מי שלא קופץ צהוב: דורטמונד חוזרת לימי הזוהר
מאמן משוגע, סקורר ארגנטיני וכוכב יפני אלמוני מוליכים את בורוסיה לעבר אליפות ראשונה מזה שמונה שנים. אז למה באלופת אירופה לשעבר אוהבים כל כך להנמיך ציפיות?
ארמין וה הוא אולי לא אחד המאמנים הגדולים בבונדלסיגה, אבל ליכולת החיזוי שלו יש לא מעט מעריצים. אולי קצת פחות מלפול התמנון עליו השלום. וה הימר ששטוטגרט שלו תזכה באליפות גרמניה ב-2007, שוולפסבורג תניף את הצלחת ב-2009 (ואחר כך גם קיבל ג'וב שם) וכמובן שבאיירן תטייל לדאבל משלה אשתקד.
ביום שישי שעבר, אחרי שקבוצתו המבורג, נוצחה 2:0 ב'סיגנל אידואה פארק', הוא הצהיר בלי חשש: "דורטמונד תהיה זו שתזכה העונה בתואר".
את האמת, בכושר הנוכחי של ה'בורוסיאנים', כפי שהם מכונים בפי האוהדים, ההימור שלו נראה מובן מאליו. דורטמונד פתחה בשבוע האחרון פער של שבע נקודות בפסגת הבונדסליגה וגם המספרים מוכיחים שמדובר בקבוצה הטובה בגרמניה.
החבורה של יוגן קלופ כבש 29 שערים (יותר מכל קבוצה אחרת) וספגה שבעה בלבד (הכי נמוך בליגה). אה, ועוד משהו: היא גם ניצחה בעשרה מ-11 משחקיה האחרונים בליגה. לראות וללקק את האצבעות.
"כולם אומרים לי כמה אנחנו פנטסטיים עכשיו, אבל אני לא נותן להצלחה לעלות לראש", הודה השבוע קלופ. "הדיבורים על אליפות מגיעים ממקומות אחרים. אני חושב ש-31 נקודות מ-11 משחקים זה דבר די צפוי, בטח אם אנחנו משחקים כך מתחילת העונה. נותן לאנשים אחרים שידברו במקומי על צלחת, אני יושב בצד, מקשיב ומתמוגג בלב".
מקור ההכנסה של ההתאחדות הגרמנית. יורגן קלופ (צילום: גטי אימג'ס)
מאמן משוגע
בניגוד לוולפסבורג, הופנהיים ומיינץ, דורטמונד היא שם ענק בגרמניה מאז ומעולם. היא זכתה בשש אליפויות, כמו גם בליגת האלופות ב-1997 ואפילו שיחקו בה שני ישראלים (עמוס סאסי ושלומי דהאן). הבעיה היחידה שאת הצלחת האחרונה הניפה ב-2002 ובשנים האחרונות נאלצה להתמודד עם בעיות כלכליות. הסיבה העיקרית להצלחה האחרונה היא השקט שמקבל קלופ מההנהלה.
בעוד בשאלקה, היריבה העירונית העשירה, החליפו שישה מאמנים מאז 2008, קלופ בן ה-43 לא שמע מעולם רחש על פרידה אפשרית, גם לא בתקופות הקשות. בשבועות האחרונים, איך לא, כבר נשמעו קולות שהמליצו למאמן הצעיר לרחרח אצל באיירן מינכן.
אנדי מולר וחברים עם הגביע האירופי ב-97'. היו ימים (צילום: גטי אימג'ס)
"אני לא מוכן לשמוע על כך מילה, אין בן אדם שיותר אוהב את דורטמונד ממני", סיפר בנחרצות. "אני אחד שלא בורח או עוזב מקום, בטח לא כשטוב לי כאן".
