שמאל ישראלי והכרעה דמוקרטית?
האופוזיציה בראשות לבני, יחד עם אבו מאזן ובתיאום האמריקנים, גמרו אומר להציב את "ויתורי אולמרט" כנקודת המוצא למשא ומתן עם נתניהו - וזהו מהלך אנטי-דמוקרטי מובהק
אכן, חשדתי כבר מזמן, שהמערכה הפלסטינית והאמריקנית להקפאת הבנייה, מטרתה היחידה היתה - הפלת הממשלה בישראל, והחלפתה בקואליציה שבמרכזה
כאן אנו צריכים להיכנס לרזי המשא ומתן, שהתנהל בשלהי כהונתה של ממשלת אהוד אולמרט, בינו לבין אבו-מאזן. מרגע, שאהוד אולמרט הגיע לסוף דרכו כראש ממשלה, ונאלץ להתפטר עקב ההחלטה להגיש נגדו כתבי אישום, הוא לא משך ידו כמצופה וכראוי מן המשא ומתן המדיני, אלא נכנס למאמץ יוצא דופן להגיע להסכמה מרחיקת לכת עם המנהיג הפלסטי, ולהציבה כעובדה מוגמרת.
בהיותו משוחרר אז מכל צורך להתחשב בדעות שונות בציבור, בקואליציה, ואפילו במפלגתו שלו, הרחיק אהוד אולמרט אז בוויתורים מפליגים וחסרי איזונים, אבל גם זה לא הספיק, ואבו מאזן סירב לוותר מצידו, אפילו מעט. אין צורך לומר, שממשלת ישראל בראשותו של אהוד אולמרט, מעולם לא דנה, ולא אישרה, את הוויתורים מרחיקי הלכת שהציע אולמרט בשיחות ההן.
עקיפה משמאל
ואז באו הבחירות והרכבת הממשלה החדשה בראשותו של בנימין נתניהו, באמון הכנסת. אולם האופוזיציה בראשותה של ציפי לבני, יחד עם אבו מאזן וההנהגה הפלסטית, בתיאום מלא עם הממשל האמריקני החדש, גמרו אומר להציב את "ויתורי אולמרט" כנקודת המוצא למשא ומתן עם ממשלת ישראל בראשות נתניהו - וזהו מהלך אנטי-דמוקרטי מובהק!
לוּ היתה "קדימה" חושפת לדיון ציבורי גלוי את כל הפרטים, היה מתברר, שהיא עקפה את מפלגת העבודה, חדלה להיות מפלגת מרכז ונצמדה למרצ, כמפלגת שמאל מובהקת.
מדוע ניהלו הפלסטינים מאבק כה מוזר על הקפאת הבנייה כתנאי מוקדם? מדוע תמכו בהם האמריקנים? הם חשבו שצריך לפרק את הקואליציה הנוכחית, להכריח את נתניהו להקים ממשלה עם קדימה, וציפי לבני תעמיד כתנאי להשתתפותה בממשלה את קבלת "ויתורי אולמרט" כנקודת מוצא, ואז יהיה סיכוי להסכם. כל המאבק המשונה, על הקפאת הבנייה כתנאי מוקדם למשא ומתן, מקבל בבת אחת היגיון ברזל.
המחיר של מהלך אנטי-דמוקרטי זה גם הוא ברור - שנתיים של מאמץ מדיני בוזבזו לריק בגלל תקוות האמריקנים, הפלסטינים והאופוזיציה הישראלית, לכפות על ראש ממשלת ישראל הנבחר והמכהן, את עמדותיו האישיות של קודמו, שהפכו לתנאי מוקדם משותף של ציפי לבני ואבו מאזן. פגישתם האחרונה בוושינגטון, עם האווירה 'החיובית' המחויכת, באה לחזק נקודת מוצא זו. כך מרחיקה האופוזיציה הישראלית השמאלית, את הסיכוי להסכם סביר, שאולי אולי גם יביא לשלום ברבות הימים.
אבל המחיר המלא גבוה בהרבה, מפני שיש לו השלכות רבות על החברה הישראלית כולה. לאחרונה דיברתי עם אנשים שמבינים היטב את המשחק הפוליטי-מדיני, והם אישרו לי בוודאות, ש"ויתורי אולמרט" הם מטרת המשחק, כי הם תנאי אולטימטיבי של ציפי לבני לכניסה לממשלה.
