מנותקים: המסע של יעל מחיפה למצפה רמון
מאז שהושבת קו הרכבת לבאר שבע, נאלצת יעל הרן לבלות לא פחות משש שעות בכבישים בדרכה מחיפה למקום עבודתה ליד מצפה רמון: "אי אפשר לחיות כך"
עבור יעל הרן, 22, תושבת חיפה, ציונות היא לא סיסמת בחירות. לאחר סיום שירותה בגרעין נח"ל בשדה בוקר, בחרה להמשיך לעבודה מועדפת ב"חאן שיירות" בקרבת מצפה רמון, באירוח מדברי ובהדרכת קבוצות, רבות מהן של תוכנית "תגלית" המביאה בני נוער יהודיים מחו"ל לטיולי שורשים. אבל השבתת קו הרכבת לדרום הפכה את הנסיעות לסיוט מתמשך.
מדי תחילת שבוע, יוצאת יעל דרומה, וחוזרת בסופו. בימים אלו, כאשר קו הרכבת מחיפה לבאר שבע אינו פועל, יעל עושה לא פחות משש שעות בדרכים בלא פחות מחמישה כלי רכב. היא יוצאת מביתה באוטובוס לתחנת הרכבת, משם לוקחת רכבת לתל-אביב, מתחנת הרכבת עולה על אוטובוס לבאר שבע, בבאר שבע עולה על אוטובוס נוסף למצפה רמון ואז תופסת טרמפ, או הולכת ל"חאן שיירות".
"אני חולמת על הרגע שבו תהיה לפחות רכבת מהירה לבאר שבע. לצערי אנחנו עוד רחוקים מהיום שבו ישראל תהיה סוף סוף מרושתת לאורכה ולרוחבה ברכבות כראוי", אומרת הרן.
"ברוב המדינות המודרניות, השימוש בכלי רכב פרטיים הופך לפחות ופחות הגיוני. הן בתוך העיר, בגלל הפקקים ובעיות החנייה, והן מחוצה לה בגלל התאונות ומחירי הדלק. שלא לדבר על זיהום האוויר", היא אומרת, "כעת, כשאין רכבת לבאר שבע, כדי להיות בעבודה לפני הצהריים עליי לצאת מחיפה בשש בבוקר. במכונית פרטית, עם כל הפקקים, הייתי חותכת את זמן ההגעה בחצי. קו רכבת מהיר היה צפוי לקצר את הזמן לכשעתיים בלבד".
לפנייה לכתב/ת 
