לערבב חשמל ומים: מסלולי טיול בנחל חדרה

הימים של חנקין והברון רוטשילד הותירו כאן את רישומם, ופיתוח הריאה הירוקה בצל תחנת הכוח הפך את פארק נחל חדרה לאטרקטיבי. קבלו הצעה לטיול משפחתי וביקור אצל הקורמורנים

יאיר זיידנר, אתר מפה פורסם: 12.11.10 , 06:09

בזמנים שבהם נחל חדרה היה פלג צלול מים, צעד בו המשורר נתן יונתן וכתב ש"חופים הם לפעמים געגועים לנחל". כשמשוטטים היום בשביל המוביל מחפציבה (שימו לב, לא מדובר בקיבוץ שבעמק יזרעאל) לשפך נחל חדרה, המראות שונים לגמרי. זרמו של הנחל איתן, ורוחבו שלושים מטרים, מקור מימיו הוא הים, אלה הם המים שמקררים את הטורבינות בתחנת הכוח "אורות רבין", שמצפון לנחל.

מפת מסלול הטיול (באדיבות אתר מפה)

לו צעד כאן המשורר בימים אלה, נראה שלא היינו זוכים לשירו, אבל המקום עודנו שובה לב ואף זכה לשימור ושיקום נאים. בטיול שלפניכם מוצעות שלוש אפשרויות לטיולים רגליים באיזור הנחל, ניתן לטעום משלושתם במהלך יום אחד או להגיע מספר פעמים ובכל פעם לצאת לגיחה אחרת.

איך מגיעים?

במחלף אולגה שבכביש החוף (כביש 2) פונים מערבה ונוסעים בכביש הגובל בגבעת אולגה מצפון. לאחר כקילומטר, על פי השילוט המכוון לפארק נחל חדרה, פונים ימינה (צפונה) בדרך סלולה בטון המסומנת בסימון שביל ישראל. הדרך מגיעה עד לחניון שבגדה הדרומית של נחל חדרה.

גזע עץ על גדת הנחל (צילומים: חנן ישכר)

תיאור המסלול

חניון נחל חדרה. הדרך מגבעת אולגה מגיעה לגדה הדרומית של נחל חדרה, שהפך לטיילת. במרכז הטיילת נמצאת "כיכר המבוע" - מזרקה שמימיה יוצרים צורת פטרייה, והיא שופכת את מי הקירור החמימים של תחנת הכוח לתוך בריכה עגולה ורדודה. בין העצים שניטעו יש מדשאה ושולחנות פיקניק. זה המקום שישמש כבסיס היציאה לגיחות שלנו.

גיחה 1: הגדה הדרומית של נחל חדרה

נחל חדרה מתחיל את דרכו בהרי שומרון. היובלים העיליים של הנחל מנקזים את עמק דותן שבשומרון, בין הערים ג'נין ושכם. עד שנות ה-90 היה חלקו התחתי של נחל חדרה, מהעיר חדרה ועד הים, בחזקת מיפגע אקולוגי. בערוצו זרמו שפכים עכורים ומעלי צחנה שמקורם במפעלי תעשייה וביישובי הסביבה.

עוד בנושא

בשנת 1982 החלה לפעול מצפון לשפך נחל חדרה תחנת הכוח "אורות רבין". אחד התנאים להפעלתה היה שיפור מראה חלקו התחתון של הנחל.

במהלך הפקת החשמל מקררים את יחידות הייצור באמצעות מי ים. תוך כדי כך מתחממים מי הקירור ומשסיימו את תפקידם מוזרמים מי הקירור בחזרה אל הים. התחנה מזרימה כ160 אלף מ"ק מי ים בשעה, והיא הבסיס להקמתו של פארק נחל חדרה. בזכות מימיה של תחנת הכוח הוא הפך לפארק "החם" ביותר במדינה.

אורכו של החלק המשוקם הוא 1,300 מטרים ומשך הליכה אורך בין חצי שעה לשעה. מרחבת החניה נצעד מזרחה במעלה הנחל, בקטע העובר בתוואי "שביל ישראל". לאחר כ-400 מטרים ניכנס לתוך חורשת האקליפטוס היפה המלווה את הגדה הדרומית של הנחל. החורשה נמצאת למרגלות מדרון של גבעת חול. יש פה גם עופות מים כגון שלדג גמד, פרפור עקוד, אנפה אפורה, אנפת סוף, סופיות וברכיות.

