נוף גלילי, פריחה וקודש: אל הכפר המרוני גוש חלב
אין כמו שיטוט בסמטאותיו הציוריות של הכפר המרוני גוש חלב כדי לזכות במנות גדושות של רומנטיות גלילית. חצרות מטופחות, כנסיות יפות בפשטותן, קברי צדיקים, בית כנסת ועוד

על מורדותיה של גבעה, ברום של 860 מטר מוקף מטעי דובדבנים, אגסים ותפוחים, בנויים בתי הכפר ובראשם נראה למרחוק מבנה הכנסייה. מספר תושביו כ-3,000 בחלוקה של 55% נוצרים מרונים, 10% יוונים קאתולים והשאר מוסלמים.

 

גוש חלב הקדומה התפרסמה בימי המרד הגדול ותקופת המשנה והתלמוד. ניסיונות התיישבות יהודית בגוש חלב היו גם במאה ה-11 ואפילו בשלהי המאה ה-19, אך כולן לא החזיקו מעמד. בתחילת המאה ה-18 התיישבו בו נוצרים מרונים שהגיעו מלבנון. ב-1948 הצטרפו אל הכפר עקורי הכפר המרוני בירעם, אשר עדיין מצפים לשוב לאדמתם וכן כפריים מוסלמים מכפרי הגליל העליון.

 

נראה שיופיו של הכפר ואופיים הטוב של תושביו היו ידועים כבר בעת העתיקה. יוספוס פלביוס בספרו "מלחמות היהודים" כותב: "רק גוש חלב לא נכבשה עוד בידי הרומאים...יושביה היו רודפי שלום, כי ברובם עבדו את אדמתם, ומשאת נפשם כל הימים היתה בירכת השדה". 


נוף הכפר מחלון הכנסיה (צילום: אמנון גופר)

 

לכפר שלשה שמות מוכרים: גוש-חלב שהוא שמו העברי הקדום, אל- ג'יש בערבית וג'סקלא ברומית. למה גוש חלב? יש האומרים שהשם מצביע על דשנותו של המקום, אחרים מצביעים על אדמת החרסית הלבנה שסביבו כמקורו של השם, אך אין ספק שיותר מכל ידוע הכפר, בכרמי הזיתים והשמן המשובח, שהם כנראה המקור הראשוני לשם.

  

אל נקודת ההתחלה

ניכנס אל הכפר ונטפס במעלה הרחוב הראשי בסמטאות המתפתלות אל שיאו. בבניסף הבנק נפנה שמאלה. נעבור מימיננו את כנסיית בוטרוס ונמשיך צפונה אל מחוץ לכפר כשלשמאלנו גן שעשועים שברחבת החניה שלו נחנה את הרכב.

 

התצפית מהגבעה הלבנה

דרך עפר מימין (ממזרח) בין קבוצת בתים בבניה מובילה אותנו אל הגבעה הלבנה שמעל בית הקברות. התצפית מאפשרת מבט אל נופי הגליל העליון ולבנון. ממש ממול ניתן להבחין בגבול. היכן שנגמר צבעם הירוק של מטעי קיבוצי מרום הגליל, מתחיל שיטחה של שכנתנו הצפונית. ממערב - ניצב במלוא קומתו הר מירון, לידו אחיו הקטנים הר-חירם והר אדיר. גם יישובי הספר נראים היטב (ממערב למזרח), סאסא, דוב"ב, ברעם, יראון ואביבים.

 

מצפון מזרח לנו מבחינים היטב ברכסיו ובשיאיו של הר חרמון, ובישוב כרם בן זמרה הנמצא מעברו השני של נחל גוש חלב, בקצה הצפוני של רמת דלתון. מכאן נחזור רגלית אל הכפר בנתיב שבו באנו, ונשאיר מאחור את כלי הרכב בחניה.

  

כנסיית בוטרוס ושרידי בית הכנסת העליון

מעל כל בתי הכפר נישאת כנסיית בוטרוס (פטרוס) המשמשת את הקהילה היוונית קאתולית של הכפר. הכנסיה סגורה, אך ניתן להיכנס לחצרה. בסמוך לכנסיה ולמרגלותיה, חורבותיו של בית כנסת קדום ומפואר, כנראה מתקופת בית שני. ממערב למבנה ניתן לראות עמודי אבן גדולים שחלקם מעוצב בצורת לב, שהיו חלק ממבנה בית הכנסת.

