובהן נמכרים מוצרים בסיסיים שמקלים על שגרת החיים. יש גם בית קפה קטן עם ארובה שמפיצה ריחות לשמים התכולים, המושך לקוחות המעוניינים להעביר שעות רגועות. ושיא השיאים - בסופי השבוע פועל כאן דיסקוטק מקומי באווירה של שנות ה-80. מבוגרים וצעירים, הורים וילדיהם, פוצחים בריקודים סוערים לצליליו של קלידן ששר ומזמר שירים מימים עברו. נראה שריקודי הזוגות מתפתחים על האי בתנועה מתמדת, שכן הדיוק הזוגי, השמחה ואהבת הריקוד מוצלחים כאן במיוחד.


להקות שחפים מקננות בכל נקודה על האי. הצווחות שלהם חזקות ביותר

 

ממפים את הלווייתנים באמצעות דנ"א

מתחת לדיסקוטק, באותו הבניין, מצוי אחד המרכזים המעניינים ואולי גם החשובים באיים - המרכז לחקר לווייתנים

(Whalesafari Andenes). במרכז יש מוזאון שממחיש את חייהם של הלווייתנים באזור, ובין השאר מוצגים בו שלדים ושרידים של לווייתנים. כ-400 פרטים נצפו ותועדו כאן. במרכז ממפים את הלווייתנים באמצעות דנ"א והבחנות חיצוניות; צורת סנפיר הזנב של הלווייתן ייחודית לכל פרט ופרט. כשאנשי המרכז יוצאים בשיט לנקודת "המרעה" הכמעט קבועה של הלווייתנים בים הפתוח, הם מצטיידים במצלמה ומתעדים את הסנפירים. כך הם יכולים לערוך מעקב רב שנתי, לפגוש מחדש את אותם הלווייתנים וכן לווייתנים חדשים, ולזהותם.

 

בכל שנה, החל מ- 25 במאי ועד ל-15 בספטמבר, מתקיימים מסעות צפייה בלווייתנים (בתשלום). כמה הפלגות צפייה מעין אלה יוצאות בכל יום, ומשך כל הפלגה הוא כארבע עד חמש שעות. אחד העקרונות של אנשי המרכז הימי הוא לצאת אל הים אך לעולם לא להתערב בחייהם של הלווייתנים. הם יוצאים כצופים וכחוקרים ומשתפים אתם את הבאים על ספינתם. ביותר מ-95 אחוז מהיציאות אל הים הם נפגשים עם הראשתן גדול (הראש Sperm whale), שמוגדר כמוגן ביותר. הזכרים בלהקות הללו עשויים להגיע לכדי 20 מ' וליותר מ-70 טונות.


האי אנדנס מספק חוויה גדולה צפייה בלוויתנים (צילום: Whalesafari)


 

במקביל לגישה המדעית ההומניטרית, מנסים בנורבגיה, שבה מותרת מכסה שנתית כוללת של כ-700 טונות ציד של לווייתני המינקי (Minke Whale), שבהם משקלו של פרט בוגר מגיע לכשמונה טונות, לתרץ את הציד בתירוצים שונים.

 

ואחרי כל ההקדמה הזאת, מאחר שלטבע יש כללים משלו ולמרות ההרשמה המוקדמת והרצון העז שלי להצטרף לשיט צפייה בלווייתנים, המסע בוטל בשל תנאי מזג אוויר סוערים במיוחד. כמה דקות לפני שיצאתי הגיע אל המרכז הימי דיווח של דייגים כי הם מתפללים להגיע אל החוף. והאמינו לי, אם יורדי ים נורבגים עם גנים ויקינגיים רוצים הביתה אל החוף, אז זה לבטח לא הזמן להרפתקאות. אבל לא נורא, התנחמתי בכך שיש לי סיבה נוספת לשוב לכאן בעתיד.

