טירוקלוקונדרם...טירוקלוקונדרם....טירוקלו – WHAT?? המחשבה האחרונה שעברה לי בראש אתמול ממש לפני שנרדמתי על הגג הצבוע צהוב-לימון בבית החדש שלי בהודו, היא כמה זמן ייקח לי עד שאצליח להגיד את שם המקום בו אני נמצאת בלי להתבלבל.
רק לפני כמה חודשים עוד ישבתי בספסלי אחת האוניברסיטאות היוקרתיות בחוף המזרחי של ארה"ב, בניסיון למצוא תשובות לשאלות ברומו של עולם, כמו למשל איך נחנך את הדור הבא לגדול להיות קצת יותר מודע ואקטיבי, וקצת פחות צמוד לפלייסטשן שלו, והיום אני פה, בטירוקלוקונדרם.
בערך 35 שעות נסיעה פתלתלה מבומביי, במדינת טאמיל-נאדו שבדרום הודו, נמצא המקום הקסום הזה. כפר קטן, לא ממש קרוב למסלול החומוס של המטייל הישראלי, ובכל זאת אנחנו פה: שישה ישראלים שעזבו הכל ובאו עד הנה בשביל להתנדב.
מה בעצם אנחנו עושים כאן?. בניסיון לענות על השאלה הזו, מהדהדות לי בראש התגובות שקיבלתי קצת לפני שארזתי תיק ונסעתי. החל מ:למה דווקא הודו? יש מספיק ישראלים שזקוקים לעזרה, דרך אגב את לא חושבת שאני אתגעגע אלייך? וכלה ב: רגע - את נוסעת עד הודו בשביל להתנדב? בואי תעבדי אצלי בגינה.
חווים הודו קצת אחרת. תרמילאים ותורמים. צילום: רם אפרת
אנחנו פה בשביל לתמוך באוכלוסייה המקומית בעידוד חקלאות אורגאנית וביולוגית, וזה אם צריך לסכם את זה במשפט אחד, וכנראה שצריך כי השמש זרחה לפני חצי שעה וממש עוד מעט אנחנו יוצאים לעבוד בשדה ההדגמה, שישמש מרכז לחקלאים מקומיים שמעוניינים ללמוד את הנושא וליישם אותו.
יום העבודה הראשון לפנינו, ומאחורינו קבלת הפנים החמה לה זכינו מרם אפרת, הנציג
הישראלי בהודו של "עמותת אדם לאדם"
וסמי, יושב-הראש המקומי של המרכז להתפתחות תרבותית לכפרי האיזור.
כשאני חושבת על זה, יחסית לעובדה שאנחנו פה בסך הכל יומיים, כבר הספקנו די הרבה. הספקנו להכיר קומץ מהחקלאים המקומיים, לראות את עבודתם ולבדוק מה הצרכים שלהם ואיך אנחנו יכולים להשתלב, לבקר בבית-ספר היסודי ולהתפעל מהניצוץ בעיניים שיש לילדים הטאמיליים בתלבושת האחידה ובצמות הכפולות, ואפילו לשקוע בהכנות למחנה-יום אותו נארגן בסוף השבוע הקרוב לילדים, שאולי אין להם פלייסטיישן, אבל יש להם המון אנרגיות חיוביות.
המחזור הבא של הפרוייקט יצא לדרך בחודש הבא, ועדיין לא מאוחר להירשם. נציגי העמותה ישמחו לענות על שאלותיכם, וכך גם אני.
- לפרטים והרשמה - פרויקט "תרמילאים ותורמים" לחצו כאן .
