שיטת קצב: מלטף, אונס, מבזה, משקר ומפטר

כך פעלה שיטת קצב: הנשיא לשעבר, משה קצב, מתואר לכל הכרעת הדין של שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, כמי שפעל בשיטה בעלת דפוסים קבועים, "שראשיתה בקירוב ומתן הרגשת רוממות, תוך ניסיון לגבות תמורה מינית, וסופה, עם בוא הסירוב, בריחוק, מידור והשפלה, עד לפיטורין". בשיטה זו פעל קצב נגד א' ממשרד התיירות, אותה אנס בשני מקרים שונים.

• הרשעת הנשיא קצב - עמוד מיוחד ב-ynet
• לקריאת תקציר הכרעת הדין
• למצגת פרשת קצב - מאז ועד היום - לחצו כאן
  

בעדות ארוכה ומפורטת של א' בבית המשפט, שעלתה בקנה אחד עם ההודעות במשטרה, גוללה את יחסו המשתנה של קצב אליה בתקופת עבודתה במשרד התיירות. "בתחילה, האדיר את מעמדה והעצים את כוחה על פני כל העובדים בלשכה. הנאשם נטע בלבה את ההרגשה שהינה, כדבריה, 'מלכה'".

 הרגשת המלכות הזו לוותה במתנות שהעניק קצב, בצירופה לאירועים חשובים ולסיורים רשמיים ובשיחות רבות בשעות היום ובשעות הלילה. "במקביל לתהליך ההמלכה, ביקש הנאשם לגבות את התמורה והחל בהטרדותיו המיניות, החל מנגיעות בחזה, נגיעות ברגליים, שיחות ארוטיות וכלה בבקשות לקיום יחסי מין, ששיאן התרחש, לפי דבריה, בשני אירועי אונס".

ואז חל המהפך ביחסו של קצב. א' לא נענתה לו והוא החל להתנכל לה, באמצעות שליחיו, רפי בן-חור ואחרים. "הנאשם עיקר מתוכן את ליבת תפקידה, עקף את סמכותיה, חסם בפניה את לוח הזמנים שלו, אסר עליה להשתתף בסיורים, צעק עליה, העליבה והשפילה. בו בזמן החלו עוזריו להציף אותה במכתבים נוזפים על קלה כחמורה ולמרר את חייה. שיא השפלתה התרחש עם הורדה מרכב, לפי הוראת הנאשם, במהלך נסיעה לסיור, שלאחר מכן אף פוטרה". השופטים קיבלו את גרסתה של א', לפיה "תהליך השפלתה ומידורה עד לפיטוריה נבע מסיבה אחת ויחידה, והיא סירובה להיענות לדרישותיו המיניות".

טענת קצב - חרב פיפיות

שיטת קצב, כפי שתוארה על-ידי א', זכתה לתימוכין גם בעדותה של א.כ, שלא נכללה בכתב האישום משום שתלונתה התיישנה. גם היא שימשה בתפקיד בכיר וגם אותה ניסה לתקוף מינית, כששהתה איתו בבית מלון לצרכי עבודה. "ומשסירבה לו, ואף שקודם לכן הצהיר בפניה חזור והצהר כי הוא מאוהב בה, החל להשפילה, למדרה, ולרוקן את תפקידה מכל תוכן. גם א.כ עברה חוויה משפילה, בדומה לחוויה שעברה א' בדמות הורדתה מהרכב במהלך נסיעה לסיור רשמי".

עוד על הכרעת הדין ההיסטורית

• פרשנים: דרוש מאסר דו ספרתי, אין סיכוי לערעור
• המבקר: לשקול את נושא התקציב לנשיא לשעבר
• ביניש: משפט קצב - הוכחה לערך השוויון
• מצטלמים עם פסל קצב במשכן: להסיר או לא?
  

קצב ניסה להתגונן במהלך המשפט וטען כי א' פוטרה בשל תיפקודה הלקוי והביא עדים לשם כך. ניסיונות אלו כשלו, "משעדים אלו התגלו כמשענת קנה רצוץ והטענה עצמה כחרב פיפיות". גם יתר טענותיו של קצב זכו לביקורת נוקבת מצד בית המשפט, שחשף את השקרים אחד לאחד. למשל, קצב טען לאורך המשפט ש"לא נגע מעולם במתלוננת", ואחר כך סתרה ההגנה את עצמה: "לא הבינונו כיצד יכולה ההגנה לטעון לקיומם של יחסי מין בהסכמה ומתוך אהבה, שעה שהבועל טוען כי לא היו יחסים כלל". לאורך המשפט נחשפו שקריו של קצב אחד לאחד, וגרסתו קרסה כמגדל קלפים.