אזור הפארק, בצל ארובות תחנת הכוח

בקצה החורשה, לפני גשר כביש החוף (כביש 2), סוכר סכר רחב את נחל חדרה. בימים כתיקונם, שבהם מי השיטפונות לא זורמים בנחל חדרה, אפשר לחצות את הסכר לגדה הצפונית ולשוטט בגן הנוי שניטע כאן. הגן ניטע במדרון גבוה המפריד בין גדר תחנת הכוח לבין הנחל, והוא נבנה מאפר הפחם שנשרף בתחנת הכוח לשם ייצור חשמל. שיכבת האדמה המכסה את אפר הפחם היא כר נוח לגידול צמחים, כפי שמעידות המדשאות והצמחייה היפה שבמקום. כל שנותר הוא לשוטט בשבילי הגן, עד לשפך הנחל, ליהנות ממראה מפל המים החמים ולשוב אל רחבת החניה.

גיחה 2: חוות חפציבה

מחניון נחל חדרה נצעד מזרחה כמו בגיחה אל פארק נחל חדרה, נחלוף על פני הסכר ונמשיך במעלה נחל חדרה לגיחה של 3 קילומטרים הלוך ושוב, שתיקח בין שעתיים לשלוש. מתחת לגשר כביש החוף קיימת נביעה דלה שכונתה עין אלעסל (מעיין הדבש). תושבי הסביבה האמינו ששתייה ממי הנביעה מחסנת מפני הקדחת. נחצה את כביש החוף מתחת לגשר ונמשיך במעלה הנחל אל שרידי חוות חפציבה. עצי ההדר ועצי הזית הנטועים כאן והמיבנים המשוקמים שבמקום הם תזכורת להרפתקה מרתקת בתולדות היישוב, שראשיתה בשנת 1891.

לאחר שרכש את אדמות חדרה הצליח יהושע חנקין לרכוש גם את אזור החולות הזה, מדרום לנחל חדרה (ואדי מפג'ר). אישתו אולגה הציעה לקרוא לנחלה בשם הסמלי חפציבה, שנלקח מתוך הפסוק המקראי: "לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי-בה ולארצך בעולה" (ישעיהו סב, 4). יהושע חנקין ואֽחיו, תנחום ומנדל, נטעו כאן את הפרדסים הראשונים של חדרה והשקו אותם במי נחל חדרה. אחר כך מכר חנקין את אדמת חפציבה לאהרון אייזנברג שנטע במקום עוד פרדסים והקים בשנת 1904 חווה להכשרת פועלים - חוות חפציבה.

שרידים מהעבר. אחד המבנים בחוות חפציבה

סיור באתר

ההצלחה הרבה שהחווה זכתה לה עודדה את מנהליה להקים בגדת נחל חדרה מכון שאיבת מים משוכלל. המכון שכן במיבנה כורכר, סמוך לגדת הנחל. מנוע המשאבה, שהופעל בכוח קיטור, היה בשעתו הגדול ביותר בארץ ישראל. המשאבה העלתה את מי הנחל ב-15 מטרים ואלה זרמו בתעלות אל חלקות הפרדס.

בבית המשאבה תצוגה קטנה בנושא ומופע אור קולי שאפשר לראות בתיאום מראש עם חברת חשמל. מדרום למדשאה הגדולה צומחים שני עצי אקליפטוס גדולים, וביניהם נמצאים שרידים של אחת מתעלות ההשקיה. צמרות עצי אקליפטוס אחרים על גדת הנחל משמשים כאתר לינה פופולארי לקורמורנים במהלך החורף. במשך היום, ובעיקר בבוקר ולפנות ערב, נראית פעילות ענפה של העופות השחורים.

ממכון השאיבה נעלה בשביל לחצר המוקפת בשרידי חומה מן העבר. הבית בעל גג הרעפים המשופע, הצבוע לבן, שימש כמשרד החווה וכחדר אוכל לפועלים. האגף הנמוך יותר, הבנוי אבני כורכר חשופות, שימש כאורווה וכמחסן. במעלה השביל נפנה ימינה לרחוב בתי הפועלים - שמונה בתים קטנים בשתי שורות משני צידי הרחוב. הבתים נבנו בסגנון אירופי, והם בעלי גג רעפים משופע וחלונות עץ גדולים. עד שנבנו הבתים גרו הפועלים בסוכות. הבניין הרביעי מימין הוא מוזיאון קטן המתעד את עבודת ההדרים.

