רוסיה וקטאר? לא יותר טוב מ'מונדיא-לוזון'

להוציא את החתונה שלך, שהחלק הכי טוב בה הוא ככל הנראה הצ'קים, נדירים המקרים בהם אתה מרוויח דברים טובים ממעטפות. חיובים, קנסות, פרסומות, מס הכנסה, פירוטים משעממים, אנתרקס. כל אלו עושים את דרכם אליך באותו כיס נייר, שברור לך שעדיף לא לפתוח.

• משחיתות יצא מתוק: המונדיאל הפך לנחלת הכלל / עמרי פולק

הפעם הנדירה בה יצא לי משהו טוב ממעטפה הייתה לא מזמן, כשפריגת פיצתה אותי על מיץ מקולקל עם קופון לשישיית בקבוקים. לאותו מיץ לימונים היה, מסיבה לא ברורה, טעם של מיץ אשכוליות. אח"כ, בשירותים, הסתבר לי שזו לא טעות בתווית, אלא מיץ מקולקל, או אם תרצו רעל. בקיצור, על מה שעברתי באותו יום הגיע לי לקבל כמה בקבוקים של רמי מרטן, לא 'ענבים-קיווי צלול'.

למה אני חולק איתכם את כל זה? כי גם אתמול, כשספ בלאטר קיבל לידיו את המעטפות עם שמות מארחות המונדיאלים ב-2018 וב-2022, היה לי ברור שטוב לא ייצא מזה. ב-SKY עוד דיווחו רגע לפני ההכרזה, שאנגליה יצאה מהמירוץ, אבל אני התעקשתי להאמין. לא כי אני אנגלופיל - יעיד כל מי שמכיר אותי שאני רחוק מלהיות כזה. פשוט כמו כל אימא פולנייה, אני מעדיף שהכדורגל יחזור הביתה מאשר יטייל לו אי שם בסוף העולם. דואג, הולך על בטוח.

המדהים הוא, שלפני ההגרלה לא היו לי בקשות, לבד מאחת - רק לא רוסיה וקטאר. "אבל כנראה שהם לא שמעו ת'לא'", שרו פעם הדג נחש, והשורה הזו מתלבשת בול עליי, מנחוס עם תעודות. בלאטר, אגב, הכריז: "אני לא יודע מה התוצאות, ממש כמוכם", אבל ההכרזה הזו הייתה אמינה כמו דיווחים בטלוויזיה הממלכתית של צפון קוריאה.

קטאר?! עדיף 'מונדיאלוזון'

אז רוסיה וקטאר. המדינה הגדולה בעולם ואחת הקטנות שבהן, שמעולם לא העפילה למונדיאל ובוודאי שלא אירחה אותו. למה בעצם אני לא מתלהב מרוסיה? בגדול, כמו שאמרו פעם ג'רי וג'ורג', כי היא קודרת. כן, גם בקיץ. "כשאתה קודר - אתה קודר", ואני מצטט במדויק.

כשהייתי בן שמונה לערך, אחד החברים לכיתה שאל אותי: "תגיד, כשאתה חושב על רוסיה, גם אתה מדמיין בניין צבעוני מיוחד כזה (הקרמלין) והרבה שלג?". לא הבנתי מה הוא רוצה מהחיים שלי, אבל נדהמתי מזה שהוא קורא מחשבות. למרבה התדהמה, ככה נראית האסוציאציה הראשונית שלי עד היום, עם תוספות קלות ולא מחמיאות, מהקל אל הכבד: משטר אפל, פושעים בכובע קסקט שחור ו'ניקיטה' של אלטון ג'ון. כן, ככה רוסיה מסתכמת אצלי בראש. אני מניח שלבעיה שלי יש שם, אבל בהיעדר רצון לראות מומחה, אני נותר עם תחושה שמונדיאל 2018 בדרך לאבדון.

ומה עם קטאר? פנטסטי. קשה לי להחליט מה אני אוהב יותר - את המרחק הזעום מאיראן (וואו, אל רקאיאת ממש קרובה לכור בבושהר. אפשר לקבוע סיור ביום שאין משחקים) או את 40 המעלות בצל, או אולי בעצם את ראש המשלחת שלהם, שנראה ממש כמו סופר מריו הערבי.

ואל תדברו איתי על להביא את המונדיאל לכל מקום אפשרי. אם ככה, אני רוצה אירוח משותף של הודו ופקיסטן. כן, הודו ופקיסטן, נוף ויכולת גרעינית יחדיו, למונדיאל בלתי נשכח. ואם במזרח התיכון, אז למה לא ישראל? ראשית, הסיכונים אפסיים.

שנית, זה עשוי לקדם את השלמת האצטדיון החדש בנתניה. וחוץ מזה, מי לא היה נהנה מ'מונדיאלוזון'? גיא מאמן את הנבחרת המארחת, עמוס הוא יו"ר הוועדה המארגנת, איציק בועט את בעיטת הפתיחה, ואבי...אבי מעניק את הגביע לזוכה במקום נשיא פיפ"א. חלום.

הכל בגלל פוטין

נחזור למציאות. בעוד שבנוגע ל-2022 הייתי רק נייטרלי (רק לא קטאר, כאמור), ל-2018 אנגליה הייתה המועדפת עליי. אז נכון, הם שיחדו שני חברים בוועדה, סו וואט? פיפ"א זה לא בדיוק 'עזר מציון', שהרי התדמית של הארגון גרועה יותר משל סילביו ברלוסקוני. הנסיך וויליאם לקח ברייק מהארוסה שמשגעת אותו עם ההכנות לחתונה, והתייצב בציריך, כמו גם ראש הממשלה קמרון ודייויד בקהאם.

