שקרי לי, ריהאנה

"האלבום החדש שלי הוא 'אלבום ריהאנה' מושלם. כל שיר נתפר שם עבורי. רציתי שירים שאף זמרת אחרת לא תוכל לבצע", כך בדיוק אמרה בחודש שעבר ריהאנה, בראיון ל-BBC, לקראת צאת אלבום האולפן החמישי שלה, "Loud". "לא רציתי שזה יהיה אלבום פופ גנרי כמו ש-Ke$ha, ליידי גאגא או קייטי פרי עושות", הוסיפה בזלזול קל.

מעט יותר מחודש לאחר האמירה ההיא, חובת ההוכחה על ריהאנה. אבל לאחר האזנה לאלבום החדש, מתברר שלהבטחות של הזמרת הצעירה (בת 22 בסך הכל) יש כיסוי, ואפילו גדול, לא מעט בזכות צמד המפיקים Stargate, שעבדו בעבר גם עם ביונסה, וסיפקו פה - בשיתוף ריהאנה, כמובן - מוצר פופ מהוקצע וברובו מרשים מאוד.

ריהאנה. יתרונות בולטים גם בקולה (צילום: Camille Akrans)

"Loud", אם נפשט את העניינים, נפתח בבום. מבלי להתייחס לקונוטציות הצפויות משמו, "S&M", השיר הראשון באלבום הוא להיט פופ ענק שלבטח עוד יעשה שמות במצעדים האמריקאיים ובכלל העולם.

אם נחזור לרגע להבטחתה של ריהאנה מהחודש שעבר, "S&M" הוא בהחלט שיר שלא כל אחת יכולה לבצע, כזה שנתפר למידותיה ובאמצעות הפקה מושכלת גם מוציא החוצה את יתרונותיה הבולטים.

במקרה זה לא מדובר בנתונים המרשימים עמם הצטלמה לחוברת המלווה את האלבום, אלא ליכולות השירה שלה. אלה, אם יעמדו לצדה בביצוע המורכב במבחן ההופעה החיה, יוכלו לשמש אותה במקרה של הלהיט הזה, כשיר פתיחה נהדר לסיבוב ההופעות הבא שלה.

"S&M" מכניס את המאזין לאלבום לאווירה פופית-דאנסית אופטימית ומהנה שבהחלט עושה חשק להמשך. זה מגיע בדמותו של "What's My Name", הסינגל הנוכחי המקדם את האלבום שהגיע לא מכבר לפסגת מצעד הבילבורד בארצות הברית. גם אם הוא קצת נודניקי, גם כאן מדובר בלהיט שאי אפשר להתכחש אליו. כך גם "Only Girl" שמופיע באלבום.

אבל את השיר "Cheers", בו היא מסמפלת את אבריל לווין, לא קניתי. לא את הסימפול (לא מצאת מישהי עם קצת יותר משקל לסמפל?) ולא את התוצר הסופי.

טוב יותר אפילו מ-"Russian Roulette"

בגזרת השקטים החביבה אף היא על ריהאנה, יש קפיצת מדרגה משמעותית באלבום החדש. זה מתחיל עם "Fading", בלדת R&B חביבה, וממשיך עם "California King Bed", בלדה סקסית ובוגרת יותר מהקיטש הקודם שלה, מולחנת טוב יותר אפילו מ-"Russian Roulette" הגדול, ובעיקר כזו שמציבה אותה בליגה של הגדולות. עבודת הגיטרה החשמלית המייבבת והנהדרת א-לה "מלרוז פלייס" שיש כאן, תשתלב היטב בשלג של הגויים בחג המולד המתקרב.

אמינם. הפעם הוא לא במרכז (צילום: AP)

החלק המתון של האלבום, שמהווה קצת פחות מ-50% ממנו, מרשים גם ב-"Skin". זה נשמע כמו אחת היצירות הרגועות והמוצלחות של טוני ברקסטון, מריה קארי בימיה הטובים או כל כוכבת סול-פופ מוצלחת אחרת. אבל הבונבון האמיתי מגיע בסוף האלבום הזה, עם שיר ההמשך ל-"Love the Way You Lie", הדואט של ריהאנה עם אמינם.

בניגוד להתנגדות הראשונית של ריהאנה עצמה להקליט סיקוול לשיר ההוא ("לא חשבתי שאפשר להתעלות על המקור", אמרה בראיון ל-MTV), את האלבום אכן חותמת גרסת המשך לדואט עם אמינם. הפעם, אנחנו לא מקבלים שיר של אמינם שריהאנה עושה בו קולות רקע או שרה את הפזמון, אלא גרסה מיוחדת לשיר ובה היא המרכז - ואמינם הוא הראפר שברקע.

ריהאנה עם אמינם בהופעת אורח - "Love The Way You Lie II" 

קצת לא נעים לומר, אבל מדובר בגרסה טובה הרבה יותר, שהלוואי והיא היתה זוכה לתשומת הלב הרבה לה זכתה הגרסה ההיא. לא נגזים אם נפאר ונהדר את ביצועה החדש של ריהאנה לשיר הזה, ונגיד שהיא מתעלה על עצמה בפסגות חדשות, אל ההקלטה הטובה ביותר שיצאה מגרונה עד היום. אוי, כמה טוב שהיא לא ויתרה בסוף על הגרסה הזו.