רוצחים, סיפור אהבה

הקלישאה הלעוסה אומרת שנשים אוהבות מניאקים. כדרכן של קלישאות, גם בזו יש לא מעט מן האמת. אבל בואי נאמר שיש באד בויז, ויש באד בויז. בימים אלה ממש חורכת את המסכים שלנו העונה החמישית של אחת הסדרות הלוהטות ביותר של השנים האחרונות, "דקסטר". עוד כשהיה יותר גיי מגיי ב"עמוק באדמה", מייקל סי הול היה לוהט למדי, אבל רק כשעטה על עצמו את דמותו של דקסטר מורגן, חוקר תבניות דם במשטרה ביום ורוצח שמחסל חשבונות עם פושעים נתעבים בלילה - התחלנו להתאהב באמת. ידיעותיו בכל הקשור לרוצחים סדרתיים מבהילות, שיטותיו מבחילות ולא תמיד ברור איפה עובר הגבול בין התחכום לתאוות הרצח. אבל דקסטר הוא הרבה יותר מסך חלקיו. בעונה החמישית הוא אפילו מגלה שיש לו מצפון, שמתפתח בניגוד לרצונו והופך את אישיותו המורכבת ואת חייו הדואליים לקשים עוד יותר להתמודדות. וכן, למרות שהוא חותך אנשים לחתיכות יפות ואחידות, יש בו משהו כל כך עמוק, מתחבט, פגיע ועם זאת עוצמתי, עד שאין ברירה אלא להתאהב בו נואשות.

אז נכון, אולי בחיים האמיתיים לא היית יוצאת עם רוצח סדרתי, אבל אין ספק שתשוקתנו לגברים שעושים לנו את המוות (תרתי משמע) הביאה לכך שכמה פסיכופתים עם חיבה לקרקוף גולגולות, למציצת דם ולמסורים חשמליים הפכו לסמלי סקס לוהטים, שלפחות בתור דמויות בדיוניות בהחלט מזרימים לנו

את הדם בעורקים.

גיק עם כוח על־טבעי

כוחות על־טבעיים זה סקסי, בזה אין ספק. לגנוב כוחות על־טבעיים מבעליהם תוך כדי ניסור הקרקפת שלהם, זה כבר עניין שנתון לפרשנות. אם המראה

לשימוש גו בלבד! בחורים רעים קולנוע

 הכהה והמדוכדך עושה לך את זה וגבר עם צמא בלתי נדלה לידע ולכוח הוא הטיפוס שלך, אין ספק שסיילר עונה על כל משאלותייך. עם אינטואיציה חזקה, יכולת מולדת לפענח מצבים ולתמרן אותם ותאווה לכוחותיהם של הגיבורים ולהבנתם לעומק, הוא הופך לדמות מסעירה ועמוקה, וגם לאחד הרוצחים הסדרתיים המרתקים ביותר שהפציעו על המסך בשנים האחרונות.

סיילר הוא גיק במלוא מובן המילה, אבל מהזן הרצחני. האינטלקט המורכב שלו מעמיס עליו והופך אותו למכונת מוות משומנת אבל הו־כה־סקסית. לא ברור אם אלה הגבות העבותות, המבט המעט פסיכוטי או הניתוק המוחלט שלו מרגשות לטובת נפלאות התבונה שעושה לנו את זה, אבל השילוב של כל אלה הופך אותו לחידת היגיון שכל בחורה אמיצה הייתה רוצה לפתור. אז מה אם לקראת הסוף הוא גאל את עצמו וחזר בתשובה? הכרת פעם גבר שבאמת השתנה?

יאפי עם מסור חשמלי

אחרי שהתבגר יפה מימיו כילד המעצבן ב"אימפריית השמש" ורגע לפני שהפך לבאטמן המוצלח ביותר בתולדות הסדרה, כריסטיאן בייל עבר לגור בחדר הכושר כדי להתכונן לגלם את דמותו של פטריק בייטמן בסרט המבוסס על

לשימוש גו בלבד! בחורים רעים קולנוע

 הרומן "אמריקן פסיכו" של ברט איסטון אליס. בייטמן הוא יאפי בוול סטריט של שנות ה־80. הוא רדוד, שחצן וחמדן, ומשחק הפוזה התמידי שהוא משחק עם עמיתיו (כמו גם הסמים שקצת מחקו לו את המוח) מאיים לקלף ממנו את מסכת השפיות שבה הוא נאחז בכל כוחו, עד שלבסוף היא מתפוררת. כמו רוצחים סדרתיים רבים לפניו, לפטריק יש לא רק אינטלקט מפותח אלא גם אגו מנופח, וברגע שהוא פוגש במישהו שמערער את הביטחון שלו בעצמו, ולו בצורה הפעוטה ביותר, האלימות מתפרצת.

עם ריבועי בטן לתפארת יוצא בייטמן למסע רציחות מאני בעזרתם האדיבה של גרזן, מסור חשמלי ועוד מיני ציוד ומכשירים. הוא לא בוחל באף קורבן: זונות, עמיתים לעבודה, הומלסים - הכול הולך. כריסטיאן בייל פרץ בסרט בענק, גם בגלל התפקיד ההיסטרי והחצי פארודי שדרש שחקן רב־גוני שמוכן ללכת רחוק, אבל בעיקר בגלל הגוף המושלם שהציג והכריזמה הפסיכוטית שנזלה לו מכל נקבובית בעור. מדובר בהופעה כה סקסית ועתירת מיניות, שכל הדם שבעולם לא יגרום לך להוריד את העיניים מהמסך. להפך, יש סיכוי סביר שתרצי לראות אותו רוצח שוב.

