סטודנטים בערפל

"מאבק הסטודנטים" זוכה זה זמן רב לתהודה ולכותרות, אוהדות בעיקרן. אמנם, ידוע שהסטודנטים הישראלים נוהגים להיאבק רק על מה שנוגע לכיסם, אך הפעם מוצג מאבקם כמוצדק, כיוון שהוא מבטא "סדר עדיפויות לאומי מעוות" מול הקצאות מימון לאברכים. אחרי הפגנת הסטודנטים השבוע, כשהמחאה עדיין בעיצומה, כדאי לשים לב עד כמה מנותק מאבק הסטודנטים הנוכחי ממציאות חייהם האקדמיים, ועד כמה הוא תורם להנצחתה.

אנו נמצאים בעיצומה של מתקפה על ההשכלה הגבוהה בישראל, המהווה היבט אחד של ניסיון רחב לקעקוע מה שנשאר מהדמוקרטיה הישראלית וערכיה. מתקפה זו מתבטאת, בין היתר, בקיצוץ המתמשך בתקציבי המוסדות להשכלה גבוהה, בייבוש

 המכוון של מדעי הרוח והחברה, ובכפייה ההדרגתית של רציונל כלכלי על האוניברסיטאות - להבדיל מפעולה כלכלית תקינה מתוך רציונל מחקרי. במקביל, מותקפים גם התכנים.

ארגון "אם תרצו", שמקורו בתא-סטודנטים, אינו מעורב בארגון ההפגנות מול האברכים. אך קולו הוא הקול הסטודנטיאלי הבולט במערכה הרחבה נגד חופש הביטוי וחופש המחקר האקדמי. מנגד, אחרי שנים של מינוריוּת, מתארגנים תאי-סטודנטים משמעותיים להגנה על הדמוקרטיה ולחיזוקהּ. אולם, אלה אינם זוכים עדיין לתמיכה רחבה מספיק. חלק מכלי התקשורת וחלקים גדולים בציבור הישראלי, וגם בקהל הסטודנטים, מעניקים תמיכה פופולרית דווקא לרוח הלא כל-כך דמוקרטית המנשבת מכיוון "אם תרצו", "המכון לאסטרטגיה ציונית", ודומיהם.

לסטודנטים רבים, כך נדמה, לא ממש מזיז התפקיד האינטלקטואלי, הדמוקרטי, החופשי של האוניברסיטאות, כל עוד החוגים המכשירים אותם לעבודה מבוקשת ישגשגו. עובדה - רובם לא מפגינים על זה. הם לא מפגינים גם כשמכים סטודנטים ערבים כי הם ערבים, או כשמסרבים להשכיר להם דירות. בעיני רוב הסטודנטים, אקדמיה היא כלי להכשרה מקצועית ותו-לאו - כזה שלא רלוונטי לשמוע בו תכנים המנוגדים לזרם המרכזי, שנתפשׂ כאמת מוחלטת (עד שמגיעים לאוניברסיטה).

וכך, תחת מראית-עין של מאבק לשוויון בין חרדים לחילונים, הימין הכלכלי, המדיני (כבר הבנו שזה אותו דבר) מניע שוב את הסטודנטים סביב אינטרס צר, מכיר לציבור עוד כמה פנים חדשים מ"ההתאחדות הארצית", מתחזק את שנאת החרדים, ומקדש-מחדש את השירות הצבאי.

טוב לימין

ההלאמה האידיאולוגית וההפרטה הפיננסית של האוניברסיטאות נדחקות לקרן זווית - וזה טוב לימין. שיימשכו בשקט. והשמאל? בחלקו ציני, בחלקו - אדיש, ובחלקו תומך, מצטרף להטעיה ששורשה בעצם ההשוואה הלא-מחויבת בין סטודנטים לאברכים ובהתעלמות מכל השאר.

כדי לחסוך לסטודנטיות ולסטודנטים העסוקים מזמנם, שהלא זמן הוא כסף, אני מציע לפשט את העניין: התאחדות הסטודנטים הארצית (שבאתר הבית שלה, תחת הכותרת "שיעור באזרחות", מופיעה פרסומת לחברת דלק גדולה) תבקש מהציבור שהיא מתיימרת לייצג לשלוח SMS, בו יבחרו בין (הקש 1) אוניברסיטאות חופשיות וציבוריות עם פקולטות חזקות ולא-רווחיות למדעי החברה והרוח, לבין (הקישי 2) מוסדות השכלה גבוהה למדעים המדויקים ולהכשרה מקצועית בלבד, שעלותם למדינה מינימלית. בין השולחים תגריל ההתאחדות תעודת-גמר במסלול מקוצר.

כפי שנראית ההתגייסות למאבקים השונים על ההשכלה בישראל כיום, העמדה השנייה תגבר. כי בעוד הציבור החרדי יודע בדיוק מה הוא רוצה, למנהיגי הסטודנטים ולתומכיהם כנראה לא כל כך משנָה דמות ההשכלה עליה נאבקים, אלא רק "הסטודנטית

 המילואימניקית" (איפה, אמרתם, הסטודנטים הערבים?) מול "החרדי הפרזיט". "ניצחון" במאבק כזה יכול ללבוש צורות שונות ומשונות, כמו, למשל, מימון לסטודנטים שהחופש האקדמי של מוריהם מוגדר על-ידי הממשלה. והמאבק עצמו? הוא יוכרע בשיקולי הקואליציה והקפאת ההתנחלויות, לא בשום מקום אחר.

כאדם המתגאה בשריריו כשהוא מנסר את הענף עליו הוא יושב - כך המאבק הנוכחי מחזק את מנהיגי הסטודנטים, אך חותר תחת השכלה גבוהה הומניסטית ודמוקרטית, ובכך חולשתו הגדולה.

נעם הופשטטר, דוקטורנט למדע-המדינה באוניברסיטה העברית