פרשת בר-לב: האם שלישייה אינה מוסרית?
מעבר לשאלה הפלילית, אם היו או לא היו הטרדה מינית ואונס, עניין השלישייה-לכאורה מעלה שאלה עקרונית מבחינה מוסרית, מקצועית וציבורית. האם מיני-אורגיה, בלי קשר ספציפי לניצב אורי בר-לב, רלוונטית לבחירה באיש מקצוע?
הספק בדבר כשרותו, על בסיס השלישייה בלבד, מככב במספר מרשים של טוקבקים המלווים את הכתבות על הפרשה, והוא צץ, בהפתעה גמורה לדעתי, גם בדבריו של אחד התומכים של בר-לב, המפכ"ל לשעבר אסף חפץ, אשר אמר בראיון לטלוויזיה שאכן יש כאן בעיה.
האם, כבר עכשיו, דבק בבר-לב רבב אשר ראוי שימנע ממנו להיות מפכ"ל?
לצורך העניין, יש לחלק את הדיון בנושא לשתי שאלות משנה: האם רבב מוסרי, להבדיל מרבב חוקי, ראוי להילקח בחשבון לעניין המפכ"לות? האם יש כאן בכלל רבב מוסרי?
יש להבחין בין בחירה מקצועית לבין בחירה של נבחר ציבור
החברה המערבית מבחינה בין מוסר למשפט. כך, למשל, בגידה בבן או בת הזוג היא עבירה מוסרית אבל לא משפטית. כך גם לגבי שקר. שקר הוא עבירה מוסרית, שאינה אסורה על ידי המשפט במקרים רבים. פוליטיקאים, לדוגמה, לא יועמדו לדין על דברי שקר במסגרת תפקידם.
בית המשפט מכריע במקרים שיש בהם נגיעה לחוק. שאר המקרים עומדים לדין הציבור, או ליחסים בין אדם לחברו. אורגיה אינה אסורה על פי חוק. האם היא אסורה על פי המוסר? נניח בשלב זה, הנחה שאני מתכוון להפריך בהמשך, שאורגיה היא רבב מוסרי.
הרלוונטיות של המוסר לעניין המפכ"לות היא הצורך לשמש דוגמה. נראה, לכאורה, שמפכ"ל אמור לשמש דוגמה מוסרית לפיקודיו ולציבור כולו. אלא שהשאלה הזאת רלוונטית לנבחרי ציבור, לא לבעלי מקצוע, כולל בתפקידים הבכירים ביותר.
איש מקצוע אמור להישפט על פי תפקודו המקצועי ועל פי הציות לחוק. לא מעבר לכך. קצין שרץ בראש חייליו בשדה הקרב, אינו נבחן לפי מעשיו בחדר המיטות אלא לפי היכולת שלו להוביל ולנצח. נבחר ציבור, לעומת זאת, הוא כבר סיפור אחר. הציבור בוחר את נבחריו לא רק לפי היכולת המקצועית שלו (לעתים קרובות, אפילו בניגוד לכישוריו המקצועיים) אלא גם לפי הדוגמה האישית שלו בתחום הפרט.
הרקע המקצועי של בר-לב מוכיח את חוסר הרלוונטיות של מיניותו למקצועו. בימי השלישייה-לכאורה שלו, הוא נחשב לניצב הכי מצטיין במשטרה, ובכל מקרה למפקד מחוז הכי יעיל, הכי מתפקד ובעל התוצאות המקצועיות המרשימות ביותר. אם הוא מצליח להדביר פשע בצורה כל כך מרשימה, למה צריך להיות לנו אכפת אם ההתנהגות שלו בין הסדינים היא כזאת?
גם אם הראייה שאני מציג כאן אינה טובה, עדיין חובת ההוכחה, במקרה הזה, היא על מי שטוענים שיחסי מין בחדרי חדרים, בהסכמת כל הנוגעים בדבר (בהנחה שזה כך), נוגעת בדרך כלשהי לתפקוד המקצועי. אני לא מכיר הוכחות כאלו.
השאלה הבאה היא, האם המוסר אוסר בכלל יחסים מין בשלישיה? נראה שלא. המוסר עבר הפרטה משמעותית בדורות האחרונים. ממוסר בבעלות לאומית, אלוהית, הוא עבר בחלקו המשמעותי לבעלות פרטית.
אם, לפני שנים רבות, המוסר המיני נקבע מלמעלה, ומין בין רווקים נחשב לחטא, הרי שהמוסר המיני עבר היום, לגבי בוגרים בלבד, מהפך של ממש. הוא נקבע היום על ידי אנשים פרטיים. המבחן המופרט לצורך זה הוא העיקרון של ההסכמה. אם כל השותפים לסקס מסכימים, הרי שהסקס הזה מוסרי. רוב אזרחי המדינה היום מתנהגים על פי עקרון ההסכמה, ולא על פי העיקרון המוכתב מלמעלה. כמעט כולם, להוציא מגזרים מסוימים, קיימו ומקיימים כרווקים יחסי מין מוסכמים. די מגוחך לטעון היום שרווקים כאלה מגלים בכך חוסר מוסריות.
העיקרון של ההסכמה הוא עיקרון מורכב. הוא לא פשוט כל כך כפי שהוא נראה. כך, למשל, ייתכן שבר-לב קיים יחסי מין בהסכמה עם שתי נשים במיטה אחת (כאמור, זאת הנחה בלבד, כי הנושא נמצא עדיין בחקירה), ולכן אין בו רבב מוסרי, אבל, אם הוא נשוי והוא לא השיג את הסכמתה של אשתו ליחסים עם שתי נשים אחרות, נראה שיש כאן בכל זאת רבב מוסרי, אם כי לא פלילי.
השיקול המוסרי לעניין בר-לב הוא נושא ההסכמה. ככל ששתי נשים הסכימו להיכנס איתו למיטה, הרי שהוא כשר מוסרית למפכ"לות. אם הוא היה נשוי באותה עת, והוא הסתיר את המעשה מאשתו, הרי שיש בו פגם מוסרי. לא הסתיר והיא נתנה את הסכמתה, הרי שאין פגם מוסרי. ואם דבק בו פגם כזה, עדיין הוא מועמד לתפקיד מקצועי ולא לתפקיד של נבחר ציבור. כל עוד אי אפשר להוכיח קשר מקצועי כלשהו בין שלישייה במיטה לבין הדברת הפשע במדינה, הרי שאין לחבר מין שאינו במינו.