קלופ הוא בחור צבעוני ומי שהעלה בתחילת שנות ה-2000 את מיינץ לבונדסליגה. הוא אחד שלא מפסיק לצעוק, לשלהב את האוהדים ואיך לא, גם לריב עם השופטים. בשבוע החולף הוא נקנס ב-10,000 אירו על העלבת הקוון מול המבורג, העונש השלישי שהוא מקבל בשנים האחרונות מההתאחדות. "אני לא חושב שיש משהו רע בהתנהגותי, זה אני ואי אפשר לשנות אותי", הודה.
סרדינים? דג חרב
עם כל הכבוד לקלופ, הסיבה הגדולה להצלחה היא החלק ההתקפי המדהים שהתחבר לו בדורטמונד וכולל, בין השאר, את לוקאס באריוס הארגנטיני, שינג'י קגאווה היפני ונורי סאהין הטורקי. שלושתם יחד כבשו 16 שערים, יותר ממחצית שערי הקבוצה העונה בליגה.
את הפריצה הגדולה בקריירה עשה באריוס דווקא במדי קולו קולו הצ'יליאנית, אליה עבר אחרי שלא הצליח למצות את הפוטנציאל במולדתו. החלוץ המצוין קרע רשתות בקצב מפחיד במדי הקבוצה מהעיר סנטיאגו ואת שנת 2008 הוא סיים כמבקיע המצטיין בעולם, כשכבש לא פחות מ-37 שערים ב-38 משחקים. נאנסי ואספניול ניסו לרכוש את באריוס בחלון ההעברות של ינואר 2009, אבל בסופו של דבר הוא נשאר בקולו קולו חצי שנה נוספת, לפני שנרכש על ידי דורטמונד תמורת 6.5 מיליון דולר.
"הגניבה הגדולה של העונה". קגאווה (צילום: גטי אימג'ס)
קגאווה הוא הגניבה הגדולה של קלופ. החלוץ נרכש בקיץ מאוסאקה היפנית תמורת 350 אלף אירו בלבד ומוערך היום בכשישה מיליון, כמעט פי 20. המנהל הטכני של בורוסיה ושחקן העבר, מיכאל זורק, הודה לאחרונה כי מדובר בדג זהב של ממש. "לפעמים אתה זורק חכה למים ותופס סרדינים, פעם אחת עולה לך דג חרב".
יותר אוהדים מבאיירן
ללא קשר להצלחה שלה כיום, דורטמונד החזיקה את עצמה כלכלית בשנים האחרונות בעיקר בגלל דבר אחד - האוהדים. זה ישמע בלתי נתפס, אבל לדורטמונד יש את ממוצע הקהל הגבוה ביותר בבונדסליגה. לא רק העונה, בכל שנה בעשור האחרון. 74,441 צופים בממוצע הגיעו ל'סיגנל אידואה פארק' אשתקד, כמעט 7,000 יותר מאשר ממשחקיה של באיירן מינכן.
אותם אוהדים עשויים לראות בסוף העונה את קבוצתם מניפה את צלחת האליפות, אבל כבר עכשיו הם זכו לפרס לא פחות חשוב. לראשונה מאז ימי מתיאס זאמר, אנדראס מולר וחבריהם, לא פחות מארבעה שחקנים זומנו לנבחרת הלאומית. שניים מהם אלמוניים למדי - הבלם מרסל שמצלר בן ה-22 והכישרון העולה, הקשר מריו גוטזה, ילד בן 18 ששותף בעונה החולפת בחמישה משחקים בלבד, בכולם כמחליף.
"אנשים לא מבינים, אבל אנחנו קבוצה צעירה", ניסה קגוואה בן ה-21 לקרר את האווירה. "יש עוד הרבה משחקים בהם נמעד. אליפות? לא יודע, העונה עוד ארוכה. בקצב הזה הכל נראה טוב, כולנו יודעים דבר אחד: אסור לנו להוריד את הרגל מהדוושה לרגע, אחרי כבר יהיו כאלה שיענישו אותנו".
