מה עושים עם הילד הפרפקציוניסט?
מצד אחד, נראה כאילו השאיפה למושלמות תוביל אותו להצלחה, אך מצד שני, הוא חי חיים של הלקאה עצמית וביקורת עצמית מוגזמת, שעלולים להוביל דווקא לכישלון מבחירה. אורית פינצ'בסקי, מרפאה בעיסוק, מסבירה מיהו הילד הפרפקציוניסט
הם חיים ונושמים עולם מושלם. כל מה שהם עושים חייב להיות מושלם: הציור שלהם, סידור השולחן, קיפול הבגדים בארון, הדרך שבה הם מספרים חוויות מהטיול, הכל - קטן כגדול. לכאורה, "ילד פרפקציוניסט" זה נשמע כתכונה ולה מעלות רבות, אך בפועל, מדובר באחת התופעות שגורמת לסבל מתמיד ופגיעה ניכרת באיכות החיים של הילד ושל הסובבים אותו.
לחץ שמשפיע על הגוף
המחיר הרגשי-נפשי שמשלמים ילדים פרפקציוניסטים ביום-יום הוא עצום. היות וילדים אלו שואפים תמיד לשלמות, אך לא תמיד משיגים אותה מיד או כפי שתכננו, חייהם מלאים בהלקאה עצמית ובביקורת עצמית מוגזמת על מה שעשו ועל מה שצריכים היו לעשות כדי להגיע לשלמות זו. אי לכך, באופן שלעיתים נסתר מהעין, ילדים אלו מנהלים חיים סיזיפיים, רוויים במצבי עומס רגשי ובשחיקה אנרגטית.
תסמונת הילד הפרפקציוניסט לא מסתיימת רק בנהייה אין סופית לשלמות, אלא כוללת השפעות גופניות שליליות שהם למעשה נגזרת מהתפיסה הפרפקציוניסטית. ההורים לעיתים אינם מודעים לכך, אבל הצורך בפרפקציוניזם גורר קשיי הירדמות בלילה (מרוב דאגה לביצוע מושלם ביום למחרת), הרטבה בלילה, הזעה מרובה, הבעות פנים מאוד רציניות (שום דבר לא נלקח בקלילות ברמה הרגשית) ונשימות עמוקות ופתאומיות המעידות על לחץ רב שמשתחרר לאחר הצלחה. הבעיה הפיזית הנוראית ביותר היא שעדיין לא ברור עד כמה פרפקציוניזם משפיע לרעה על המערכת החיסונית (יתכן שמדובר בילדים שחשופים ליותר מחלות, כיוון שמערכת החיסון נחלשת מאוד במצבי לחץ גבוהים ותמידיים).
כיום ברור להורים רבים שפרפקציוניזם גורם לעיתים ליותר נזק מתועלת. כיוון שהילד מרגיש שהוא חייב לעשות כל דבר בצורה מושלמת, הוא למעשה גורם לשתי תוצאות: תוצאה אחת היא דלדול משמעותי של רמות האנרגיה - אנרגיה רבה מדי יוצאת על לחץ נפשי להצלחה בכל פעילות ולכן אין לילד כוחות התמודדות מספקים ביום-יום. תוצאה שנייה היא התפתחות דפוס הימנעות מעשייה: הילד נמנע מלהשתתף בפעילויות שונות, מכיוון שרק המחשבה שלא יצא מושלם או שלא יגיע למקום ראשון בתחרות, משתקת אותו לגמרי.
מיהו הילד הפרפקציוניסט?
מניסיון, הפתרון לבעיה, טמון בבעיה עצמה. בשביל להבין איך עוזרים לילדים פרפקציוניסטים צריך להתחיל להבין את ההנחות והתפיסות הבעייתיות שלהם ואלו חלק מהן:
- הם תמיד רואים את חצי הכוס הריקה ולא את המלאה - רואים את המעט שעשו לא טוב ולא את הרוב שעשו בו טוב.
- הם אינם מתייחסים למה שנדרש בשביל לעבור את המשימה אלא למה שנדרש כדי לעשות
אותה באופן מושלם (גם במצבים שצריך בהם רק לעבור רף ביצוע כדי להצליח או כדי לעבור לשלב הבא).
- הם חושבים לרוב שהם בתחרות עם אחרים, אך למעשה הם בתחרות רק עם עצמם, דבר שמוביל למלחמת התשה עצמית.
- הם טרם פיתחו מודעות לקשר שבין השאיפה התמידית למושלמות לבין המחיר הנפשי שמשלמים עבורה עקב גילם הנמוך.
- הם לא מבינים את עקרון היחסיות שלפיו תמיד יהיו טובים מילדים מסוימים ופחות טובים מאחרים.
- הם לא מתייחסים למרכיב הדינמי של יכולת עשייה ולפיה תרגול ופיתוח מיומנות יאפשר להם להיות טובים יותר בתחום מסוים עם הזמן ועם האימון, אך לא באופן מיידי.
מה עושים?
מומלץ להתחיל בחינוך אנטי-פרפקציוניסטי כבר בגיל צעיר. מההיבט הקוגניטיבי צריך לערער את ההנחות והתפיסות המוטעות שאוזכרו מעלה באופן מילולי ודרך התנסויות מתאימות. על בסיס זה ניתן לבנות הרגלים אנטי-פרפקציוניסטיים. הרגלים אלה יאפשרו לילד להבין תפיסה אחרת של הצלחה ויכולת ולשמר רמת אנרגיה נפשית זמינה. בה בעת יש להחזיר לילד את האנרגיה שהוא מאבד (בעקבות הצורך בפרפקציוניזם) בפעילויות שהם הנאה טהורה, ללא שום מרכיב של לחץ (צפייה בסרטים מצוירים, השתתפות במשחקי קופסה שהוא אוהב ומכיר, תרפיה באומנות) באופן קבוע.
מניסיון, תהליך השינוי לוקח זמן רב. עם זאת, בגיל צעיר זה אפשרי הרבה יותר, היות והרגלים פרפקציוניסטיים טרם השתרשו. מניסיון יש גם הצלחות. כבר שמעתי ילד פרפקציוניסט ממלמל לעצמו את המשפט "זה לא נורא (שהפסדתי)" ובאמת התכוון לזה. אז אולי בכל זאת יש תקווה ואפשר להגמיש קצת תפיסת חשיבה פרפקציוניסטית. אם לא ננסה, לא נדע. ואם נאמין, יתכן שנצליח.
- אורית פינצ'בסקי, מרפאה בעיסוק, M.Sc.