בחזרה לברק
הבה ונבחן התנהגות זו אל מול הדוגמה הקודמת, שהציב אהוד ברק בשלהי כהונתו כראש ממשלה, בימי שיחות טאבה האחרונות, שנוהלו על ידי יוסי ביילין. כאשר התברר סופה הקרב של הממשלה בראשות אהוד ברק, הודיע ברק (גם לציבור, וגם לבית המשפט), שהעמדות הישראליות אשר הוצגו בטאבה, לא יחייבו את ממשלות ישראל, וזאת היתה עמדתו גם אחר כך.
האם צריך לומר, שדרכו של ברק היתה הגונה, מוסרית ודמוקרטית? האם צריך להסביר, מדוע דרכה ההפוכה של ציפי לבני, היא בלתי הגונה, בלתי מוסרית ובלתי דמוקרטית? האם אך מקרה הוא, שאהוד ברק שותף בכיר בממשלת ישראל הנבחרת והדמוקרטית, בראשותו של בנימין נתניהו, וציפי לבני משמאלו? האם ההתקפות הפוליטיות חסרות הרסן נגד אהוד ברק, הן חלק של המאמץ לכפות על ממשלת ישראל ועל עם ישראל, את "ויתורי אולמרט" כנקודת מוצא? מדוע פרשנינו המדיניים ומעצבי דעת הקהל, אינם מסבירים לציבור את כל זה - הייתכן, שגם הם שותפים למאמץ להפלת הממשלה המכהנת, מסיבות לא דמוקרטיות?
ולבסוף, הבה נניח לרגע, שמאמץ זה היה מצליח, למרבה הצער, ובדומה להסכם אוסלו - שנכפה על יצחק רבין, כפי שהיה ברור בשיחותיי האישיות עמו, אז - על יסוד מה יצפה השמאל הישראלי, שהימין והמתנחלים ישלימו מצידם עם תרגיל כזה, בטענות של 'הכרעה דמוקרטית'? - האם טחו עיניכם מראות את מה שקרה אחרי אוסלו??
האם יש קשר לכל המשחק המכוער הזה עם הדברים המזעזעים שכתב תום פרידמן ב'ניו יורק טיימס', ואשר נשמעים כהד מוושינגטון הרשמית, ולפיהם, למען השגת 'הסכם היסטורי' במזרח התיכון, דרושה מלחמת אזרחים גם בישראל (בין הממשלה לימין הישראלי!), ובהקבלה מופרכת, גם ברשות הפלסטינית (בין תנועת פתח לתנועת חמאס, מלחמה שכבר הוכרעה בעזה ובפרלמנט הפלסטיני, לטובת חמאס !)??
האמריקנים הבינו מאוחר
האמריקנים מצידם מתחילים רק עכשיו, אחרי כישלון מהדהד, לגלות ניצנים ראשונים של הבנה, שהמשא ומתן חייב להתנהל עם הממשלה הישראלית, שנבחרה ואושרה באורח דמוקרטי.
רק אם תבשיל ההכרה האמריקנית בממשלת ישראל המכהנת, באמת, יהיה סיכוי למשא ומתן רציני, וממילא גם סיכוי להסכם סביר, שרוב הציבור הישראלי יוכל לקבלו.
אם לא תבשיל הכרה זו, או אם יסרבו הפלסטינים ותומכיהם להיענות לה, אני אציע לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, לבחון ברצינות את האפשרות של משא ומתן עם הנהגת חמאס על הסכם אי-לוחמה ארוך טווח, בניגוד גמור למדיניות האמריקנית. צעד כזה יכול אולי גם להשיב את גלעד שליט הביתה, וממילא אין ערך רב להסכם שחמאס יתנגד לו, מפני שתימשך מלחמת הטרור נגדנו, כפי שקרה אחרי הסכם אוסלו האומלל. יש טעם להסכם מבחינתנו, רק אם הוא יקדם תהליך של ביטחון והשלמה, שייתן סיכוי גם לשלום ברבות הימים.
לפנייה לכתב/ת 
