שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אין לנו הנהגה תורנית
    "לאיש כמוני, שחלם וקיווה להופעת הנהגה תורנית ראויה, המציאות כואבת ועצובה. הרבנים הוכיחו שאינם רלוונטים, ועל החילונים, המסורתיים והדתיים לשלב ידיים כדי להוביל"

    מרגע שהתבררו ממדי האסון בכרמל, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו גילה מנהיגות יוצאת מן הכלל, התגייס וגייס למערכה את כל המדינה, הבין מיד היכן הכשל רב-השנים, והשיג סיוע בינלאומי נרחב שפתר את הבעיה. כך הוא גם המשיך בשלבים הבאים.

     

    היפוכו של דבר באלה שהיו אמורים לגלות הנהגה תורנית. הם נאלמו דום בחרות אף השם בנו, ולבסוף אףנשמעו דברים אסורים ובלתי ראויים.

     

    למה היינו צריכים לצפות?

    נאמר במסכת תענית: "על אלו מתריעין בשבת - על עיר שהקיפוה נוכרים או נהר, ועל הספינה המיטרפת בים". ונתפרש שם שתוקעים בשופרות בשבת רק כדי להתגייס לעזרת אחיהם, אבל צועקים ומתחננים בשבת כדי לבקש רחמים - וכך גם נפסק להלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך. ברור שאין הבדל בין נהר של מים לנהר של אש, והיה צורך להודיע לכל בתי הכנסת לומר מזמורי תהילים של זעקה בשבת, מול ארון הקודש הפתוח, מפני שאחינו נמצאים בסכנה - הן הכבאים והשוטרים, והן ביישובים הסמוכים לאש שנותרו בהם עשרות גברים להיאבק באש כמידת כוחם. אבל אפילו קריאה הלכתית מינימלית כזו לא נשמעה בציבור ובתקשורת, והכל נותר ליוזמות מקומיות.

     

    ההלכה שזועקים בשבת לא קוימה על ידי המופקדים עליה.

     

    העולם התורני בכללו נשאר דומם ולא קיבל אחריות, ובכך הוכיח שוב מדוע מסר הקב"ה את הנהגת עמו בעת הזאת בידי נבחרי הציבור, ולא בידי חכמי התורה, שאילו היה הדבר תלוי בהם לא היתה מדינת ישראל יכולה להתקיים.

     

    "אל תסמכו עלינו!"

    החילוניות בעולם היהודי נבנתה מתוך הכישלון של חכמי התורה להתמודד עם ההשכלה ועם העולם המודרני, ומתוך העיוורון של חכמי התורה נוכח גלי האנטישמיות באירופה, וחוסר יכולתם להזעיק את צאן מרעיתם ולברוח בעוד מועד, כל עוד היה זמן והיה לאן. ברור שהיו יוצאי דופן חשובים, ורבים יותר שיצאו

    בעצמם מבלי להתריע, אבל הרוב המכריע איבד את הזכות להנהיג את היהדות בעידן המודרני, בלי כל קשר לגדלות האישית של חכמי תורה רבים.

     

    אחרי שעבר דור שלם, ובעולם פוסט-מודרני שגם פוסט-ציונות רווחת בו, הלך והתעמעם לקח זה, באשר רוב היהודים ששרדו, שחוו אותו על בשרם כבר מתו.

     

    הצעירים החילונים והדתיים כאחד כבר גדלו בעולם אחר, ועם גלי החזרה בתשובה והופעתם של רבנים משכילים ומודרנים, כבר נראה היה שהעולם התורני יכול להוציא מתוכו את מנהיגי היהדות בדור הבא. אולם לנגד עינינו הנדהמות, משגרים רבנים מובילים מכל החוגים מסר חד משמעי אל הציבור החילוני והדתי גם יחד - "אל תסמכו עלינו יותר מדי!"

     

    מעשה שהיה

    כאשר אדמו"ר חרדי בעמנואל נלחם על זכותו לחנך את בנות חסידותו על טהרת עדתו, בלי כל מגע עם בנות חרדיות מעדות המזרח, הוא מודיע לנו שהוא עדיין במזרח אירופה, ואיננו רלוונטי כלל לחברה הישראלית. כל השותקים מעידים גם הם על עצמם, שאינם ראויים.