 

תאנים, סומק ודובדבנים

הבית הראשון משמאל הוא הבית הכתום. ממולו בבית האבן מייבשות אום-לואיס ושכנתה אוטרא (כל אחת בנפרד) על גג ביתן את דבלי התאנים. ולאחר שיבשו, יוצקות אותן לקוביות בנות קילו ומוכרות למטיילים וללקוחות קבועים. אום לואיס ידועה גם בייצור תבלין הסומק הנמכר גם הוא למבקרים. 

  

המוזוליאום

בשולי הכפר המערביים, מתחת לפני האדמה, נחשף מבנה קבורה מרשים עשוי אבני גזית בן המאה השניה או השלישית. ניתן לרדת אל המבנה במדרגות נוחות, לראות ארון קבורה עתיק וכפול (סרקופאג) שמכסהו מקושט ברבע קרנות, ומתחתיו רחבה המובילה אל אולם מקומר. רדו במדרגות אל הקשת הבנויה שבקצהה כניסה למערה חצובה. בפתח המערה, דלת אבן שעדיין סובבת על צירה והמשמשת מבוא לאתר המכיל 10 כוכי קבורה. בחפירות שנעשו במקום נמצאו שלדים ומנחות קבורה.

 

הכנסיה המרונית הקטנה

הכנסיה הקטנה נמצאת בגרעין הכפר העתיק, ופעמון בראשה. מספרים שברעש האדמה

הגדול שפקד את הגליל במחצית המאה ה-19 נהרסה כליל ואף קברה מתפללים תחתיה. בתיעוד מאז מסופר כי היו 235 הרוגים בכפר לבדו. היום הכנסיה סגורה במהלך שעות היום ולעת אחר הצהריים מתפללת בה הקהילה בעזרתו של אבונה בשארה אב הקהילה המרונית בכפר.

 

כנסיית מר מרון החדשה

הכנסיה הגדולה והמודרנית הוקמה בשנות ה-90 ומשמשת כבית התפילה המרכזי של תושבי הכפר. בכנסיה זו נערכים רוב הטקסים הדתיים וכמובן אירועים כמו חתונות ואירוסין. חצר הכנסיה מטופחת, פיסלה של מרים הקדושה בשער וגם בית הנזירות צמוד אליה. במבט מלמעלה הכנסיה בנויה בצורת צלב, וחלונותיה עשויים ויטראז'.

 


רגע של נחת בכנסיה המקומית (צילום: אמנון גופר)

 

ביקור בקברי הצדיקים

קברי צדיקים רבים נמצאים בעיבורו של הכפר בין הבתים, בחצרות ובגבעות המקיפות אותו. בוואדי ממערב לכפר בין עצי הזית נמצא ציון מקום קבורתו של הנביא יואל בן פתואל. רב הנסתר על הנגלה בעניין חייו ומקום קבורתו של יואל הנביא. אולם מסורת המקובלים ובעיקר עדותו של רבי חיים וויטל תלמידו של האר"י יכולה אולי לחזק את המקום בגוש חלב. "בלכתך מגוש חלב צפונה, בבקעה אחת אשר שם, קבור יואל בן פתואל".

 

בחצר בית מול הכניסה לכנסיית מר מארון החדשה נמצאת אחוזת קבר קטנה. כאן כנראה התבלבלו העניינים. מצידו האחד של הקבר כתוב שמו של רבי יצחק ומצידו השני רבי מאיר. אז מי באמת קבור כאן? רבי מאיר בן רבי יצחק נהוראי היה פייטן אשכנזי שחי בגרמניה במאה ה-11 ומעולם לא ביקר בישראל. רבי יצחק הוא בכלל אביו, שבטעות נחקק שמו באבן - ומכיוון שאין מזיזים מסורות מאבן נותר שם לעד.


"בבקעה אחת אשר שם". קבר הנביא יואל בן פתואל

 

אבל כאן לא נסתיימה הסוגיה. מסורת קובעת שבדיוק במקום זה טמון גם רבי מאיר אחר, הלא הוא רבי מאיר קצין (שיש הקוראים לו "בעל הנס"), מחכמי צרפת שעלה לארץ בשנת 1211 עם עוד 300 רבנים כדי לתקוע יתד בארץ הקודש. 