 

מוזאון קטן בתוך בית דייגים

באנדנס יש כמה אפשרויות לינה. אני ישנתי ב-Fargeklatten Veita, מעין הוסטל מעוצב בסגנון עתיק שאותו מנהלת אישה המנסה לשתף את אורחיה בסודות העבר של המקום. היא שיפצה בית עץ חורק, העמידה בו ריהוט ישן ויצרה אווירה ביתית חמימה לטובת הלנים. בסמוך לבית ההארחה פתחה הגברת מוזאון קטן בתוך בית דייגים ישן שניצב בצמוד למי הים, משם יוצאים הדייגים למלאכתם. בתוך בית הדייגים מוצגים אתנוגרפיים, ומדגימים שם שיטות הבערת אש, שימור מזון ושיטות דיג.

 

במרחק של כעשר דקות נסיעה מהכפר אנדנס שוכן הכפר הקטן בלייק (Bleik). כפיצוי על ביטול שיט הלווייתנים יצאתי לשיט צפייה בציפורי הים המקומיות. ההפלגה יצאה לאי קטן ולא מיושב, מרחק עשרות מטרים מהחוף. מאות אלפי ציפורים חגות סביב, במיוחד הפאפין (Puffin), אותם עופות שזכו לכינוי תוכוני ים ושנראים מרחוק כקבוצת פינגווינים קטנים עד אשר הם פורסים כנפיים ובמאמץ, אך גם בזריזות, מפליאים במעופם. בין ניסיונותיהן לצוד דגיגים למחייתן, תוך כדי מעוף גמלוני שמסתיים בצלילה חופשית אל מתחת לפני הים, לבין מנוחה על האי, צריכות להקות הענק להישמר ולנהוג בערנות. כל העת חגות מעליהן להקות קטנות של עיטמים, הדואים בשמים במעגלים מדודים, ממתינים לרגע התקיפה. הם יודעים היטב שכאן המזון מצוי בשפע. פרט לפאפין אפשר לפגוש כאן קורמורנים וכמובן שחפים.


בכמה נקודות באיים, מקננים תוכוני ים. הפאפין (צילומים: עמרי גלפרין)

 

באופן כללי, קל להסתדר באזור עם רכב שכור או עם קראוון. הכבישים חדשים, עוברים בתוך מנהרות תת-קרקעיות, ומן הגשרים העיליים נשקף נוף שלא רואים במקומות אחרים.

 

העיירה הקטנה הנינגסבר (Henningsvær), שבה כ-500 תושבים, מהווה מוקד משיכה לתיירים ולמבקרים. בעיירה תעלות מים ועליהן בתי כלונסאות, ומסביבה מתרוממים הרים גבוהים המושכים מטפסי הרים מנורבגיה ומכל רחבי תבל. יש כאן גם פאב קטן שהוא גם מועדון למטפסי ההרים, ובחודשי הקיץ מתקיימות בו גם הופעות חיות.

 

סירת מירוץ בין פיורדים 

בעיר סבולבר (Svolvær), בירת האיים, מתגוררים קרוב ל-5,000 תושבים. סבולבר היא עיר לכל דבר ועניין, ובה מגוון רב של חנויות, מסעדות, פאבים, מדרחוב ומקומות בילוי. מלבד שיטוט במקום, ניתן גם ליהנות מאטרקציה נפלאה ומיוחדת - שיט בין הפיורדים בסירת זודיאק במהירות בינונית של כ-40 מיל לשעה. במשך שעתיים הרוח מכה בפנים כשהעיניים עטויות משקפי מגן, כאשר מגובה קו המים מתקרבים במהירות אל בין הפיורדים.


שיט בין הפיורדים בסירת זודיאק. אטרקציה נפלאה


 

המטרה בשיט היא להגיע אל הפיורד טרול (Fjord Troll). זהו פיורד גדול ביותר, שעם קצת דמיון ניתן לראות בו דמות של טרול שוכב. אבל המפגש עם הטרול הוא החלק המינורי. החוויה העיקרית היא העצמה של הטבע במיטבו. כחלק מהמסע המימי מגיעים לאזורי הקינון של העיטמים. המדריך המקומי, שהוא במקרה גם הסקיפר, מוציא מתוך תא בסירת הזודיאק דג קפוא ומשליך אותו למרחק של מטרים ספורים מהסירה, כדי לפתות את העופות הדואים - והם מתפתים. המראה של העיטם הדואה בגובה רב ולפתע צולל אל המים בצמוד לסירה ולופת את הדג בין רגליו, הוא מדהים. שנייה אחת של טבע מענג, גם אם מעט מבוים.

