יהודיות ליהודים בלבד

לאחרונה התפרסמו מאמרים המגנים על זכותם של ערבים "להתחיל" עם בנות יהודיות. הטיעון המרכזי היה "זה לא עניינו של אף אחד עם מי בחורה יוצרת קשרים". ובכן - זה פשוט לא נכון.

אפילו בחברה ליברלית מערבית קיצונית זה כמובן עניינם של ההורים, שבן הזוג של הצאצא יתאים למודל שיש להם בראש. בוודאי שהדבר נכון לגבי חברות יהודיות מסורתיות, ועוד יותר נכון בחברה הערבית. אם מישהו לא רוצה להתחשב בדעת הסביבה - בבקשה, שיעשה מה שבראש שלו - אבל לטעון שזה לא לגיטימי שהסביבה החברתית והתרבותית של אדם תעדיף קשרים זוגיים עם בן אותה דת או תרבות - זה לא צודק ולא נכון. קשרים זוגיים מהווים את הבסיס לבניית דור

העתיד. חברה שעתידה יקר לה צריכה להבטיח שדור העתיד יגדל על בסיס הערכים החשובים לה.

בכלל, לא ייתכן שההתנגדות לנישואין עם לא יהודים, עקרון כל כך בסיסי בתרבות היהודית, יהפוך ל"לא תקין פוליטית" במדינת היהודים, שהוקמה כדי שהיהודים יוכלו סוף סוף לממש בה את חייהם הלאומיים.

היהדות מבוססת על ייחודו של עם ישראל. בכל מוצאי שבת מבדיל היהודי על היין כשהוא אומר "המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים...". ההבדלה הזאת מאפשרת את המשכיותו והתפתחותו של העם היהודי ותרבותו הייחודית במרחב האנושי הענק המקיף אותו. מעניין לציין שדווקא כשהיהודים שהתעייפו מלשאת את משא היהדות, טשטשו את ההבדלה בין ישראל לעמים וניסו להיטמע בקרב הגרמנים שהקיפו אותם - התעוררה המפלצת הנאצית והזכירה להם את מוצאם עד דור שלישי.

החושך שאחרי החתונה

מעניינת במיוחד ההתייחסות לעניין מהצד הפמיניסטי: למרבה הפלא מסתבר שנשים נאורות מגינות בחירוף נפש על "זכותן" של נערות בנות עשרה, ללכת מוכות סנוורים הורמונליים לנישואין עם גברים ערבים שפיתו אותן, על ידי הרעפת תשומת לב ודברי חלקות רגשניים. הנערות הולכות לגור בכפר הערבי, מתנתקות ממשפחתן ומכל הסביבה החברתית שלהן ומצטרפות לתרבות בה הנשים הן רכוש הבעל - כל מה שיש להן, כולל הילדים שייכים לבעל. אם הן רוצות לצאת מחיי נישואין אלו, שלעתים קרובות כוללים מכות, השפלות וריבוי נשים, הן צריכות לצאת בידיים ריקות ולהתנתק גם מילדיהן.

הפמיניסטיות הנאורות הללו יודעות שבמקרים רבים מדובר בנערות צעירות וחלשות ממשפחות קשות יום, אותן מפתים בחורים ערבים הרואים בכך "משימה לאומית" . כמה חודשים אחרי שוך סערת ה"אהבה" והתקוות הגדולות, הן מוצאות עצמן כלואות בגורל שכל דרך לצאת ממנו גובה מהן מחיר יקר מאוד. ובכל זאת, כמה מוזר, הפמיניסטיות דווקא מגינות על התהליך הזה, הידוע להן מראש.

גם התופעה הרווחת של חבורות נערים ערבים הנטפלים לנערות יהודיות בערים המעורבות, אינה זוכה לגינוי מצד הפמיניסטיות, להיפך - דווקא הנערים היהודים שמנסים להגן על הבנות הללו זוכים לגינוי גורף. מעניין למה החליטו שם - שאשה בוגרת, הנחשפת לשאיפותיו ה"רומנטיות" של השר, הנשיא או הניצב הממונה עליה, זכאית להגנה מפני הטרדה מינית ויש לחברה מה לומר ולעשות בעניין, אולם נערה בת עשרה המוקפת בחבורת ערבים הניגשת עם הצעות "רומנטיות", היא בוגרת וחזקה, מקבלת החלטותיה בשיקול דעת ואינה זקוקה להגנה..

הצביעות בגישה הליברלית פמיניסטית, האומרת ש"כל בת ובת לעצמה שייכת, לעצמה בלבד..." ומפקירה בקריצה את הבנות הפתיות לשעבוד המוסלמי הנוקשה - מתחרה רק בצביעות הנוטפת מההשוואה של ההתנגדות היהודית המסורתית לנישואי תערובת - לחוקי נירנברג.

צריך להבין: הערבים אינם רוצים ואינם מצפים לשוויון. לא מתוך כך הם מנסים ליצור

 קשרים עם נערות יהודיות. הם מייחלים לכיבוש וניצחון. ברובם הגדול הם כלל אינם מקווים למסגרת חיים ליברלית מערבית, אלא מעדיפים את החברה המוסלמית בה הם חיים. זה ודאי נכון לגבי חבורות הבחורים המסתובבים בבת-ים, עכו, פסגת-זאב בירושלים ובמקומות נוספים. אותם בחורים, שהפמיניסטיות הנאורות מבקשות שנתייחס אל שאיפותים הרומנטיות כלפי יהודיות כביטוי לרצון שלהם בשוויון, ישברו את הכלים (ולא רק אותם) אם אחותם תצא עם יהודי. חייבים לזכור - בתרבות הערבית כיבוש נשותיו של האויב הוא חלק מהניצחון עליו.

זו המציאות וכדאי להבין אותה כדי להיות מסוגלים להתמודד אתה כראוי. כדי שנוכל להגן על החלשות שבינינו ולשמור על המשך קיומו של העם היהודי בארצו.

ד"ר ניצה כהנא היא כלתו של הרב מאיר כהנא מנהיג תנועת כ"ך (נשואה לבנו הרב ברוך כהנא ר"מ ישיבת "אש תורה"). ביולוגית במקצועה, חוקרת עמיתה בבית-הספר לרפואה בירושלים