ליצן עם הומור רצחני

אחרי שכריסטיאן בייל הניח את המסור בצד ועלה על חליפת איש העטלף, הוא נתקל בנמסיס מופרע שלקה באותו שיגעון גדלות מדמם שממנו סבל פטריק בייטמן. לא בטוח שכשעוד היה דמות קומיקס, מישהו התכוון שהג'וקר יהיה

לשימוש גו בלבד! בחורים רעים קולנוע

 סקסי באיזושהי צורה, אבל את מה שג'ק ניקולסון התחיל הית' לדג'ר סיים, בהופעה עוצרת נשימה שגם הביאה לו אוסקר. לאורך השנים ראינו את לדג'ר משתבח, מהפריצה בסרט הנעורים הניינטיזי "10 דברים שאני שונאת אצלך" ועד ל"הר ברוקבק" האלמותי. לבסוף הגיעה אל לדג'ר ההזדמנות להיכנס לנעליו ולפרצופו של הג'וקר, על צחוקו שרודף אחרייך, לחישותיו שלא מרפות ממך ופניו המושחתות, שהן בו זמנית גרוטסקיות ומושכות. החוש האופנתי שלו מפוקפק (יותר מדי סגול לא עושה טוב לאף אחד) וכך גם רוטינת הטיפוח שלו, אבל מול ברוס וויין, שיכול לפרקים להיות סוג של נאד נפוח, רוח השטות (הרצחנית) של הג'וקר היא טרן־און רציני למדי. ובאמת שזו לא אשמתו שהוא כזה סייקו - אנחנו מתות על גבר עם פוסט־טראומה שזקוק למישהי שתחזיר לו את האמון באנושות.

הערפד שתקע אותי (1)

אין מי שלא חולמת על רומן סוער עם איזה אירופאי שרמנטי, חסון ומסתורי. אז מה אם במקרה הוא ויקינג שבדי בן יותר מאלף שנה, שבזמנו הפנוי מוצץ מאנשים את לשד חייהם? אז נכון, יש לו מעמד של שריף והוא אפילו בעלים של

לשימוש גו בלבד! בחורים רעים קולנוע

 בר פופולרי, אבל אריק נורת'מן הוא גם אחד מהערפדים הזקנים והחזקים ביותר בלואיזיאנה, ומה שלא בא לו בקלות הוא לוקח בכוח. ואם החיבה שלו לדם והעובדה שאי שם בעונה השנייה הוא קרע בן אדם לחתיכות (במובן הכי מילולי של המילה) לא מספיקות, אריק מתעקש לקלקל לביל ולסוקי את האידיליה ואינו בוחל בשום אמצעי להשגת מטרה זו.

אלא שאיפשהו בדרך, מבעד לעיני הקרח האלו, מתחיל להשתקף מישהו שהוא הרבה מעבר לרוצח חרמן וכוחני (בכל זאת, באלף שנות חיים מקבלים קצת עומק), וגם סוקי נופלת שדודה. אריק הוא ההוכחה לכך שמאחורי כל גוש שרירים מושלם ושיער זהוב ומלאכי מסתתר גבר שאולי איבד את הנשמה שלו במילניום הקודם, אבל עדיין שווה לנעוץ בו שיניים.

הערפד שתקע אותי (2)

כשאיאן סומרהלדר ההורס גילם את בון ב"אבודים", דמותו חוסלה בשלב כה מוקדם של התכנית שלא ממש הספקנו ליהנות מכל מה שיש לעיניים החודרות ולפנים המסותתות שלו להציע. כל זה השתנה כשקיבל את התפקיד השטני של

לשימוש גו בלבד! בחורים רעים קולנוע

 דיימון סלבטורה ב"יומני הערפד". אין ספק ש"דם אמיתי" לוקחת בגדול בכל מה שקשור לסקס, גרוטסקיות ופורנוגרפיה, אבל בהתחשב בעובדה ש"יומני הערפד" פונה לקהל צעיר בהרבה, דמותו של דיימון היא אחת המטרידות (והמכשפות) ביותר שמסתובבות כרגע על המסך. הלב של דיימון נשבר שוב ושוב, גם כשהיה בן אנוש וגם עכשיו, ב"מצבו" הנוכחי, כשבפעם המי יודע כמה הוא מפסיד את הבחורה לאחיו, סטפן. ואת יודעת איך קנאה ושברון לב משפיעים על גבר: הוא פשוט מתחיל לרצוח בלי הכרה, בעיקר אנשים שיקרים לאחיו. זה קורה לכולם.

אבל אל תאמרי נואש, כי כמו שמוכיחה אלנה - היחידה שמצליחה להוציא ממנו רוך - כל מה שדיימון הבודד ואחוז הכעס באמת צריך זה אישה שתאמין בו ותרפא את לבו, שנופץ על ידי קת'רין לפני יותר ממאה שנים - שזה, תודי, המון זמן להיתפס על קראש למישהי.