שתף קטע נבחר

וידאו ארט: מחבק את עצי הכרמל

לפני שבע שנים יצא אליסף קובנר בעקבות שריפה ברכס הכרמל, כדי לצלם עבודת וידאו בשם "ללמוד כאב מעצים". היום כל מה שנשאר שם זה יער מפויח: "הזדעזעתי מכמות ההרס"

המראות משריפת הענק מהכרמל ממשיכים להצית מחדש את הדמיון ולהעלות עשן זכרונות סמיך מהתודעה של אמני ארצנו - וכך גם במקרה של אליסף קובנר, שיצר לפני שבע שנים את עבודת הווידאו "ללמוד כאב מעצים" (בפארפרזה על ציור של סמדר אליאסף, "ללמוד כתיבה מעצים").

 

העבודה, שמוצגת כאן לפניכם, צולמה ב-2003 ברכס הכרמל, לא רחוק מצומת דמון - מרחק הליכה מהמקום שבו התחילה השריפה הגדולה. הצילומים נעשו לאחר שריפה שפרצה ביער ונערכו שנתיים לאחר מכן, לרגל הזמנה להשתתף בתערוכה "היער" שנפתחה במוזיאון הרצליה בתחילת 2006. לאחרונה הוצגה העבודה בתערוכה "Natural Conflict", שאצרה יערה שכנאי במוזיאון לאמנות של מדינת נבאדה, בעיר רינו.

  

"אני רוצה להגיד שיש לעצים נשמה, שגם הם בני אדם, שגם להם כואב", אומר קובנר. "אני רוצה להגיד שהסתובבתי ביער ועברה בי הרגשה מאוד מסויימת של חיבור עם הטבע, של בדידות בהיותי אדם, של בלבול. מצאתי את היער בשביל להעביר רגש מסויים. העצים השרופים, הם עשו לי משהו. אז הנה הרגעים ההם שבהם דיברתי עם העצים".

 

ומה עוררה בך עכשיו השריפה הגדולה בכרמל?

 

"אני ממש קשור לרכס הכרמל. הכביש שמוביל מצומת דמון ועד עתלית (זה המכונה כביש בית אורן) הוא הדרך העוברת באחד הוואדיות היפים ביותר שקיימים בישראל.

הזדעזעתי מהשריפה, מהאנשים שנשרפו בעודם חיים, מכמות ההרס שהאירוע זרה.

 

"ביום שישי בערב ביקרתי בעוספיה והמקום הקסום נראה כמו שדה קרב. באחת המסעדות ישבו מעל תריסר כבאים שהיו בהפסקה. רציתי לצלם אותם, אך העדפתי לכבד את הפרטיות שלהם. את עוצמות האש שהם חוו אפשר היה לחוש מההלם שבעיניהם. אך דיבורם ושתיקותיהם שמרו על קשיחות. כן, אותי השריפה ממש חירפנה. משתתף בצערן של המשפחות השכולות".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
נוגע בעצים. העבודה של קובנר
צילום: אליסף קובנר
לאתר ההטבות
מומלצים