 

בסבולבר נתקלים בתופעה שקיימת גם באיי הצפון אבל בהיקפים קטנים יותר - ייבוש דגי הבקלה. הדבר מהווה חלק מרכזי בנופי הטיול מכאן והלאה לכיוון איי הדרום, ויש לו מקום חשוב בתעשייה ובתרבות המקומית. בכל שנה, בחודשים פברואר ומרס, מגיעות להקות של מיליוני דגי בקלה לאזורי החופים לשם רבייה. זהו זמנם של הדייגים, מקומיים וכאלה המגיעים מכל רחבי נורבגיה, להתחיל במלאכת לכידתם של הדגים. נושא הדיג בנורבגיה נטוע עמוק בתפיסה התרבותית ובתעשייה המקומית, וביטוי לכך אפשר לראות גם בתכניות טלוויזיה ואפילו בערוצי טלוויזיה ייעודיים המטפחים גיבורי תרבות מתחום הדיג המקצועני על שלל שיטותיו - ויש המון.

 

ומה עושים עם מיליוני דגי הבקלה שנתפסים? הדגים, שמשקלו הממוצע של כל אחד מהם הוא בין שניים לארבעה ק"ג, נתפסים באמצעות קרסים או רשתות דיג, ולאחר שהם מועברים אל החוף הם עוברים ניקוי ועיבוד במפעלים קטנים. אחר כך הם נרכשים על ידי סוחרי דגים אשר להם סככות ענק, ובתוכן הם תולים את הדגים לייבוש למשך כארבעה חודשים, וכל זאת ללא תוספת של המלחה או עישון. בתנאי האקלים הקר והיבש הדג אינו נרקב אלא מתייבש ומצטמק לכדי 23 אחוז ממשקלו הראשוני.


ייבוש דגי הבקלה. הדגים נמצאים במצב זה כארבעה חודשים


 

איך מפרקים דג? עם פטיש

כניסה לאזורי החוות, או אם תרצו הסככות, ממלאת את האף בריח דגים. בתום תקופת הייבוש הדגים מועברים אל השווקים המקומיים והבין-לאומיים. סחר הדגים המיובשים מתבצע באותה השיטה כבר למעלה מ-1,000 שנה. מדינות כמו ספרד ואיטליה הן השוק החם ביותר שלהם. ומה עם ראשי הדגים? מתברר שבמדינות אפריקה יש כאלה ששמחים לרכוש את הראשים המיובשים ולהכין מהם מטעמים שונים ומשונים. ההמלצה של הדייגים הנורבגים היא פשוט ליטול פטיש ולהכות בדג המיובש וכך לפרק אותו. אפשרות אחרת היא להשרותו במים ולאחר מכן להכין מבשרו תבשיל.

 

בפאבים המקומיים רואים את בני הנוער שיוצאים לבלות ולשתות מהטיפה המרה, רוכשים מעין שקית ובה רצועות יבשות של הדגים. גם אני טעמתי, והאמת - הוא קשה ללעיסה, מתפרק לאט בפה ויש שיאמרו שזה כמו סוליית נעל. אבל בסיכומו של דבר הטעם סביר, משתלב עם כוס בירה הגונה ומכיל אומגה 3.


בפאבים המקומיים רואים את בני הנוער שיוצאים לבלות ולשתות

 

מידע שימושי לביקור באיי לופוטן:

 

 

 

 

    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה איי לופוטן: חובה לפחות פעם אחת בחיים
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אי של שקט
    כן, זה יציב. בית הניצב על קלונסאות
    צילום: עמרי גלפרין
    מומלץ לצאת לשיט מהיר בין הפיורדים
    צילום: עמרי גלפרין
    שחף על האי. ישנן כאן להקות רבות של העוף הימי
    צילום: עמרי גלפרין
    ynet ספיישל