שתף קטע נבחר

יקירתי, בואי נראה אותך מבייתת אותי

בין הפרסומות לקונדומים והחיפוש מתמיד אחר מלצר/ית אחרי צבא, היתה שם מודעה אחת חמודה, אחרת, אצבע משולשת ותנועה מגונה לכל הפוליטיקלי דפקט

כל העיר הזו מחפשת אהבה. חצי מיליון איש, שני מיליון דרכים, 56 מיליארד מילים, אינסוף כתובים. כל הזמן, המילה הזו ששולחת את מרביתנו הביתה להתחרמן עם המונוגמיה שעל הר נבו, כי פוליגמיה זה לא ממש באופי שלנו אלא רק בפנטזיות ובכמה מניפסטים של מחפשי זיון מקצועיים העובדים בשיטת הסטטיסיקה הטיזרית – בואי נראה אותך מבייתת אותי. או יה! נלחם באמא והוא כולו רובוטריק במסווה של חיית פרא. יש כאלו שקונות את זה. חבל שאני לא הקופאי, לעתים.

 

וכולנו רציניים עד אימה. אפילו הבדיחות שלנו מוקראות בימי זיכרון מרוב רצינות. כל כך הרבה הצהרות עד שלא נותר מקום, אפילו לא פינה קטנה בצד, עם אבק, לייצר את המשהו הזה, האמיתי.

 

לאחת יש דובי, לשני יש ד'בה, לשלישית יש חברות וסלולר רותח כל העת עם סמסים של חמ"ל מטכ"ל. בסוף, כמובן, מתעייפים נורא ונרדמים, כדי לקום בבוקר לעוד יום עם בוס בדיאטה ופקידה בחוטיני.

 

בערב, כדי לנשום מעט, הולכים לשתות קפה לא משהו במחיר מופקע או בירה או וויסקי גברים הורס, ומשחקים אותה בלתי מושגימגות עם עיניים רעבות כשל מוזלמן מצוי.

אז הנה, הלכתי גם.

 

ובאחד מבתי הקפה הרגילים לגמרי, באחת מן הערים הנחשבות שבין תל אביב לבין עצמה, יש שירותים. עד כאן, רגיל. גם התור המשתרך שם אינו בלתי רגיל. זה מותיר לי זמן להתבונן סביב בעודי משכנע את עצמי שלהתאפק זה הכי, בין כל הפרסומות לקונדומים בעובי בלתי מורגש ועד חיפוש מתמיד אחר מלצר/ית אחרי צבא, היתה שם מודעה אחת חמודה, אחרת, אצבע משולשת ותנועה מגונה לכל הפוליטיקלי דפקט:

 

...תראי, אני מחפש אהבה, זה ברור, כי כולנו כאלו, ושלא ינסו למכור לך דברים אחרים. גם את מחפשת אותה. אבל עד ששנינו נמצא אותה, למה לא נהפוך את הזמן הזה לנעים יותר עבור שנינו, וביחד. נכיר, נזדיין, נלמד עדנה מה היא, נבלה, נדבר, נהיה למטה ולמעלה. לא נבוא לחיפוש ההוא וההיא מתוך מצוקת המחסור עם פוזת היש, אלא פשוט נהיה מיליונרים בזכות עצמנו. אני אוביל אותך לחופש, את תובילי אותי. אני אחייך לנוכח הגחמות שלך ואת לאלו שלי, כי הרי לא נועדנו לשנות אלא רק ליהנות. תודי שיש בכך נחמת אלוהים. הרי גם לסאלי והארי זה לקח 12 שנים. לא ניחנק עם שיחות יחסינו-לאן ועם המטען הנפיץ של "רציני" ו"מניאק", "ביצ'ית" ו"זיון מיותר". נכון לעכשיו, זה תמיד ייגמר בבכי.

 

את יפה ואמיתית?

 

בואי!

 

(אגב, אם בא לך להכות מישהו עכשיו, או לנאום בזכות וכנגד, תחשבי. או שאת ממש שם, או שכדאי לדלג מכאן הישר לשירותים של הבר הסמוך)

 

מתחת לפתק, הזה, כנהוג, היו תלישים. כאלו שכתובים עליהם שם וטלפון וניתן לקחת הביתה. טייק אוויי של סיכוי.

 

ליד השירותים, לאמת קל יותר להרים ראש

מיותר לומר שכבר לא נשאר מה לקחת. ככה זה כשבאים מאוחר. לאחר שעה ורבע כבר לא היה שם כלום. כי ליד השירותים, לאמת קל יותר להרים ראש. עובדה.

אז מדוע לא להביא לה, לאמת הזו, ישירות בביצים, בבעיטת שפיץ מדוייקת, שתתקפל לה. להגיע לגובה העיניים ולא תהפוך למשהו בלתי מושג, אלא נעים יותר, כמו פלסטלינה, נניח.

 

כי העיר הזו רעבה. השבעים נשארים בפרברים, ותופרים יום אחר יום של שיגרה לא תמיד רעה. כאן זה אחרת לחלוטין, כי המקום הזה מנצנץ כל הזמן באורות מפתים. כמו בלאס וגאס – בואו, יש כאן סיכוי. רק כאן. מחקר אחד

אפילו מיקם את העיר הזו כאחד מארבעת המקומות הראויים ביותר לבילוי של סוף שבוע ארוך. כן. המקום הדחוס הזה, מכל העולם.

 

וכך, מכל מקום מגיעים לכאן לסוף שבוע של סיכוי ונשאבים לפיתוי הזה למשך אולי סוף חיים שלם. מצד אחד מצחיק, מצד שני כל כך לא, ובין האחד לשני האלו חייבים איכשהו לנשום את הפיח.

 

ולנשום, בשניים לפרקים, מתברר כמשהו נעים יותר.

 

ובואו נקרע לזה סידור קבוע.

 

 


 

*השגיאות-לכאורה והתחדישים הלשוניים - מכוונים היטב.
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
את יפה ואמיתית? בואי!
צילום: Index Open
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים