חרדת נטישה

אחרי 18 שנים על המרקע שלנו מיקי חיימוביץ' הודיעה השבוע שהיא עוזבת בקרוב את הגשת החדשות. חיימוביץ' חוותה על בשרה יחד איתנו את השינוי בעולם החדשות עם הקמת ערוץ 2, ואז ערוץ 10, שהפכו את מגישי החדשות לכוכבים בעלי משכורות ענק. היא עצמה הזרימה למהדורות החדשות בהגשתה חום אנושי, והפכה למגישה נחשקת (הרבה לפני יונית). אפילו אביב גפן הצהיר בזמנו בראיון שהיא האשה הישראלית הכי יפה בעיניו.

כיסא מגישי החדשות נחשב לכזה שמאויש לשנים רבות. קייטי קיוריק, למשל, עושה את זה בארצות הברית כבר 20 שנה בהצלחה, ואנחנו קיווינו שמיקי תהיה זו שתזדקן איתנו, תמתיק לנו את גלולות האקטואליה המרות, ותהיה זו שתבשר לנו שאירן כבר שיגרה את הפצצה, ושכדאי לנו להתכסות עכשיו בשמיכה החמה ולהביט בעיני אהובנו. 

אבל למיקי לא בא, ובצדק מבחינתה. אין לה כוח לזייף מבטי אמפתיה ובא לה לבלות. כל מי שראה אותה מתארחת בתוכנית הספורט של אלי אילדיס, בעלה, ראה שהיא באה ליהנות. חוץ מזה, עובדה ידועה היא שהגשת חדשות במשך שנה אחת בישראל שקולה להגשת חדשות במשך שבע שנים בכל מקום אחר בעולם, ולפי הספירה הזו מיקי מנצחת את קייטי בהליכה.

קשה להזדקן בטלוויזיה, אם את אשה. קמטים, עניבה וחדשות רעות הם לא כוס התה של הישראלי הממוצע. חיימוביץ' היתה יכולה להיות הישראלית הראשונה ששוברת את מחסום הגיל כמגישה ראשית, ומבחינתנו היתה יכולה להישאר איתנו עוד עשרים או שלושים שנה בכיף. ערוץ 2 הוכיח שאין צורך בפטרונות גברית, וערוץ 10 היה יכול להוכיח בבוא העת כי גם טון סבתאי בלונדיני מרגיע את העם.

אבל למיקי לא בא. מיקי שובבה, וגם בגלל זה אהבנו אותה. תמיד בצבצה מתחת לחליפה המעונבת איזו רוח שטות, חיוך כבוש שלא מצא את מקומו במהדורה, ורוח חיים שהאולפן היה קטן עליה. מצד שני, אנחנו לא מוכנים לוותר על הפנטזיה שלנו. יונית, בטלי את כל התוכניות לחמישים השנים הבאות, כי את, אנחנו ואחמדינג'אד הולכים לעשות חיים.