 

מאחרי הבנק, בסמטא המסתעפת מהרחוב הראשי ממש בחזית מרפסתו של בית, קיים ציון קבר שלפי המסורת מצויים בו יוחאי ואשתו, הורי הרשב"י שבחוגים מסויימים נחשב ל"אבי חכמת הקבלה".

 

לא הרבה ידוע על שמעיה ואבטליון. שניהם גרי צדק, מצאצאיו של סנחריב מלך אשור, שציון מקום קבורתם בכניסה לכפר גוש חלב ומסורת הדורות היא שבחייהם ובמותם לא נפרדו. שמעיה היה נשיא הסנהדרין ואבטליון אב בית הדין בסוף תקופת הזוגות.

  

בית הכנסת בנחל גוש חלב

ברחוב הראשי, בפניה השנייה נפנה ימינה (אחרי בית המועצה) והדרך מתחילה לגלוש בין בתי הכפר אל הנחל. אחרי 200 מטר נשאיר מאחורינו את בתי הכפר ולאחר הליכה של כ-600 מטרים נראה מימין בין בוסתני התאנים ליד מעיינות הכפר את חורבותיו של בית הכנסת הקדום בן המאה השלישית לספירה, שנהרס כנראה במאה השישית.


בחייהם ובמותם לא נפרדו. קבר שמעיה ואבטליון

 

זהו מבנה רבוע ובו שני טורי עמודים, שבמהלך החפירה נתגלה בו בסיס אבן של ארון קודש, ספסלים ומשקוף מעוטר שעליו מתואר עייט המחזיק במקורו זר פרחים. במקום נתגלתה כתובת בארמית: "יוסה בר נחום עשה את זה (העמוד) תהא לו הברכה".

 

העין הכחולה של גוש חלב

את הרכב נחנה בשיאו של הכפר, ליד בית הקברות שמאחרי כנסיית בוטרוס.

נתחיל בהליכה נוחה על שביל לבן, דרך בוסתני תאנים ושקדים. עשר דקות של צעידה במורד מביאות אותנו אל נקודה שממנה, כמו פאטה מורגנה, מתגלית עין כחולה של מים הכלואה בין גבעות נמוכות של אבן גיר לבנה וסכר קטן שהיטיבו לבנות תושבי הכפר. זהו "עין חלב", מעיין הנובע בקרקעית האגם ומשמש בריכת אגירה עונתית, וגם מקום כינוס לחיות הלוגמות ממימיו.

 

אגדות רבות נשזרו סביב המעיין. בכפר קוראים לו "עין השדכנית", שכן בימים עברו נהגו הורים לשלוח את ילדיהם לפגישה במעיין, תחת השגחת השדכנית. אין לרחוץ במי האגם ומומלץ לצאת עם כמות מספקת של מי שתייה.


הבריכה הסודית בפאתי הכפר

 

צעדנו, התעייפנו, אז איפה אוכלים?

ארבע מסעדות מתחרות על קיבתו של המתארח בכפר. מסעדת "הר מירון" מעל הנוף ממזרח. חבילת הסלטים שלה מספיקה כארוחה מלאה.. עוד תמצאו כאן את מסעדת "אל- ליאלי" על חומוס המשאוושה שלה, "הארזים" ו"ליאלי ביירות" שגם הן טומנות היטב את ידן בצלחת. עוד מחידושי המקום - יקב קטן ונסתר הקרוי ג'סקלא (כשמו הקדום של הכפר) שנפתח ברובע הצפון מערבי ולידו מסעדה קטנה בתחילת דרכה הקרויה 'בלאדנה'.

 

אמנון גופר  הוא מורה דרך המתמחה בתרבות הגלילית, ומחבר הספר "סודות גליליים".

 

    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה נוף גלילי, פריחה וקודש: אל הכפר המרוני גוש חלב
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אוויר הרים
    קבר הנביא יואל בן פתואל
    צילום: אמנון גופר
    חלונות ויטראז' בכנסיה
    צילום: אמנון גופר
    ynet ספיישל