חינוך טוב

זה המפתח. ההכרה בכך שזה אפשרי. שאנחנו יכולים, בזמן סביר, להגיע לכך שהחינוך בישראל יהיה בין ה־15 הטובים בעולם. בחמש השנים האחרונות דיברתי עם כל מי שיש לו יד ורגל בחינוך בישראל וזה הדבר היחיד שהם הסכימו עליו: זה אפשרי.

בשלב ראשון, כמו ב"שבעת המופלאים", צריך לכנס את האקדוחנים הכי טובים במערב ולגרום להם לשים את האקדח על השולחן. הבאנו מכל רחבי הארץ שבעה מנהלי תיכונים שאנחנו מאמינים שהם מהטובים ביותר, שמנו אותם בחדר הישיבות של המערכת, ונתנו להם לדבר. הם באו ממקומות שונים, ומשיטות שונות - שניים מהחינוך המיוחד, שניים מהחינוך הפרטי, שלושה מהחינוך הרגיל. יש ביניהם, כמו שתראו, לא מעט אי־הסכמות, אבל על הדבר העיקרי הם דווקא מסכימים: עוד לא מאוחר מדי. כמעט, אבל עוד לא.

השבעה הם חילי טרופר, בן 32, מנהל תיכון "ברנקו וייס" ברמלה; גיל פרג, בן 41, מנהל תיכון "בליך" ברמת־גן; מנדי רבינוביץ', בן 41, מנהל החטיבה העליונה ב"הריאלי חיפה"; מנחם צרויה בן 55, מנהל התיכון הטכנולוגי נעמת־יפו (למען הגילוי הנאות, אני מלמד אצלו בבית הספר); מרים גול, מנהלת תיכון עירוני ה' בתל־אביב; הרב משה צבי וקסלר, בן 60, מנהל הישיבה התיכונית בני עקיבא בבני־ברק; דרור אלוני, בן 58, ממקימי בית הספר הפרטי "חברותא".

• הסיפור המלא – רק בגיליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות"