שתף קטע נבחר

הקרב על היהדות שלי

"כשנודע לי כי ייתכן שלא יקבלו את הגיור שעברתי, זה גרם לי לאכזבה. אי אפשר לקחת משהו שהוא כבר חלק ממני!" אביגיל שעברה גיור במסגרת שירותה הצבאי, מספרת על הקשיים שעלו בשבועות האחרונים, עם הטלתם בספק של גיורי צה"ל

שמי אביגיל (או מרינה), אני בת 21, והשתחררתי לפני ארבעה חודשים מהשירות הצבאי. בשנת 1996, בהיותי בת שש, עליתי לארץ מאוקראינה עם הוריי - שניהם לא יהודים, וזה היה מוטיב שליווה את חיי עד לפני שנה.

 

אולי רבים מכם לא יבינו במה מדובר, אבל בתור ילדה לא יהודיה, זו חוויה לא קלה לגדול בארץ ישראל שהיא "מדינת היהודים". תמיד רציתי להיות חלק מהעם הנבחר, ולחזור לשורשים (שכן סבא שלי יהודי). אבל אף פעם לא חשבתי על זה ברצינות עד שהגעתי לצבא, וניתנה לי ההזדמנות. בתחילה חששתי. לא הכרתי את העולם הזה, ולא ידעתי למה לצפות.

 

הכל מקבל משמעות

התחלתי את התהליך בקורס נתיב שנמשך שלושה חודשים, והופתעתי לגלות הרבה דברים חדשים ומעניינים על העם היהודי ועל מדינת ישראל, מה שעורר בי רצון עז עוד יותר לעבור את התהליך. באחת השבתות התארחנו אצל משפחה דתייה - משפחה שמאותו הרגע ליוותה אותי בכל התהליך, ואני חייבת להם תודה. הם היו החשיפה הראשונה והמוחשית שלי לעולם היהודי, והם נתנו לי להיכנס לחייהם ולחוות את יום השבת. זאת היתה חוויה מזככת ומעניינת. אחרי אותה השבת באמת ידעתי שאין כבר דרך חזרה, וכך אני רוצה שחיי יראו.

 

בסמינרים כבר נכנסנו בעובי הקורה. חיינו שם כיהודים לכל דבר - אם זה תפילות על בסיס יומיומי, ברכות וערכים. בהתחלה זה לא היה קל, ואפשר לומר שזה היה אפילו קשה. זאת שגרה יומיומית, שדורשת להיות מודע לכל דבר – החל מהמזון שהכנסתי לפה, השעה שבה צריך להתפלל ועוד. פתאום אתה מודע לעצמך, וכל דבר שאתה עושה - מקבל משמעות!

 

החלק הקשה ביותר בכל התהליך, היה להכניס את זה לבית שלי ולסביבה שלי. אבל עם הרבה תמיכה מהורים ומהחברים, הפך הקושי להיות בטל בשישים לעומת הרצון.

 

מעמד הר סיני שלי

כמובן שכל מה שעשיתי לא הפך אותי ליהודיה כשרה, ועדיין היתה חסרה "החותמת". ביום של המעמד בפני בית הדין התרגשתי מאוד. אפילו בכיתי. היה לי מאוד חשוב לעבור. עבורי היה היום הזה כמו מעמד הר סיני – הנה אני מקבלת עלי את התורה והמצוות.

 

כשנודע לי שייתכן וכל התהליך הזה היה "לשווא", וכי יש מצב שלא יקבלו את הגיור שעברתי, זה גרם לי לאכזבה. אי אפשר לקחת משהו שהוא כבר חלק ממני! לא יכולתי לחשוב על העובדה שפשוט יום אחד אקום ואהיה שוב "לא יהודיה" כי חסרה החותמת.

 

לאורך כל הדיון בשבועת האחרונים איש לא שאל אותנו, את המתגיירים, מה אנחנו מרגישים. הרי באמת עברתי שינוי שלא הרבה זוכים לעבור אותו. זה כמו להיוולד מחדש - תינוק טהור בראשית דרכו.

 

היו לי חששות רבים שמא הגיור לא יהיה קביל, אבל תמיד האמנתי - ואכן לא לחינם. אני חושבת שהיום יש רבים כמוני שחשים הקלה אחרי שחוק הגיור הצבאי אושר בקריאה טרומית. ואני יכולה לעמוד בראש מורם, ולהגיד בגאווה שאני, אביגיל, יהודיה כשרה - חלק מהעם הנבחר.

 

  • הכותבת עברה גיור במסגרת נתיב

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים