אפוקליפסה עכשיו: טיול במגידו זה לא סוף העולם

"דרך הים" העתיקה עברה בה, מלכים נלחמו עליה, כלב מפורסם ("פלוטו") גר בה ואפילו נעשה סרט הנושא את שמה ("ארמגדון"). הכירו את מגידו - העיר שבה לפי הברית החדשה יסתיים העולם

זיו ריינשטייןפורסם: 21.12.10 , 12:37

"פּ‏‏‏לוּ‏טוֹ‏ כְּ‏לַ‏בְלַ‏ב מִקִבּ‏וּ‏ץ מְגִדּ‏וֹ‏,

יֵשׁ לוֹ‏ הַ‏כּ‏ֹ‏‏ל: מָ‏רָ‏ק וָ‏עֶ‏צֶ‏ם.

זֶ‏ה טוֹ‏ב וְיָ‏פֶ‏ה. אֲבָ‏ל, בְּ‏עֶ‏צֶ‏ם,

נִמְאַ‏ס לוֹ‏ לָ‏שֶׁ‏בֶ‏ת כָּ‏‏‏ךְ לְבַ‏דּ‏וֹ‏"

(מתוך "איה פלוטו" מאת לאה גולדברג)

מגידו יושבת על "דרך הים" (Via Maris), אותה דרך שעברה כבר בתקופת הברונזה ב"סהר הפורה", או אם תרצו עשתה את הקו "מסופוטמיה-מצרים-מסופוטמיה" וחיברה בין שתי האמפריות במזרח הקדום. שמה העתיק של מגידו - "מַקאתִי".

"דרך הים" עברה גם בארץ ישראל, ומכאן מיקומה האסטרטגי של העיר מגידו היושבת על הגבעה האחרונה של רמות מנשה, וחולשת על כל עמק יזרעאל ועל כל הדרכים צפונה או דרומה, או כמו שבני, רכז קורס מורי הדרך, אומר: "מגידו היא הצנטרום של הצנטרום".

מגידו, שהוכרזה ב-2005 כאתר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, מוזכרת לראשונה בכתבי תחוּתמֵס ה-3 (1490-1426 לפנה"ס), אחד ממלכי מצרים העתיקה, כשהוא מתלבט באיזו דרך להגיע למגידו במסעו מבלי להיתקל באוייביו הכנעניים. לבסוף החליט המלך המצרי לעבור דרך "ערונה", היא ואדי ערה של היום או נחל עירון שעובר כביש 65 - דרך המוכרת לכולכם בואכם לצימר בצפון.

לאחר מכן נזכרת מגידו בכתבים אחרים, כמו לוחות התענך, פפירוסים מימי המלך הפרעוני סתי ה-1 במצרים (1304-1318 לפנה"ס), וכמובן גם בכתבים המקראיים (כ-20 פעם) בספר יהושע, שופטים, מלכים א' ועוד, כשהיתה בשטחו של שבט מנשה.

"הצנטרום של הצנטרום". תל מגידו (צילומים: זיו ריינשטיין)

נקודה שחולשת על כל עמק יזרעאל. מורדות תל מגידו

ארמגדון: לא רק סרט עם ברוס וויליס

ולכל אלו שחושבים "מה עם ארמגדון? מה עם ארמגדון?", אז הנה זה מגיע: בתקופה המשנאית או הרומית (63 לפנה"ס עד 324 לספירה) יורדת מגידו מהתל ומזוהה עם הכפר "עותניי" (ישוב פגני-רומי), שלימים קיבל סממנים נוצריים וגם נקרא "לגיו" (Legio) על שם הלגיון השישי פראטה ששכן מדרום לתל מגידו.

עוד לפני פרסומו של הסרט "ארמגדון" (1998) בכיכובו של ברוס וויליס, נודעה ארמגדון (שיבוש של השם הר מגידו) כמקום שבו תתרחש מלחמת גוג ומגוג, סוף העולם, מלחמת בני האור בבני החושך, אפוקליפסה, אחרית הימים, מלחמת העולם השלישית והאחרונה - או איך שתבחרו לכנות את אותו יום הדין, על פי חזון יוחנן בברית החדשה.

