פס ייצור ליצורים

אחת מתוכניות האנימציה המזעזעות ביותר שנראו עד אותה תקופה על המסך הקטן, עלתה ב-1991 בערוץ ניקלודיאון האמריקאי. מצד אחד נראה כלב צ'יוואוואה מרוט וקטן, ומצד שני חתול שמנמן. שניהם ספק חולי נפש, ספק יצורים שלא מהעולם הזה, ובעיקר נורא מצחיקים.

גם 20 שנה אחר כך, קשה מאוד למצוא תוכניות דומות ל"רן וסטימפי". כמובן שְבּוֹטוּת ובעיטות לפרצוף לא חסרות מ"סאות'פארק" ו"איש משפחה". אבל אותם אלמנטים גועליים ודוחים שהופיעו בסדרה, מעורבבים בציורים ובצבעים הנפלאים, כמו גם פרצי הרגשות האינסופיים, חסרים בימים אלה לחובבי האנימציה.

"אבא אמריקאי" (צילומים: Twentieth Century Fox Film Corporation)

"הם נגעו בכל הרגעים האנושיים. הם היו יכולים ממש להתעצבן, להתעצב, או פתאום לשמוח ממש", הוא משחזר, "ושם היה מונח הקסם. כל הדברים המגעילים שנזרקו לשם היו לגמרי בשביל הכיף והבדיחות. ללא ספק דברים שכאלה מקבלים היום הרבה פחות חשיפה. אבל אני מאמין בגלגל מסתובב ושעוד נזכה לראות תוכניות כאלה על המסך.

"ב'בובספוג' אפשר לזהות דפוסים כאלה. בכלל, אפשר לראות את ההשפעה הגדולה של רן וסטימפי עך 'בובספוג', וגם אולי על 'אבא אמריקאי', 'איש משפחה' ו'קליבלנד'. אלה הדמויות האנושיות שהקהל יכול להתחבר אליהן".

כמובן שלא סתם מזכיר הוגארט האמריקאי את שושלת סת' מקפרלן המצוינת. בעשור האחרון, האיש שהמציא את "איש משפחה" ואחר כך את "אבא אמריקאי" ובאחרונה את "קליבלנד", יצר לעצמו תהילה מסוג חדש בעולם האנימציה.

מי רוצה להיות מקפרלן

הרבה מאוד יוצרים, תסריטאים וזוטרים שונים בתעשיית הטלוויזיה היו שמחים לקבל ג'וב חלומות ולעבוד בצמוד למקפרלן המצחיק. הוגארט זכה בכך, ואחרי שהתברג ליצירה בתוכניות כמו "פיוצ'רמה" וכמובן "רן וסטימפי", הוא משמש כאחד משני הבמאים האחראיים ב"אבא אמריקאי", שעונתה השישית משודרת בימים אלה בארצות הברית, ובישראל משודרת החמישית (ה' ב-20:00, HOT3).

מתוך הסדרה. מפעל אנימציה מוצלח

עבודתו האינסופית של הוגארט בתוכנית מעוצבת בהתאם לאימפריה הענקית והאינטנסיבית של מקפרלן. תחתיו עומדים שמונה במאים ועוד תסריטאים רבים. לאחר שהוא מאשר באופן סופי את התסריט, הוא מגיש אותו לבמאים שמגישים אותו לצוות עורכי הסיפור, שמחזירים אל הוגארט בחזרה, שמתפנה להדריך את יוצרי האנימציה לתיקונים אחרונים ומגיש את הגרסה האחת לפני האחרונה למפיקים שמשפצרים את הקצוות האחרונים.

צפו ברגעים הגדולים של רן וסטימפי, הפריצה הגדולה של רון הוגארט

אז מה סוד הקסם? איך הצליח מקפרלן ליצור לא פחות משלוש תוכניות מצליחות ולשבת בכס המלכות של עולם האנימציה? הוגארט מספר על התיאוריה המצליחה שפיתח האיש.

"שלוש התוכניות מוצגות ומבוימות כמו סדרות סיטקום", הוא מסביר, "קצת כאילו אתה הקהל שיושב באולם ומסתכל על הצגה או מחזה. במיוחד כשהדמויות נמצאות בתוך בית או במשרד. זה כמעט כאילו אתה צופה בקומדיה כמו 'הכל נשאר במשפחה'. אין בסדרות האלה הרבה אתרי צילום והמצלמה לא ממש עסוקה. הכל מוכן בכדי שהבדיחה תהיה מדויקת ושום דבר לא יפריע לה".

והקהל מגיב בהתאם?

"אני מאמין שכן. הם מקבלים סיפור ובדיחות, לא יותר מזה. אנחנו מנסים ב'אמריקן דד' לשמור על הכל מאוד פשוט, וזה עובד מצוין. הלוואי שהייתי מכיר כמוהו את הטכניקה הזו בתוכניות קודמות שעבדתי בהן".