מוחים רק דמעות

"תמשיכו ואל תרפו". את המשפט הה, בגרסאות משתנות, שמע חיים קלין - בנו עמית איבד את אשתו טופז באוטובוס הצוערים בכרמל - פעם אחר פעם בשבועיים האחרונים משלל מנחמיו. כולם מזדהים עם זעקות הכאב, כולם תומכים בקריאה למצוא את האחראים לאסון, כולם מסכימים שצריך לעשות משהו.

אבל בסופו של דבר לא נמצא ביניהם אחד שהתנדב לקחת את המשינה הזו על גבו. אף אחד שיוביל את המצעד לכנסת, שיחתים המונים על עצומה, שיארגן את ההפגנה הגדולה בכיכר.

לא לתגובות האלה התכוון ניצב בדימוס זאב אבן-חן, אביה של טופז שנספתה באסון, כשמתוך צערו קרא להקמת תנועת מחאה שאותה, הודיע, אין בכוונתו להוביל. "כל מי שאכפת לו מהמדינה הזו צריך לקום ולצעוק", אמר. "ראש הממשלה צריך להתפטר. לא הוא צריך לקבוע, אלא העם צריך לקבוע אם הוא וממשלתו נשארים. ואם לא יהיה לו אומץ לעשות כן, אז צריכה לקום זעקה ציבורית כזו גדולה, שתאלץ אותו להתפטר".

• הסיפור המלא - בגליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות"