רופא בכיר, טייס, מלא חיים: מוצדק להפלות אותו?

למרבה הצער, כולנו מזדקנים. בכל יום שחולף אנחנו לא הופכים לצעירים יותר. עובדת חיים זו היא אחת האמיתות המוחלטות היחידות בחיינו. הזקנה מביאה עימה לחלק מהחווים אותה קשיים שונים, בעוד שעבור חלק אחר הזקנה טומנת בחובה גם הזדמנויות רבות – למנוחה, לרגיעה, למשפחתיות ועוד.

• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה
  

בעולם העבודה הגעה לזקנה משמעה הפסקת חיי העבודה היצרניים ופרישה לגמלאות. כיום, בהתאם לחוק בישראל, בהגיע עובד לגיל 67 ניתן לסיים את עבודתו מסיבה אחת ויחידה – העובדה שהוא זקן! זהו גיל פרישת חובה - כפי שהוא מכונה בחוק.

מלומדים חלוקים בדעותיהם בשאלה האם גיל פרישת חובה הוא דבר רצוי או שלילי. מחד, קיימת לוגיקה מובנת לפיה עובדים שהגיעו לגיל מסוים מפנים את מקומם לדור הצעיר - זה המתחיל את דרכו בשוק העבודה. לפי דעה זו לעובדים המבוגרים כבר הייתה הזדמנות לתת, ליצור ולבסס את עצמם ומשפחותיהם בשוק העבודה וכעת הגיע תורם של העובדים הצעירים לאותן הזדמנויות.

מאידך, אי אפשר להתעלם מכך שמשמעות הוראה זו שבחוק היא אמירה חד משמעית כי מי שהגיע לגיל 67 איננו עוד חלק מהחברה היצרנית ואין לו עוד מקום טבעי בשוק העבודה. לכאורה ניתן להקצין ולומר כי מדובר בהוראה שהיא מנוגדת לציווי התנ"כי "אל תשליכני לעת זקנה". לא קל להיות בנעלי אותו עובד שעל פי החוק הוא מוכתר כ"מי שעבר זמנו".

כנראה שאוכלוסיית העובדים המבוגרים מעל גיל הפרישה היא מן האוכלוסיות היחידות שהחוק מתיר להוציא אותה משוק העבודה ללא כל סיבה הקשורה לתפקודה, יכולותיה או תרומתה, אלא רק מסיבה אחת - גילה. יש לזכור, כי בהיסטוריה של עם ישראל, המנהיגים, השופטים והחכמים - אלה שדווקא שהחברה נשענה על ידיעותיהם וקיומם - היו המבוגרים. כפי שנאמר במקורות "בישישים חכמה ואורך ימים תבונה" (איוב י"ב, י"ב).

הבעייתיות מחד וההצדקות מאידך לגיל פרישת חובה מובנים. כך, גיל פרישת חובה נהוג ברבות ממדינות המערב.

אולם נשאלת שאלה אחרת: מה קורה כאשר עובד שעבר את גיל פרישת חובה מבקש בכל זאת להמשיך ולתרום, לעבוד ולתת מניסיונו המקצועי? האם מעסיק רשאי לדחות אותו על הסף מפאת גילו בלבד? ומה אם המעסיק הזה הוא מדינת ישראל המחויבת יותר מכל מעסיק אחר לנהוג בהגינות ובתום לב?

הכרעה קשה

שאלה כזו הובאה להכרעתם של בתי הדין לעבודה ולאחר מכן לפתחו של בית המשפט העליון. באותו מקרה דובר ברופא בכיר (טייס חיל האוויר לשעבר) שעבר את גיל פרישת חובה וביקש להתמודד במכרז לתפקיד רופא בכיר ברשות התעופה האזרחית. המכרז נערך לפי הכלל הבא: כל מועמד רשאי להגיש את מועמדותו, אולם מועמדותם של מי שעברו את גיל הפרישה תישקל אך ורק אם לא יימצאו מועמדים מתאימים צעירים יותר - כאלה שטרם הגיעו לגיל פרישה.

אותו מועמד מבוגר שהביא עימו את כל עשרות שנות ניסיונו ראה את תנאי המכרז כמפלים את ציבור המועמדים המבוגרים ותקף את המכרז בבתי הדין לעבודה - תביעתו נדחתה בבית הדין האזורי וגם ערעורו בבית הדין הארצי נדחה.

עניין זה הגיע לפתחו של בית המשפט העליון. השופטים ראו לנגד עיניהם אדם מרשים וחיוני - על אף שעבר את גיל הפרישה - ונדרשו להכריע בשאלה האם הקטנת סיכוייו לזכות במכרז מפאת גילו בלבד היא מפלה.

השופטים הכריעו פה אחד כי הוראה במכרז המקטינה את סיכוייהם של עובדים שעברו את גיל הפרישה איננה מפלה. זאת למרות שהשופטים הכירו בכך שהסיכוי שבמכרז בשירות המדינה לא יהיו מועמדים מתאימים מתחת לגיל פרישת חובה אפסיים, וכי לכן למעשה למועמדים המבוגרים - אין שום סיכוי ממשי במכרז. חרף ההחלטה הברורה, ניכר מקריאת פסק הדין כי הכרעה זו הייתה קשה לשופטים.

יש לזכור כי לאורך השנים, בתי המשפט מילאו בפסיקותיהם בתוכן רב את האיסור להפלות עובדים בעבודה מחמת גיל, מין, נטיה מינית, הורות, לאום ועוד באופן כמעט אבסולוטי. המשפט מניח כי גם אם ייגרם נזק כלשהו למעסיקים כתוצאה מיישום איסור האפליה שבדין, הרי שנזק זה הוא משני לעומת הרצון שלנו כחברה למנוע אפליה פסולה בשוק העבודה.

השאלה מדוע אותו היגיון לא הופעל גם במקרה זה בנוגע לתעסוקת עובדים מבוגרים טמון מן הסתם בהוראת החוק המפורשת המאפשרת אי המשך תעסוקה של עובדים שעברו את גיל 67. לעת עתה, המחוקק בישראל נותן אפוא עדיפות למתן הזדמנויות לעובדים צעירים לאחר שהעובדים המבוגרים קיבלו כבר את "תורם". בפינוי הבמה לטובת העובדים הצעירים רואה המחוקק תועלת רבה יותר לחברה ולכלכלה הישראלית.

לטעמנו, מבלי למעט מן המדיניות של המחוקק בדבר גיל פרישת חובה, עדיין מן הראוי לשקול תמיד, בנוגע לכל מועמד לעבודה, מהם כישוריו ויכולותיו ומה מידת התאמתו האובייקטיבית לתפקיד. רק בדרך זו יבוערו תופעות קשות ופסולות של אפליית עובדים ומועמדים במקומות העבודה מסיבות פסולות ולא-רלוונטיות.

הכותבים הם עו"ד שי תקן ועו"ד אוהד גלעדי מהלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות