שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    היכן שלא תהיה, אתה כאן
    30 שנה בדיוק חלפו מאז נרצח ג'ון לנון על ידי מארק צ'פמן, ומהעולם נגזל אחד מגאוני המוזיקה שלו. עידן אלתרמן, לנוניסט מושבע, חוזר לכמה מהשירים הפחות מפורסמים של כוכב הפופ, שנכנסו לו ללב וקיבלו משמעות אחרת עם האובדן
    אף פעם לא חיבבתי אוספים. לאורך השנים, כשההערצה למוזיקה הייתה התחביב העיקרי שלי, תמיד העדפתי להתייחס ליצירה של מוזיקאים כמכלול ולא כאוסף להיטים, ובכל פעם שהעמקתי באלבומים שקניתי, גיליתי שירים נפלאים לא פחות מהלהיטים שמכרו את האלבום.

     

    בעולם הנוכחי, בו אנו צורכים יותר שירים בודדים ויש פחות משמעות לאלבום כיצירה שלמה, ולאחר שנים ארוכות של האזנה רפטטיבית לאלבומים של ג'ון לנון, זוהי הזדמנות לשים בפרונט כמה מהשירים הפחות ידועים, כאלה שסביר להניח שלא נשמע ברדיו, שנכנסו לי ללב באותה המידה ואפילו יותר.

     

    "Grow Old With Me"

    מתוך "Milk And Honey"  

     

    נתחיל מהסוף, בשיר האחרון שלנון הקליט. הסשנים לאלבום המצליח "Double Fantasy" שיצא לפני מותו הניבו שירים רבים שלא נכנסו כולם לאלבום אחד וחלקם נכנסו לאלבום "Milk And Honey" שיצא ארבע שנים לאחר הרצח. לנון הספיק להשלים את העבודה רק על חלק מהשירים, אבל דווקא הגרסה הגולמית (עם מכונת התופים) והלא אפויה של השיר המרגש הזה עושה עמו חסד גדול, במיוחד על רקע הסימבוליות הטרגית שבשם השיר - "תזדקני איתי". בכל פעם שאני מאזין לשיר הזה אני מצטמרר מחדש. בביוגרפיה המצויינת שכתב על לנון פיליפ נורמן, יוקו מספרת שלנון קיווה שהשיר הזה ינוגן בחתונות.

     

     

    בביוגרפיה המצויינת שכתב פיליפ נורמן על לנון, מספרת יוקו שבן זוגה קיווה שהשיר הזה יהיה להיט שינוגן בחתונות. אמנם הוא לא זכה להשלים את העיבוד של השיר, אבל האינטימיות שבנגינה הביתית מצמררת אותי בכל האזנה.

     

    "Nobody Loves You When You're Down And Out"

    מתוך "Walls And Bridges"

     

    כשמונה שנים לאחר ההיבריס (המשעשע) שהפגין לנון כשאמר ש"הביטלס יותר פופולרים מישו", הוא מוצא את עצמו בצד השני של הסקאלה - מדוכדך, מנותק ומודה שנפלת חזק. האלבום "חומות וגשרים" נכתב תוך כדי התקופה המחורבנת ביותר של לנון בחייו הבוגרים (תקופה שקיבלה את הכינוי "סוף השבוע האבוד"), כשלנון נפרד מיוקו ועבר מניו יורק הצבעונית אל לוס אנג'לס הצבועה, הטביע את עצמו באלכוהול והתרועע עם אנשים קיצוניים כמו הארי נילסן ופיל ספקטור (שהוציא אקדח טעון וירה לכיוונו תוך כדי אחת ההתחרפנויות שלו באולפן עם לנון).

     

     

    התוצאה היא האלבום האקלקטי ביותר של ג'ון לנון, עם כמה מהשירים החשופים ביותר שכתב מאז האלבום הראשון עם הפלסטיק אונו בנד. בראשם השיר הזה, בו הוא מתאר בכנות מצמררת את הזיוף שבלהיות ג'ון לנון הסלבריטי, כשלמעשה הוא מרגיש נבגד על ידי החיים ונטול רצון לחזור הביתה לאשתו. "I'll scratch your back, and you knife mine", הוא שר בקול נמוך וחצי מיואש, ותמיד נדמה לי שבכניסה של כלי הנשיפה הם בוכים בשבילו. באמת שזה שיר מדהים.

     

    You Are Here

    מתוך "Mind Games"

     

    מבחינתי, אין עוד מוזיקאי שכתב שירי אהבה כל כך מרגשים כמו ג'ון לנון, וזו תזכורת לכל המצקצקים ביוקו אונו (ואני לפעמים ביניהם), שהיא הייתה ההשראה לשירים האלה והם נכתבו עבורה. "Woman" ו-"Oh My Love" הם כמובן משירי האהבה הגדולים בכל הזמנים, אבל הם האפילו על פניני אהבה נוספים שלנון כתב ולא קיבלו את אותו פוקוס.

     

     

    כמו השיר הזה, שמקסים אותי בפשטותו הנאיבית ובלחן המתוק יותר מפבלובה של הנס ברטלה. חוץ מזה, אני מוצא הרבה נחמה במשפט "Wherever you are, you are here", שמקבל משמעות נוספת עם האובדן של ג'ון לנון.

     

    "Out The Blue"

    מתוך "Mind Games"

     

     

    אוף, איזה שיר מושלם. עוד שיר אהבה ליוקו מהאלבום הלא מוערך מספיק "מיינד גיימז". עם פתיחה אקוסטית עדינה שמזכירה במעומעם את "Blackbird" של מקרטני, השיר מקבל תפנית ותנופה סוחפת בפזמון, והוא צובר עוצמה, עם שטיח הקולות שמרפד את הצרידות המרגשת של לנון ומברווז לי את הנקבוביות בעור. ואני פשוט מת על נגינת הפסנתר שלו בשיר הזה.

     

    "Crippled Inside"

    מתוך "Imagine"

     

     

    ללנון היתה אובססיה לאמת והיא היתה תמה מרכזית בחלק גדול משיריו. שמו של הסרט התיעודי על יצירת האלבום "אימג'ין" הוא "Gimme Some Truth", על שם אחד השירים מהאלבום. הביטוי החכם הזה, "crippled inside" הוא דימוי לצביעות. "אתה יכול לצחצח את הנעליים וללבוש חליפה, אתה יכול להחביא את הפרצוף שלך מאחורי חיוך, אבל הדבר היחיד שלא תוכל להסתיר הוא שאתה נכה מבפנים". את הסארקזם המבריק שלו הוא מכוון בשיר הזה אל הפוליטיקאים, אנשי הדת וכל מי שהסריח מהזיוף שלנון כל כך בז לו. לנון עוטף את הטקסט בלחן ועיבוד בוב דילני, מה שמדגיש את האירוניה המחוייכת שבשיר הכיפי הזה.

     

    "How"

    מתוך "Imagine"

     

    וואו. השיר הזה יכול להוריד לי דמעות גם מבית השחי. ללנון תמיד היתה יכולת גאונית לכתוב טקסט אוטוביוגרפי ועדיין לייצר הזדהות מלאה אצל כל אחד שמאזין לשיר - כך לפחות אני מרגיש. ישנה המחלוקת הנדושה בין מחנה לנון ומחנה מקרטני. אף פעם לא הבנתי אותה. לשניהם היו מעלות וחסרונות כמוזיקאים (ואם כבר אני נקלע לוויכוח כזה, אני בכלל בוחר בהריסון) ובואו לא נשכח שלא זכינו לשמוע את ג'ון לנון כזמר שפועל בעשור שהצליח לגרום לכל מוזיקאי ותיק להישמע מחורבן - האייטיז.

     

     

    אבל ללנון בכל זאת היתה תכונה אחת כיוצר שלא היתה דומיננטית אצל מקרטני - הפגיעות. ספק אם מקרטני יכול היה לשיר שורה כמו "איך אני יכול לתת אהבה כשמעולם לא קיבלתי אותה". מצד שני, למקרטני היתה ילדות אחרת. ועדיין, היכולת של לנון לשיר בכנות צורבת על החולשות שלו תמיד העניקה לו עומק שלא היה בטקסטים של מקרטני. השיר הזה הוא דוגמה לפגיעות הלנונית הזו והוא עושה לי ג'ולה בגרון.

     

    "Isolation"

    מתוך "Plastic Ono Band"

     

    התחלתי בסוף ואסיים בהתחלה. בכל ההיסטוריה של הרוק והפופ, אני לא מכיר עוד אלבום שמתאר רגש חשוף כמו אלבום הסולו הראשון של לנון. זה לא סתם אוסף שירים, זה צילום רנטגן של הנפש. כשנתיים לפני כן, לנון ויוקו הקליטו את האלבום האקספירמנטלי והבלתי-ניתן-להאזנה, "שתי בתולות", כשעל העטיפה הוא מצולם עירום, עם הזין בחוץ. באלבום הזה הוא מגלה הרבה יותר מגופו העירום.

     

     

    לנון כתב את השירים בהשפעת ספרו של ארתור יאנוב, אבי שיטת ה"פריימל סקרים" שמאמינה שהאדם יכול להבריא מהכאבים הנפשיים שלו על-ידי חשיפת צלקות הילדות. לנון, שידע דבר או שניים על צלקות נפשיות, התחבר אליו מיידית ובעקבות המפגש שלהם נולד האלבום. אי אפשר שלא להשנתק מהזעקה החוזרת שבוקעת ממיתרי הקול שלו כשהוא מתחנן "אמא אל תלכי, אבא תחזור הביתה" בשיר "Mother" שפותח את התקליט. לאורך השנים, השיר "Isolation" הפך לפייבוריט שלי מהאלבום המדהים הזה, יצירת מופת של המוזיקאי עם החיים הכי מורכבים ומעניינים מחברי הביטלס, חיים שנגדעו ברצח מיותר ומכעיס.

     

    הערב (ד'), יום השנה ה-30 להירצחו של לנון, יתקיים בצוותא תל אביב ערב ההופעות "גיבור מעמד הפועלים" המוקדש לשירי לנון, בו משתתף עידן אלתרמן לצד דני סנדרסון, יהלי סובול, דני רובס, מיקי קם ויהודה עדר ועוד. עורך ומנחה: אורי משגב.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "היכן שלא תהיה, אתה כאן"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לנון. כלי הנשיפה בוכים בשבילו
    צילום: AP
    אלתרמן. לנון מברווז לו את העור
    צילום: דודי מוסקוביץ'
    7 לילות
    מומלצים