כולם כבר היו מוכנים להכרזה שתוציא לדרך את קמפיין 'שומרים על המלכה בחיים עד 2018!', שהרי ברור שה'היילייט' המתוכנן היה שהמלכה אליזבת' הקשישה, מעניקת הגביע בגמר 66', תעניק את הגביע גם ב-2018, ואולי גם תפנק עם איזו בעיטת פתיחה לטורניר (עוצרת על החזה וב'וולה', לחיבורים, בגיל 92). אבל האנגלים, כרגיל, לוזרים.

בלאטר ולוזון. אבי יעניק את הגביע העולמי? (עודד קרני, ההת' לכדורגל)

גם אם אני מבין את ההתעלמות מאנגליה, אני בכל זאת חייב לתהות איך לחברי פיפ"א המכובדים, אין שום מושג בניהול סיכונים, ממש כמו קוסטנזה. כן, אני שוב עם סיינפלד, בפרק בו ג'ורג' בטוח שקיבל מהחניכה שלו חומר להרצאה על ניהול סיכונים, שמתברר בסוף כבדיחות שג'רי כתב על 'שוקולית'.

במקרה של פיפ"א, זה אפילו לא כזה מצחיק. אתם מוזמנים לבדוק את הדו"חות שנכתבו על כל הצעה והצעה, ולגלות שבסעיף הסיכונים, רוסיה וקטאר מובילות בפער גדול על כולן. קרי, ההצעות הבעייתיות ביותר הן של רוסיה וקטאר, קטאר ורוסיה. כנראה שהסיכונים האלה מתגמדים, לעומת הסיכון הטמון בסירוב לוולדימיר פוטין, שלקח את בלאטר לשיחה צפופה לפני חודשיים-שלושה. כשחושבים על זה, רק הדיוט גמור בניהול סיכונים יסרב לבריון רוסי חובב טיגריסים, עם עבר בק.ג.ב, המנהל מדינה שדואגת שינחתו, במקרה, פסנתרי כנף על ראשי מתנגדיה, בדיוק כשהם יוצאים מהבית. חסרי מושג בניהול סיכונים? אני חוזר בי.

קטאר 22' או סוף העולם?

איכשהו אני מתקרב לסוף דבריי, ומתוכם עולה כי הבחירה ברוסיה מכעיסה אותי יותר מהבחירה בקטאר, אך זה לא מדויק. עם רוסיה אני עוד יכול להשלים, עם קטאר ממש לא. העניין הוא שאני בטוח שהמונדיאל ברוסיה, מעצמה בגודל יבשת, ייצא לפועל, בעוד שבנוגע לזה של קטאר אני בספק גדול, ומכאן שאני פחות מודאג.

למקרה שלא שמתם לב, מדובר במרחק של 12 שנים. אם העולם לא יחדל מלהתקיים עד אז, ליאו מסי יהיה בן 35, והשחקן מספר 1 בעולם יהיה, כנראה, ילד שלומד היום בכיתה ד'. הזוי אה? כן, זה כל כך רחוק, שספק אם זה יתקיים. לא בגלל שאני צופה שהעולם ייגמל מנפט ויחסל את כלכלת קטאר, פשוט כי בעולם הנפיץ שלנו ב-12 שנים, הכל יכול להיעלם.

הרשו לי לנפק לכם סימוכין ללא סימוכין. פרופסור דוד פסיג הוא חוקר עתידים, היחיד בישראל לדבריו. לא, הוא לא נביא מטורף עם גלימה או משהו כזה, במקצועו הוא פשוט מאחד כמה דיסציפלינות, כדי לנסות ולחזות מה מחכה לנו, בהתבסס על שיטה מדעית כלשהי. ומכאן סימוכין ללא סימוכין - הוא פרופסור, אבל הוא לא יכול להבטיח. הוא רק משער.

משום מה, מאוד מסקרן לדעת מה הוא משער, וכשהוא הבין את זה הוא הוציא את הספר '2048', שמתיימר לחזות את העשורים הבאים שיבואו עלינו. זאת אומרת, אם יבואו. בין ההשערות של פסיג, ניתן למצוא את המרכזית והחשובה מכולן, לפיה ארה"ב ורוסיה נמצאות כבר עכשיו על מסלול התנגשות, שיגיע לשיאו בשנת 2020, אחרי שרוסיה תספח לעצמה בחזרה את כל השטחים עליהם ויתרה עם פירוק ברה"מ, כולל פולין (בשורות טובות לפולנים, שיארחו מונדיאל ב-2018, עוד טורניר חוץ מהיורו הקרוב!).

וכאן, הרשו לי לפצל את דרכינו, שלי ושל מר פסיג. בעוד שאינני חולק עליו בנוגע לתיאוריית ההתנגשות בין המעצמות, אותה פיתחנו יחדיו (כן, למה לא...במילא חוקרי עתידים לא גולשים במדורי ספורט, אני מקווה...), אני בהחלט מתנגד להערכה שלו, לפיה העולם ימשיך להתקיים כרגיל לאחר עימות בין ארה"ב ורוסיה.

בהנחה שמלחמה בין שתי המעצמות הגדולות בתבל זה קצת יותר מכמה חבר'ה שזורקים בקבוקי מולוטוב, מה שצפוי לנו לאחר המלחמה הזו, במקרה הטוב, זו

מלחמה נוספת - רק עם מקלות ואבנים. במקרה הרע, בקטאר - שמהווה בקיץ אזור הכנה לקראת מסע לשמש - ישרור חורף גרעיני, בדומה לשאר העולם, ואת המשבר הזה ינהלו המקקים, שעוד לא מצאו דרך להתמודד עם 300K, אבל לא ממש מתרגשים מנשק גרעיני.