"שיר הוא סוג של התרחשות"
כבר שנים שמאיר ויזלטיר מגדיר את עצמו כמשורר לשעבר, כי אין לדעת מתי יוולד אצלו עוד שיר חדש. "כשאני כותב אני לא שומע ולא רואה כלום", הוא אומר. ביקרנו בחדר העבודה שלו
בחדר עבודתו בתל אביב, כותב, מתרגם וקורא מאיר ויזלטיר מכתביו שלו ואלה של אחרים. פינת העבודה שלו נפרשת למעשה על שתי פינות: באחת מחשב שבו הוא משכתב את טיוטות שיריו, ובשנייה שולחן כתיבה כבד מולו הוא עובד. ביתו עמוס בספרים מסוגים שונים, שמקשטים יחד עם יצירות אמנות מיוחדות את סביבת היצירה שלו.
"כשאני כותב שיר אני לא רואה כלום ולא שומע כלום", הוא מספר. "הגדרתי את עצמי כבר לפני שנים כמשורר לשעבר, כי אין לדעת מתי אכתוב בחיי עוד שיר. מה שמעניין בעיני בשיר הוא לא איך הרגשתי כשכתבתי אותו, אלא השיר עצמו, כאובייקט".
לא מזמן הוציא ויזלטיר מחדש שני ספרי שירה שפורסמו לראשונה בשנות השמונים, ואוחדו לספר אחד תחת
הכותרת "ארבעים", עליו מופיעה תמונה של ויזלטיר משנות השבעים. "מעולם לא שמתי את דמותי על עטיפה של ספר", הוא מודה, "וכעת זו הפעם הראשונה. רציתי לתת שוב מקום לספרים האלה, ולשלוח את התמונה שעליהם כמעין גלויה לקרובי".
ויזלטיר נולד במוסקווה ב-1941, ועלה לישראל ב-1949. כיום הוא פרופסור בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, ונחשב לאחד המשוררים והמתרגמים המובילים בישראל. במהלך הקריירה הספרותית שלו כתב וילזטיר יותר מאלף שירים, וזכה בפרסים רבים בינהם פרס ישראל לספרות ושירה, פרס ביאליק ופרס ראש הממשלה.
