אין הוסטלים: נפגעות תקיפה מינית נשארות בבית

המדינה מסייעת לקורבנות תקיפה מינית - כל עוד גילן לא עולה על 21. לקראת היום הבינלאומי למאבק באלימות כלפי נשים, שיחול ביום חמישי, מגלה בדיקת ynet כי חרף הבטחות ממשלה, לנשים שהותקפו מינית ומבקשות לעזוב את ביתן, עדיין אין לאן ללכת. לפני שלוש שנים הבטיח ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, תקציב בגובה 30 מיליון שקלים לייסוד תוכנית מיוחדת לטיפול בנפגעות תקיפה מינית. במשרד הרווחה הבטיחו להקים שישה מרכזים מיוחדים עבור נשים שנפגעו, אך השנים חלפו והדבר לא נעשה.

"הוועדה הבין-משרדית שהוקמה אז החליטה על כמה דברים. אחד מהם היה הצורך בהקמת מקלט לנשים שאינן קטינות, שנאלצות לעזוב את ביתן ואין להן אפשרות לעשות זאת", אמרה ל-ynet מיכל רוזין, מנ"כלית איגוד מרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית. "לנשים מוכות יש אפשרות לברוח, לעומת זאת נפגעות תקיפה מינית שמותקפות - אין להם שום בית או הוסטל".

מתנדבות הארגון מנסות לסייע לנפגעות בכל דרך ובמקרים רבים מצליחות למצוא "סידור" עבורן, אך מדובר בפתרון למספר ימים בלבד, בעוד שהנשים נתונות בסכנת חיים. "היום אם נפגעת נופלת, אין לה מקום לשהות בה. אין דירת קלט או הוסטל או סל שיקום, לא לטיפול נפשי ולא לשום פעולה שיקומית. גם ביטוח לאומי לא מכיר בהן כנכות", סיפרה רוזין. "נשים צעירות מופקרות לגורלן והמדינה נכשלת בתפקידה הבסיסית להגן על האזרחיות שלה מפני פגיעה בנפשן ובגופן. באחריותה לדאוג להגנתן ולשיקום".

"הקורבנות נאלצות לחזור הביתה"

דנה (שם בדוי), בת 22 מאזור הצפון, כבר מזמן הפסיקה לראות בבית משפחתה מקום מקלט. מגיל צעיר מאוד עברה דנה התעללות מינית - קודם מצד אביה, ולאחר מכן על-ידי אחיה הגדול. האמון שלה באנשים נפגע, היא הפכה לחשדנית ואינה מצליחה להסתדר בחייה הבוגרים, למצוא עבודה ולממן

דירה שכורה. כך מצאה במעגל סגור: מצבה הנפשי אינו מאפשר לה לעזוב את בית הוריה, אך מאידך השהייה במקום בו חוותה התעללות ממושכת רק מחריפה את מצבה.

"מישהי בשנות ה-20 המוקדמות לחייה, שעברה פגיעה מינית ומתקשה לצאת מהבית ולמצוא עבודה, כבר לא נחשבת לנערה אך המדינה עדיין חייבת לסייע לה", קובעת נועה הריס, מנהלת מרכז הסיוע בשרון. "נוצר מצב שלעתים נשים צעירות יוצאות מהבית ונאלצות לחזור, כי פשוט אין לה איפה להיות. גם אם הפגיעה לא חוזרת שוב, הבית נתפס כמקום פוגעני. עבורה, המקום לא בטוח.

"בגלל מצבה הנפשי, היא גם לא יכולה לצאת ולמצוא עבודה או מקום עבודה בו ההנהלה יכולה להתחשב במצבה הנפשית המיוחד, היא במלכוד", הוסיפה הריס. "למדינה אין דיור מסובסד וזה גם לעתים לא יעזור כשתמצא עבודה, כי היא עדיין צעירה ובשל מצבה טרם רכשה מקצוע. בנוסף, בכל מקום עבודה ישנם יחסי מרות, ולקורבן תקיפה מינית מאוד קשה במצב כזה", אמרה.

משרד הרווחה: הובטחו 30 מיליון, הועברו פחות

 לטענת המפקחת הארצית על אלימות במשפחה במשרד הרווחה, ציפי נחשון-גליק, לנפגעות כן יש מקום לפנות אליו - מסגרות טיפוליות בבתי חולים פסיכיאטריים. "כתוכנית משלימה למרכזים שתוכננו, היה רעיון להקים חלופה אשפוזית, שיציעו טיפול ברגרסיה נפשית", ציינה. "היום מאשפזים אותן בבית חולים לחולי נפש, והרעיון הוא שיישהו בהוסטל שיעזור להם לחזור לתפקוד נורמטיבי".

ביחס למרכזי הסיוע הסבירה נחשון כי הקמתם נדחתה בשל מחסור בתקציב. "הובטח תקציב הרבה יותר גדול ממה שניתן בפועל", הבהירה. "אולמרט הבטיח 30 מיליון שקלים - חצי לנפגעי תקיפה מינית, וחצי לטיפול בזנות. הובטח שיועברו 15 מיליון שקלים בכל שנה, ובפועל הועברו רק עשרה מיליון. לא מדובר בתקציב קבוע, וקשה לתפעל תוכנית כזו ללא הבטחה שנקבל תקציבים באופן תדיר".

במשרד ראש הממשלה הבהירו כי התקציב, שנקבע עמד בתחילה על 30 מיליון שקלים, יועד כתקציב חד-פעמי. "בתקופת כהונתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוחלט לתקצב את הנושא בבסיס תקציב משרד ראש הממשלה. נקבע כי התקציב יעמוד על 20 מיליון שקלים בכל שנה. כך למעשה גדל משמעותית תקציב המשרד עבור הטיפול בנפגעי תקיפה מינית ובזנות".