קצב הורשע בביצוע מעשה מגונה והטרדה מינית של ל' ובהטרדה המינית של ה'. בפגישות עבודה שקיים עם ל', נהג להעיר לה הערות אישיות, על כך שהיא "חמודה, שיש לה "עיניים יפות",

שהיא "לבושה יפה היום" ואף העיר שיש לה "שפתיים חושניות". במשפטו התייחס קצב לביטוי "שפתיים חושניות": "הביטוי הזה מעולם ב-64 שנות חיי לא יצא מפי".

השופטים קיבלו את גרסתה של ל' בנוגע למסיבת יום ההולדת לקצב בדצמבר 2005, כאשר קם ממקומו, "אמר לה שמגיע לה חיבוק, התקרב אליה וחיבק ממושכות מלפנים, תוך שהוא מצמיד את גופה לגופו, אף הטה את פניו אל צווארה, כמי שמבקש להריח אותה, וזאת לשם גירוי מיני". ל' הדגימה בבית המשפט את אופן החיבוק, ושיחזרה כיצד קפאה על מקומה, כשידיה לצדי גופה. היא יצאה מלשכתו נסערת ובוכיה. קצב נשאל במשפט האם רחרח אותה, והשיב "אני נושם לפעמים".

טלפון מהנשיא בלילה: "היי, זה משה"

קצב ניסה לשבש את החקירה בעניין ל', ובשיחה שקיים עמה בלשכתו, ניסה להשפיע על גרסתה, ותאם את גרסתו לכשייחקר במשטרה: "הוא אמר לי, תראי - אני, אני חיבקתי אותך ונתתי לך נשיקה כאות הערכה על העבודה הקשה שעשית, בתקופה שעבדת כל כך קשה... אני רק צריך לדעת כדי שאם ישאלו אותי". הוא ביקש לשמור על השיחה בסוד, ו-ל' יצאה בוכייה מלשכתו, נמלטה לחניית המשכן, הסתתרה בין מכוניות חונות התקשרה לאביה וביקשה שיגיע במהירות וייקח אותה הביתה". קצב טען כי השיחה עם ל' נסובה סביב פניות עיתונאים אליה, אך היא הכחישה זאת בתוקף, "בהתנהגות זו ביקש הנאשם לפגוע בקיומו של הליך שיפוטי/חקירתי".

שיטת קצב ללטף את העובדות נתמכה גם בעדויות של נ.ר ו-נ.א וכן המתלוננת ה'. מעדויותיהן התברר כי קצב נהג לחבק את העובדות הכפופות לו ב"חיבוקים חריגים". 

השופטים קיבלו במלואה את גרסתה של ה' ("עדותה חצובה בסלע"), וייחסו לקצב עבירה של הטרדה מינית תוך ניצול מרות. קצב חיבק את ה' בשלושה מקרים, הצמיד את גופה לגופו, "וגם לאחר שהעירה לו בשתי הזדמנויות כי החיבוקים אינם רצויים לה וביקשה ממנו שיחדל מכך, הוסיף לחבקה". הם מקבלים את גרסתה כי החיבוקים נשאו אופי מיני. לעומת גרסתה העקבית והרהוטה, בלטה עדותו של קצב בחוסר עקביות "ובמעבר מגרסה אחת לרעותה". תחילה שלל קצב כל חיבוק חזיתי. לאחר שהתברר שהחיבוקים היו גם היו, עבר מהכחשות המעשים להכחשת מיניותם, והודה לפתע שהוא נוהג ללוות כך עובדים לדלת.

ה' גם טענה כי הנשיא לשעבר שוחח איתה על "הרפיה" והתקשר אליה יום אחד בשעת לילה והציג את עצמו כ"משה", מבלי שהייתה לו סיבה לכך. אולם, במקרה זה החליטו השופטים כי מעשיו של קצב אינם עולים לכדי עבירה.