מסדר ארוחות הבוקר
את החומוס גנבנו, את הפלאפל ניכסנו, אבל אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו את ארוחת הבוקר הישראלית. עשינו סיבוב ברשתות בתי קפה ארציות ובדקנו מה יש לכל אחת להציע - מי תפנק את חובבי המתוק, מי תשביע את אנשי הפחמימות וכמה זה יעלה לכם
אם נעצור מאה ישראלים ברחוב ונבקש מהם להסביר לנו מהי "ארוחת בוקר ישראלית", סביר להניח שרובם יתארו את המכלול הבא: חביתה מ-2 ביצים שמוגשת לצד סלט ירקות טרי, לחם, מבחר גבינות, ספל קפה וכוס מיץ. על פניו נראה שמדובר בנוסחה קבועה שלא מותירה הרבה מקום לשינוי. אחרי הכל, רובנו יכולים להרכיב מפרט כזה במטבח הביתי שלנו בלי יותר מדי בעיות. דווקא בשל כך ארוחת הבוקר הישראלית מציבה אתגר לבית הקפה הסטנדרטי - האם יצליח הצוות להפוך אותה לחוויה קולינרית או שמא יגרמו לסועדים למלמל בצער: "בבית היה יותר טעים".
מכיוון שמדובר בנכס צאן ברזל שלעתים קרובות מדי לא זוכה לכבוד הראוי לו, החלטנו לצאת לבדוק מה מציעות רשתות בתי הקפה השונות בארץ לארוחת בוקר. בדקנו מה כוללת העסקה, את איכות המרכיבים השונים, הכמויות והאפשרויות העומדות בפני הלקוח מבחינת תוספות, שינוי מרכיב כלשהו, ובעצם כל דבר שאפשר להציק בגללו למלצרים. התנאי המוקדם היחיד היה שלרשת יהיו לפחות 5 סניפים ברחבי הארץ (ולא בעיר אחת). למרות שברוב המקומות מגישים גם ארוחות בוקר מסוגים אחרים, נצמדנו בכל מקום לארוחת הבוקר הישראלית הבסיסית.
ומילה אחת מראש: התכוונו במקור לדרג את ארוחות הבוקר לפי איכותן. בסופו של דבר גילינו שקשה מאוד לענות על השאלה: "איפה ארוחת הבוקר הטובה ביותר?". קודם כל, משום שלא היה מקום אחד שהצטיין בכל הפרמטרים. בכל ארוחה היו צדדים חזקים וצדדים חלשים, ואותם פירטנו בסיכום ההתרשמות מהמקום. שנית, ביקורים בסניפים שונים של אותה הרשת לא תמיד הניבו ממצאים דומים. כך שלמרבה הצער, בסופו של דבר ההתרשמות הכללית היתה שיש הרבה מאוד מקום לשיפור בסצינת ארוחת הבוקר, לפחות בכל הקשור ברשתות.