30 למותה של אהובה תומר: "הצחוק שלה חסר"
קציני משטרה רבים בדימוס ובהווה הגיעו להוקיר את זכרה של מפקדת משטרת חיפה שנספתה באסון הכרמל. בתה הצעירה של חברתה הטובה ספדה לה: "היית בשבילי כמו דודה אהובה, ולעולם לא אפסיק לאהוב אותך"
חודש אחרי ההלוויה, מילאו אחר-הצהריים (יום ג') שוב כחולי המדים את בית העלמין הצבאי בחיפה - שם נערכה אזכרה במלאת 30 יום למותה של מפקדת המשטרה בעיר, תת-ניצב אהובה תומר, שנספתה באסון הכרמל. תומר נפגעה אנושות בשריפה, ולאחר ארבעה ימים שבהם נלחמה על חייה - הכריעו אותה הכוויות הקשות.
בחודש שחלף מאז שהאש אחזה בכרמל, סומנה בבית העלמין חלקה חדשה - שבה קבורים, לצד תומר, עוד שלושה מבין קורבנות האסון: ראש משרד התנועה בתחנת חיפה, סגן-ניצב יצחק מלינה, והסוהרים ערן ויזל ואיילה יפרח.
את זכרה של תומר באו להוקיר בטקס, בין היתר, מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב דודי כהן, מפקד המחוז הצפוני, ניצב שמעון קורן, סגן מפקד שב"ס, גונדר דב לוצקי, וקצינים רבים בדימוס, בהם מפקדי המחוז בעבר.
רק שני הספדים נישאו באזכרה. ראשונה דברה צדף בת ה-12, בתה של חברתה הטובה של תומר. היא סיפרה על החוויות מהחופשות שבילו יחד באילת. "תמיד כשחיבקתי אותך אמרתי שיש לך ריח של אילת ואת צחקת", אמרה הנערה בקול שבור. "בפעם האחרונה שראיתי אותך, נתתי לך שתי נשיקות וחיבוק, אבל זה היה מזמן. אני רוצה שתדעי שהיית בשבילי כמו דודה אהובה, ולעולם לא אפסיק לאהוב אותך".
המצבה שהוצבה על קברה של תומר, היום (צילום: עידו בקר)
אחריה הילדה, ספדה לתומר סגניתה ומי שמילאה את תפקידה בחודש שחלף מאז הלכה לעולמה, סגן-ניצב אתי מאירסון. בשיחה עם ynet היא סיפרה כי השבועות האחרונים היו התקופה הקשה בחייה. "לצד התמודדות עם אתגרים מבצעיים ומקצועיים לא פשוטים, הייתה גם התמודדות אישית ונפשית מורכבת עם השכול. מותם של אהובה, של מלינה ושל קצין נוסף, תת-ניצב ליאור בוקר, שבתו משרתת בתחנה, הם דברים לא פשוטים".
פרחים שבני חלוף. חודש אחרי האסון (צילום: עידו בקר)
יחד עם זה, הסבירה מאירסון כי למרות הכאב, האחריות הרבה שנושאת תפקידה חייבה אותה לשוב במהירות לעבודתה כסדרה. "החיים בחיפה נמשכים. יש פשיעה שצריך להילחם בה, יש חגיגות סילבסטר, אירועי רחוב, משחקי כדורגל, ביקורים של ראש הממשלה ומה לא".
למרות זאת, חסרונה של המפקדת הנערצת ניכר כל העת באוויר. "גם באירועים שלא היו קשורים לאהובה באופן ישיר כמפקדת התחנה, היו לה דריסות יד ורגל ואמירה חזקה. קשה בלי הצחוק שלה בישיבות הבוקר והבדיחות הפרטיות לכל אחד ואחד".
"עשינו היסטוריה"
סנ"צ מאירסון סיפרה על תחושת השליחות הרבה שליוותה את תומר לכל אורך דרכה המקצועית, ורצונה להטביע חותם כאשה וכמפקדת פורצת דרך. "כשאהובה הצטרפה לתחנה, היא אמרה לי: 'עכשיו אנחנו שתי נשים שעושות היסטוריה'. היה לה חשוב מאוד שכולם יבינו ששתי נשים בהחלט מסוגלות לנהל תחנת משטרה ושאף אחד לא יעז לחשוב אחרת, אפילו לרגע".
מעל משתתפי האזכרה האירה שמש רטובה, שהגיחה מבעד לעננים בין לבין פרצי הגשם. בתום הטקס, שרה מקהלת "סימפטיה" את פרק התפילה 'אנא בכוח', שהיה הצלצול במכשיר הטלפון הסלולרי שלה.
בתום השיר, ניגשה אמה הקשישה של המפקדת המנוחה, ריבה, וכשדמעות הציפו את עינייה - הניחה זר פרחים על מצבתה הטרייה. רבים אף ניגשו למי שהיה בן-זוגה של תומר, דני רוזן, כדי לנחמו. גם שעה אחרי שהאזכרה הסתיימה, המשיכו לעמוד מעל הקבר שוטרים וקצינים רבים שחלקו זכרונות משותפים בצחוק מהול בבכי.
לפנייה לכתב/ת 