     

    כאשר רבני הקנאים מציבים את "תורת המלך" הגזענית, כאלטרנטיבה פוסט-ציונית לצה"ל ולמדינת ישראל (וכל בר דעת מבין שבלי צה"ל הם לא היו יושבים כלל בחברון ובשומרון), הם מודיעים לכולנו על ייאושם מן המדינה ומצה"ל, ומן המציאות המזרח-תיכונית, ועל כך שהם מתכוונים לנהוג כשמשון העיוור (אם רק יהיה להם כוח) ולהפיל את הבניין כולו על ראשנו ועל ראש הפלסטינים כאחד. הם אפילו שרים בלהט את שיר הנקם והחורבן של שמשון העיוור.

     

    כאשר הרב עובדיה יוסף מחרים ומנדה, בהלבנת פנים בפרהסיה(!), את חבר הכנסת הרב חיים אמסלם, ואף קורא לו "עמלק", בעוון עצמאותו היחסית, בעוון ספר הלכתי חשוב שכתב על שאלת הגיור הדוחקת, ודעות אחדות שהשמיע בציבור, ברוח דברי חז"ל ("כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון"), בכל אלה הרב עובדיה יוסף מודיע קבל עם ועולם, שלא הוא ולא יורשיו יכולים באמת להנהיג את הציבור.

     

    הציבור רוצה לדעת מדוע לא נהגו שרי ש"ס בשאלות של "פיקוח נפש" (=מערך הכבאות) לפי ההלכה, שזה יותר חשוב אפילו מתקציבי הישיבות והאברכים. הציבור גם רוצה לדעת איך ייתכן, שמעמידים בספק את כל הגיורים, אפילו בצה"ל, בניגוד להלכה הפסוקה ברמב"ם ובשולחן ערוך – "גר שלא בדקו אחריו (שמא נתן עיניו באשה יהודית, או מתגייר בשביל ממון או שררה), או שלא הודיעוהו המצוות ועונשן, ומל וטבל בפני ג' הדיוטות, הרי זה גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר (= רצון להשתייך לחברה או נוחות במדינה), הואיל ומל וטבל יצא מכלל העכו"ם ... ואפילו חזר ועבד כוכבים ומזלות, הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין (באשה), ומצוה להחזיר אבידתו – מאחר שטבל נעשה כישראל".

     

    הציבור גם שומע את זעקת העגונות ואת דמעת הנשים העשוקות, ושואל, איך ייתכן שהגאון "יביע אומר", שידע להתיר את עגונות "דקר", איננו יכול לפתור את בעיות הדור?! הציבור לא טיפש והוא מבין – כל התעמולה על 'גדלות התורה' כבר איננה אמת. הדיבורים על "פסקי הלכה מקילים ברוח בית הלל" מבית מדרשו של הרב עובדיה יוסף אינם עוד. זה היה - ואיננו!

     

    מציאות כואבת

    לאיש כמוני, שחלם וקיווה כל ימיו להופעת הנהגה תורנית ראויה לדור, ברוחו של הרב קוק, זה נורא. זה עצוב וכואב!

    אבל המסקנות ברורות – הרוב הציוני-מסורתי

    בחברה הישראלית, שכבר לא ידע להגן על עצמאות מחשבתו והכרעותיו, מקבל זריקות עידוד ושכנוע מן הרבנים עצמם. בניגוד לכל התעמולה של המחזירים בתשובה, מודיעים הרבנים, שאין הם רלוונטיים להנהגת הדור הבא, מפני שהם שרויים במקום אחר לגמרי, וטרם הגיעו הנה.

     

    רֵעַי הציונים-דתיים, והציונים-מסורתיים והחילונים – עלינו לשוב ולשלב ידיים עם נבחרי הציבור במדינת ישראל היהודית-דמוקרטית, כדי להוביל לא רק את המדינה אלא גם את היהדות לדור הבא. הטובים והראויים לכך מבין הרבנים יבואו איתנו, והיתר ייגררו אחרינו, כמו בדור הקודם. כדי להשיג זאת, דרוש רב-שיח אופרטיבי, יהודי, ציוני ודמוקרטי, רב-שיח שכבר החל, בהתעוררות מופלאה של הציבור החילוני אל שורשי זהותו היהודית.

     


    פרסום ראשון: 10.12.10, 08:47
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "אין לנו הנהגה תורנית"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הרב בן-נון. לא לזה פיללנו
    צילום: יהושע הלוי
    הרב יוסף. איפה בית הלל?
    צילום: גיא אסיאג
    עימות המעיד על חוסר רלוונטיות. עמנואל
    צילום: דודי ועקנין
    ותן חלקנו
    מומלצים