סיפור ארמגדון נחשב כה חשוב עבור הנצרות, עד שאפילו גנרל אלנבי שכבש את הארץ מידיי העותמנים ב-1917, זכה לתואר המכובד "הלורד של ארמגדון".

קבלו אותו: "לורד אוב ארמגדון". דמותו של אלנבי בצילום במוזיאון תל מגידו

תל מגידו: 30 שכבות של התיישבות מתחת לאדמה

פרט למיקומה האסטרטגי של מגידו, חשיבותה של העיר נובעת מן השטחים החקלאיים הרבים שסמוכים לה, ומסביבה הוקמו ישובים וכפרים רבים, כמו העיר הרומית הקדומה "מקסימיאנופוליס". גם הארכאולוג ישראל פינקלשטיין, שחפר במקום, הבין את חשיבותה של מגידו וכינה אותה כ"אם כל הערים".

למעשה, החפירות הראשונות במקום בוצעו על ידי החוקר הגרמני, גוטליב שומאכר ב-1903, ואחריו חפרו משלחות נוספות של ארכאולוגים, ביניהם יגאל ידין ב-1967. הממצאים מעידים על כ-30 שכבות של התיישבות במגידו, החל מהתקופה הכנענית הקדומה הראשונה (3,500 לספירה לערך), ועד ימינו אנו - קיבוץ מגידו שלמורדות התל, שמוכר גם בשל הכלבלב הנחמד והמפורסם, "פלוטו", בספרה של לאה גולדברג.

במוזיאון שבסמוך לתל נמצא דגם של מגידו העתיקה מהתקופה הכנענית והישראלית, שדרכו ניתן להתרשם כיצד נראו המבנים פעם: שער הכניסה, מקדשים ומזבחות (שנמצאו ממזרח לכיוון אל השמש), מבני הציבור, ארמון מתקופת שלמה המלך, אורוות הסוסים ועוד.

ממש כמו פעם. דגם של העיר מגידו

החומה בנויה בצורה של "קדמות ונסוגות". שער הכניסה הכנעני לעיר

בתל עצמו ישנן עדויות לאורחות החיים של העמים הקדומים, דרך הבנייה הרווחת, אמצעי הפולחן הפגניים, דרכי ההגנה והביצורים כלפי אוייבים מבחוץ ושאר סממני מחייה שאפיינו את התקופות הקדומות. למשל, החומה שנשתמרה בחלקה מהתקופה הכנענית המאוחרת (1,500 לפנה"ס), מורכבת מאבני גיר ובזלת שאינן מסותתות וגובהה כשלושה מטרים - ממצא די נדיר בהתייחס לגובה הרבה ולזמן הקדום שבו נבנתה. כמו כן, החומה בנויה בצורה של "קדמות ונסוגות" (חומה מוצקה שאינה ישרה, שחלקה מופנה החוצה (קדמות) וחלקה פנימה(נסוגות) צורתה דומה למסור).

עוד נמצאה במקום ממגורה (אסם תבואה) גדולה, ששמורה בצורה יפה במיוחד מימי המלך ירבעם השני (מאה שמינית לפנה"ס), ושימשה כ"מְזָוֵה" של ימי קדם. נוסף על כך, יש באתר בור מים שנחפר ושימש כמקור מים מחוץ לעיר ובסמוך לחומה בימים של מצור.

אל בור המים נחפרה מנהרה ואליה מובילות 183 מדרגות שיורדות אל הפיר, המכונה מעיין מגידו, אולם אין זהו מעיין היות ומי התהום שם אינם פורצים אל השטח, אלא מצטברים בלבד. ניתן לרדת למטה אל מקור המים המצטברים על אקוויקלוד, ואולי אפילו לפגוש בצפרדעים קטנות שבאות לשיעור שחייה במקום.

ה"מְזָוֵה" של ימי קדם - כך שמור את חומרי הגלם לאוכל. הממגורה הגדולה

שימש כמקור מים מחוץ לעיר בימים של מצור. בור המים

אגב, אם אתם רואים דקלים בכל מקום ותוהים אם הגעתם לקריבים, דעו שעצי הדקל צמחו כתוצאה מגלעיני תמרים שנזרקו בשטח על ידי פועלים שעבדו במקום בשנות ה-20 של המאה האחרונה. מוסיף קצת אופטימיות למקום שמתעתד להיות פסימי, לא כן?