סוף לסיפור

למרות ההצלחה שנחלה חוות חפציבה, היא פעלה רק שנים מעטות. מלחמת העולם הראשונה הערימה על החווה קשיים כלכליים, עד כדי שיתוק מכון השאיבה; הפרדסים התייבשו; וכאילו לא די בכך - באה בשנת 1916 מכת ארבה שהשחיתה את העצים לגמרי. החווה נעזבה. הפרדסים עברו מיד ליד, אבל גורלו של המקום נחרץ: הפרדסים נעקרו כדי להכשיר את השטח לבנייה.

קורמורנים בצמרות האקליפטוס

בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת רכשה חברת החשמל כ-350 דונם מאדמות חפציבה כדי ליצור חיץ ירוק בין תחנת הכוח "אורות רבין" לאזורי המגורים בחדרה. בשיתוף המועצה לשימור אתרי מורשת זכתה החווה על תכולתה לשיקום, והיא פתוחה למבקרים בתיאום מראש וללא תשלום. בית החווה משמש כמרכז מבקרים ומקרינים בו סרט על ימיה של חפציבה. הדרך לראש הגבעה, שבה נמצא בית התצפית, זרועה בכלים חקלאיים ישנים. בבית התצפית - הגדול בבתי חפציבה - התגורר מנהל החווה, וממנו יש תצפית מרהיבה על תחנת הכוח ועל פארק נחל חדרה. מכאן נרד לנחל חדרה ונשוב לחניון הפארק.

גיחה 3: חוף גבעת אולגה

מחניון נחל חדרה נצעד מערבה לאורך הטיילת אל שפך נחל חדרה. מהשפך נראה המזח של חברת החשמל, שבו פורקים את מטען הפחם הדרוש להפעלת התחנה. תוואי מסלול הטיול עובר מכאן דרומה, לאורך החוף. אורכו המלא, הלוך ושוב, הוא 6 קילומטרים וזמן ההליכה כ-3 שעות. ניתן כמובן לקצר את המסלול בכל שלב ולחזור בחזרה מתי שמרגישים שהספיק. הדרך לאורך החוף נעימה בכל ימות השנה.

החוף בגבעת אולגה

מפעם לפעם כדאי לגשת לחולות ולהתרשם מהצמחים האופייניים לחוף, ובהם השיח לבנונית ימית, הנפוץ כאן מאוד וניכר בעליו המכוסים שיכבה עבה של שערות לבנות. החוף יפה ושמור, ומתנהל כך עד "מפרץ הדייגים", מפרץ קטן וציורי, עמוס בסירות דיג קטנות. כאן יש שפע של מפרצונים ובריכות טבעיות שמי הים חצבו בסלעי החוף. בדרום המפרץ בולט צוק כורכר יפה, שבו אפשר לראות היטב כיצד הלוחות הדקים שבונים את סלע הכורכר מצטלבים אלה באלה. סלע הכורכר נוצר מהתאבנות של דיונות חול. השינוי בכיוון השכבות נוצר מהתאבנויות של דיונות שונות, בזו אחר זו.

בית חנקין

מדרום לדרך נמצא תל עפר הגובל במפרץ בנימין - מהמפרצים היפים של חדרה. ספינתו של הברון רוטשילד עגנה בחוף הזה בשנת 1914, כאשר בא לבקר בחדרה, ומאז המפרץ נקרא על שמו. כיום מוקף המפרץ במיתחם המגורים האימתני "כפר הים".

חוף הים נותר פתוח לציבור. גבעת הכורכר הגבוהה הגובלת במפרץ מדרום היא תל גבעת אולגה. במרומי הגבעה ניצב בית בטון, צבוע בלבן. בשנת 1924 בנה את הבית יהושע חנקין. הבית היה מבודד לחלוטין, בגבול שטח מריבה עם רועים בדווים שדרשו חזקה על קרקעות שהוחכרו להם למרעה. זו הסיבה שהבית לובש מאפיינים של אתר מבוצר. הוא שימש את צעירי המשפחה לנופש בימי הקיץ. כיום פועל במקום בית קפה (סגור בשבת ובחג). על הגבעה בנו הבריטים את משטרת החופים, והיא פעלה לגילוי ספינות מעפילים. יחידת פלמ"ח שבסיסה שכן בקיבוץ גבעת חיים תקפה את המיבנה פעמיים. בפעם השנייה נגרם לו ולתחנת הרדאר נזק ניכר. הבניינים העזובים שליד בית חנקין שימשו בעבר אתר נופש לחיילי צה"ל.

מכאן נשוב לחניון פארק נחל חדרה באותה דרך ונגיח מפעם לפעם מזרחה לחולות, כדי ליהנות מעולם הטבע המיוחד שקיים שם.