שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המורה אלקלעי
    אחרי ההורים, מורים טובים הם המבוגרים המשפיעים ביותר על כל ילד. במסגרת הפרויקט "המורה של המדינה" שיוצא היום לדרך, נזכר מאיר שלו במורו של אביו, "אדון אלקלעי", שהשפיע על עתידו של אביו, ולכן גם על עתידו שלו. שיעור לחיים

    כמה תלמידים אפשר לצופף בכיתה אחת? כמה מחשבים צריכים להיות בכל בית ספר? כמה מעבדות? כמה שעות שבועיות צריך להשקיע בכל מקצוע? כל אלה חשובים ומשפיעים, אבל שום דבר לא חשוב ולא משפיע כמו המורָה והמורֶה. גישתם לתלמידים, קפדנותם, סלחנותם, דרך דיבורם, חיוכם, רוחב דעתם, עומק ידיעתם, אורך וקוצר רוחם - כל אלה יוצרים את ההוויה החינוכית בתודעת התלמיד ובחלל הכיתה.

     

    שנים רבות אחרי ששכחתי חלקים נרחבים ממה שלמדתי בבית הספר - אני בוש לספר כמה - עודני זוכר את המורים ואת השפעתם. ולא רק את המורים שלי. זכורות לי היטב ההוקרה והכרת הטובה שרחש אבי לאדון אלקלעי, המורה שלו מבית הספר הירושלמי "תחכמוני". ממנו, כך אמר, למד לאהוב תנ"ך, ולטייל בארץ בעקבות סיפוריו וגיבוריו.

     

    לא אחת הלכנו לבקרו. הוא גר ברחוב החלוץ בשכונת בית הכרם, ותמיד כשהתקרבנו לביתו התרגש אבי, צעדיו קלו ופניו אורו. התבוננתי בסקרנות ובחשש ילדותי בשינוי שחל בו. באותם ימים היה גם אבי מורה שתהילתו בפי תלמידיו, אבל בהתייצבו לפני מורו שב ונעשה חניכו הקטן, ואף המשיך לפנות אליו בתואר "אדון אלקלעי".

     

    "פסוק לי פסוקך, בני"

    נקשנו על שער החצר ונכנסנו. אדון אלקלעי ישב על כיסא בגינתו הקטנה, בין עצי פרי וטרסות של אבן. תחילה שוחח עם אבי, ואני האזנתי בשקט. אך בסופו של דבר פנה לעברי, ורמז לי כמו שרמז בפעם הקודמת - שאתקרב אליו. הוא הניח יד על כתפי ואמר תמיד אותו משפט עצמו: "פסוק לי פסוקך, בני".

     

    את הפאים של "פסוֹק" ושל "פסוקך" ואת הבית של "בני" הוא הגה בשווא הנע הספרדי־הירושלמי, שהוא השווא הנע ביותר מכל השוואים הנעים, כפשׂע בינו ובין הסגול. הסתכלתי באבי, וראיתי שהוא מתוח לפחות כמוני, ואף חרד - שלא אעשה לו בושות.

     

    "פסוק לי פסוקך בני", לאמור: מה שָנִיתָ בבית הספר? סיפרתי לאדון אלקלעי מה לימדוני באותו שבוע, והוא שאלני שאלות, ושפתי אבי נעו עם שפתיי, נשימתו נעצרה כששכחתי דבר מה ופניו התכרכמו כשלא היטבתי להשיב.

     

    אם אכן היה זה אדון אלקלעי שקירב את אבי אל התנ"ך ואל נופיו במידה כזאת - הוא קבע במידה רבה את עתידו והשפיע גם על עתידי שלי. ואכן, אחרי ההורים, מורים טובים הם המבוגרים המשפיעים ביותר על כל ילד. כל איש מדע, מורה, הוגה וחוקר יכול להצביע על מורה שהעשיר אותו וכיוונו, וגם על המורים שלא הבחינו ביכולתו ובנטיותיו.

     

    החברה הישראלית צריכה להעלות את המורים הטובים שלה על נס, לכבד אותם באופן ערכי ומעשי גם יחד. הממשלה לא עושה זאת - גם את זאת - כראוי. דומה שגם בזה צריך לעזור לה: לקחת לה את היד ולהראות לה איך.

     


     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "המורה אלקלעי"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "להעלות את המורים על נס". מאיר שלו
    צילום: אלכס קולומויסקי
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים