שתף קטע נבחר

"קולך" נשמע בחוץ. ובבית?

למייסדת "קולך", חנה קהת, הוענק תואר ד"ר של כבוד - אבל דווקא במגזר שלה היא זוכה בעיקר לעוינות ומתקפות. האם בעלי הכוח חוששים לאבד את הבלעדיות?

מכון ויצמן ברחובות הוא בועה מעוררת השראה במציאות הישראלית - המדשאות הרחבות, עצים גבוהי צמרת, פוסטרים עתירי איורים של מולקולות, אטומים ונוסחאות. עולם אחר. אתמול (יום ב') התקיים במכון טקס מכובד בהשתתפות מועצת הידידים של המכון, ואנשים נכבדים הגיעו מקצוות תבל להביע שותפות ותמיכה בפעילות המדעית. המכון מצדו ניצל את המעמד להבעת כבוד והערכה לנשים וגברים שתורמים תרומה משמעותית לחברה בישראל, והעניק תוארי ד"ר של כבוד.

 

בין מקבלות תואר הכבוד הייתה ד"ר חנה קהת, מייסדת ארגון "קולך" ומי שמנהלת אותו כיום. התואר ניתן לה "כאות הערכה על מנהיגות אמיצה ורבת השראה. על נחישותה ואומץ לבה בהקמת ארגון קולך ועל התמדתה בהשמעת קול עצמאי וצלול, על פעילותה לקידום שוויון זכויות של נשים בחברה הדתית ובחברה הישראלית ועל השמעת קול זה במשך שנים רבות גם לנוכח התנגדויות רבות. פעילותה מאפשרת לנשים בחברה נגישות לאוצרות הרוח של היהדות".

 

כשקהת עלתה לשאת את דבריה היא שאלה "מה אני עושה כאן? מה לפעילים חברתיים ולאנשי מדע? מה המשותף בינינו?" ודרך סיפורו של האדם המבקש להתגייר, היא תמצתה את תפישתה: "מהותה של התורה, מהות האנושיות היא 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך'... המטרה היא למחות דמעה ולמחות כאב מפניה של מי שזכויותיה נרמסות. המשותף למדענים ולפעילים החברתיים היא השאיפה לשיפור פני העולם בו אנו חיים, שאיפה לתיקון עולם".

 

בעודי יושבת שם ומאזינה לשלל הברכות ודברי ההערכה, תהיתי על מקור הפער בין מה שקורה בטקס לבין העוינות הרבה והמתקפות הקשות להן זכתה קהת בתוך החברה הדתית. מדוע שוב ושוב אנו נוכחים ברלוונטיות של הביטוי "אין נביא בעירו?" מדוע בתוך ה"משפחה" אנו זוכים בעיקר לביקורות, ובמבט מבחוץ אנו זוכים להערכה וכבוד?

 

האם בשל הפחד שתנועה הקוראת לשוויון מעוררת? פחד של בעלי הכוח לאבד את הבלעדיות? האם בשל עיסוקה של קולך בנושאים שהיו טאבו בעבר? נושאים מושתקים, שהשתקתם מאפשרת קיום

נינוח של הקהילה הדתית מבלי שתידרש להתמודד עם בעיות מורכבות מדי, כמו למשל פגיעות מיניות על ידי רבנים, גילוי עריות ואלימות במשפחה?

 

החיבוק החם והמכבד שזכתה לו חנה איפשר לי לצאת מהעשייה היומיומית ולהתבונן על קולך בפרספקטיבה של 12 שנות קיומה. להתבונן על קולך מנקודת מבט של החברה הישראלית והעם היהודי, בהקשר הרחב שלו. התבוננות זו הזכירה לי שיש חברה גדולה סביבנו שמכבדת את הישגינו, את מאמצינו, מכבדת את הנחישות ואת ההתמדה, חברה שכמהה לשמוע את הקול הבהיר והצלול של המהפכה הנשית-דתית. עלינו לאפשר לקולך-קולנו להישמע גם מחוץ לגבולות המגזר, עלינו לאפשר לקול הזה להפוך לאור, אור ממשי של למידה, של חינוך, של שוויון וכבוד לכל אשה באשר היא, לכל אדם באשר הוא.

 

  • איילת וידר-כהן היא יו"ר הוועד המנהל של "קולך"

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים