"אני יודעת שיסקלו אותי"

כבר שנתיים שהילה נחשון גרה בשכונת תל ברוך בתל אביב. כרגע זה היא והילדה שלה, נינה בת השלוש, ובמרחק כמה בלוקים מהם גר הפרוד הטרי שלה והאבא של נינה, יונתן כהן. באופן מוזר, עדיין לא מדגדג לה לעבור, למרות מה שהיא מכנה ה"הצועניות", להלן יצר הנדודים שלה, שהיא עצמה אבחנה כגנטי. כילדה היא נדדה לא מעט עם משפחת נחשון המורחבת, וגם כשהתבגרה המשיכה לנדוד בין מערכות יחסים ובתים, עד שהגיעה לנקודה שהיא נמצאת בה עכשיו. "אני תמיד אומרת שאני כמו הדמות שג'ולייט בינוש שיחקה בסרט 'שוקולד'", היא מגחכת, "שיש לה את השכמייה הזאת, וכל כמה זמן היא פותחת את החלון, וכשהיא מרגישה את הרוח היא לוקחת את הילדה והשכמייה והן הולכות. זאת אני".

על הציפורניים עוד מרוח לה הלק האדום מצילומי השער לגיליון שאתם מחזיקים עכשיו. "ההנחיה מהמערכת בטח היתה 'רך, האשה השבורה, ענוג, עירום'", היא מתריסה, "ואני הצטלמתי עם מעיל עור, ניטים, הכי מירי פסקל, הכי לא רך וענוג. עם פפיון ענק על הראש, על ארבע. אני אראה להם מה זה רכה וענוגה. רצו אותי בוכה ואומללה. לא. לא יקרה".

עיבוד תמונה: קרן סעד

ויש אמת בפרסום. נחשון נראית מאושרת. אפשר לשער שמדובר ביכולת ההסוואה שנפוצה כל כך בתחום, אבל לא הייתי שמה את הכסף שלי על זה. ממרחק האספרסו נראה יותר סביר שמדובר בהקלה של אשה שהמבול מאחוריה. הראיון נערך בקפה השכונתי הקבוע שלה, ומולי, הבעלים, משגר אל השולחן פינוקים ששווים לו את החיוך שלה, ובצדק. בראיון האחרון שנתנה למוסף "זמנים מודרניים" בדצמבר האחרון נחשון נשמעה קצת פחות מאושרת. בגילוי לב נדיר סיפרה על התרחקות בינה לבין כהן, דוגמן וסמנכ"ל בחברת השקעות ובן הזוג שלה זה ארבע שנים, שבאותה תקופה תהליך הפרידה ביניהם כבר עבר את נקודת האל חזור. "הקריירות של שני הצדדים באות על חשבון הזוגיות שלנו", היא אמרה אז. "זה יוצר המון מתח, יש הרבה משברים".

"את לא מבינה אילו תגובות קיבלתי על הראיון הזה", היא משלימה את התמונה. "תגובות שלא קיבלתי בחיים על אף ראיון. אמפתיה, אנשים חיבקו אותי, נשים שלחו לי 'תודה, את מדהימה, עודדת אותנו'. פתאום כשאתה מראה שאתה בנאדם ולא הכל בלונדיני ומושלם, אנשים יכולים להתחבר לזה. אבל זה לא היה ממקום של אני רוצה שיתחברו אליי, פשוט אמרתי 'די, אני לא משקרת יותר לאף אחד', ואני שמה זין על כולם ואני חיה את חיי גם אם אני תחת סוג של פוקוס או פוקוסון".

אמרת שם דברים שלהרבה אנשים אין אומץ להגיד, גם אנשים לא מפורסמים.

"נכון. ומה שלמדתי על עצמי בזמן הזה זה שאי אפשר לשרוד את החיים האלה אם משקרים, מבחינתי עכשיו אין דרך אחרת לחיות את החיים האלה. אני עושה את הדברים רק איך שאני מרגישה ועל הזין שלי, שיגידו מה שהם רוצים. ושלא תחשבי", היא מדגישה, "הפרידה הזאת באה משני הצדדים לחלוטין. זה הגיע ממנו באותה מידה, זה לא שאני יזמתי את זה. ואני גאה בנו, שלשנינו היה אומץ, כי תקשיבי, עזבי את הכל, אנחנו כל כך חשופים, אין לך מושג. אני כאילו עמדתי וראיתי את הצונאמי מגיע אליי".

"אני שמה זין על כולם וחיה את חיי". נחשון (צילומים: יניב אדרי) 

והצונאמי אכן הגיע. פרידות מתפקדות כבר זמן מה כשחור החדש, ואצל סלבריטאים הן מגיעות עם חצוצרן צמוד שדוחק בכל העולם ואשתו להסתכל. פרידות של זוגות ותיקים מכות אותנו בהלם, פרידות מהירות לוחצות על בלוטת הביקורתיות. הקלות הבלתי נסבלת של הפרידה, ככה זה נראה מהצד, כמו עוד מותרות שאנשים מפורסמים מפרגנים לעצמם. כמו מתנות חינם בהשקות או זמן מסך בערוץ 2. "אני יודעת שיסקלו אותי בסוף", אומרת נחשון. "למירי מסיקה יש שיר שאומר 'נשים כמוני שרפו פעם על המוקד'. זה משפט כל כך נכון".

נחשון וכהן הכירו לפני ארבע שנים באמצעות הסוכן המשותף שלהם דאז, רפי עגיב. נחשון, שמאז עברה לסוכנות ADD, היתה גרושה טרייה מהכדורגלן אסי דומב. כהן היה דוגמן ואיש עסקים בתחילת דרכו. היא גרה אז במה שהיא מכנה "דירת עולב" בתל אביב. "החברים שלי קראו לה 'המאפרה'", היא משחזרת. "דירה כזאת שאם את סוגרת את הדלת באמבטיה, נהיה חושך בכל הבית, כי האור היחיד שמגיע זה משם, והיא ממוקמת נוסף לכל מעל תחנת אוטובוס. אבל הייתי אחרי פרידה, רציתי צ'יק צ'ק להתארגן על עצמי וזה התאים לי כלכלית". זמן קצר לאחר מכן הכירה את הנסיך כהן, ושניהם עברו להתגורר בטירה על ההר. טוב, לא בטירה, בבית עם גינה במושב ליד ירושלים. "זה היה כזה צימר לעומת תל אביב, בית רק שלנו, עם גינה וגדר כמו באגדות. היה נורא כיף, גיננתי כל היום בגינה, הרגשתי כמו איזה...".

בטי דרייפר מ"מד מן"?

"יותר ברי ואן דה קאמפ מ'עקרות בית נואשות'. ואז נכנסתי להריון וכל תקופת הקינון הייתי בבית. זאת היתה תקופה מהממת".

אחרי שנחשון גמרה לקנן הגיעה נינה, והיא מצאה את עצמה עם תינוקת בבית, ואיך לומר, מעט חנוקה. "יוני היה נוסע לעבוד בתל אביב, ואני... אוקיי, מושב קיינד אוף שיק, אבל אמא שלי גרה ביקנעם, כל החברים שלי בתל אביב ואף אחד לא בא לבקר כי הם בטוחים שצריך להחתים דרכון כדי להגיע לפה. והתחלתי להרגיש שהכל נהיה איטי, שהקריירה שלי נעצרת ושאני מתחילה לאבד את זה. שאני צריכה לראות אנשים".

"נדפוק דלת־דלת וניכנס, הרבה אנשים בבפנים שלהם לא מאושרים"

כהן ראה את בת הזוג שלו בצר לה, וגם הוא עצמו די מאס באורח החיים שגבה ממנו שלוש שעות ביום לטובת הכבישים, והשניים עברו לתל אביב. קצת יותר משנה מאוחר יותר הם החליטו על הפרידה. לפני שבועיים כהן עבר לגור במרחק של כמה דקות הליכה מנחשון ונינה. "זה ממש טרי", היא מודה, "אבל הכל היה מאוד בכבוד, ברוח טובה, בהבנה ובהרבה אהבה, וזה משהו שעשינו בהדרגה. לא יום אחד מישהו קם והולך, יש פרוצדורות שצריך לנהל. אני גם מאמינה שתמיד זה נגמר עוד קודם. אתה אומר לעצמך 'אבל שום דבר לא לא־בסדר', הכל לכאורה בסדר גמור, ככה זה אמור להיות, אתה אמור להיכנס לאיזשהו תלם של שגרה, שאתה חי, אתה עובד, יש שיחה של מה המצב, איך היה בעבודה, בואי למיטה, יאללה בואי נעשה סקס, כזה. אבל אסור, אסור לשקוע לדבר הזה, לפלאט ליין של הלא להרגיש כלום. איך אפשר לחיות ככה? מה זה שווה? כמה זמן יש לנו פה?".

אין את החשש שוויתרת מהר מדי?

"אני לא מאמינה בזה. בעיקר כשיש ילדים, אתה עושה הכל כדי שיהיה טוב, מאוד משתדלים. אבל כשזה לא עובד, זה לא עובד. אתה אוהב, ואתה הכל בסדר כאילו, אבל אתה נהיה אומלל וזה לא שווה את זה. בואי עכשיו, נדפוק דלת־דלת וניכנס לכל הבתים, מבטיחה לך שהרבה אנשים בבפנים שלהם לא מאושרים. צריך אומץ לעשות את זה. בכלל, זה נשמע פמיניסטי נורא, אבל נשים פעם פחדו מהצל של עצמן, לא העזו לעשות דברים. פעם לעזוב היה טאבו

 מוחלט. היום אשה שלא טוב לה קמה והולכת. היום לנשים יש יותר אפשרויות, יותר עצמאות כלכלית, זה כבר לא כזה ביג דיל. פעם נשים נשארו שנים ליד החיים בגלל הרבה פחדים, ולחברה הגברית זה מאוד התאים. זאת מנטליות מזרח תיכונית קצת, אבל היום כבר יש התעוררות של אנשים שלא מוכנים לוותר לעצמם, אם לא טוב להם".

תכלס יותר קל להישאר ולכבות משהו בפנים מאשר לפרק מסגרת. השאלה היא אם יש דרך להחיות מערכת יחסים.

"עוד לא עליתי על הפטנט. מישהו אמר לי, 'אז מה, עכשיו כל ארבע שנים תחליפי גבר?' אמרתי אני לא מתחייבת על ארבע שנים, אבל אני מתחייבת להיות מודעת לנקודה שבה מערכת יחסים גוועת, ואני בוחרת לסיים אותה. אני לא מאמינה ב'לָנֶצַח'. אני מצטערת, יסלח לי אלוהים, אין דבר כזה. לא יכול להיות ששני אנשים שלא מכירים זה את זה וגדלו במקומות שונים ודפוסים שונים ייפגשו, יתאימו, והשנים יעברו והם ימשיכו להתאים. בנקודת זמן מסוימת יכול להיות שיהיה להם חיבור מדהים, אבל במהלך השנים אנשים משתנים, מתפתחים, גדלים".

הרעיון הוא שהם יגדלו יחד.

"מה הסיכוי שזה יקרה? זה כמו לזכות בלוטו. אין דבר כזה".

היה שלב שהיה לך ברור שבאמת מה שאת רוצה לעשות זה להיפרד?

"אני נורא רוצה לענות לך, אבל אני רוצה לכבד את יונתן. אני לא רוצה להגיע למצב שיונתן יהיה חשוף בעיתון, זה לא פייר. הוא עובר תהליך דומה ולו אין את הבמה ואין לו אפשרות להגיד מה הוא חושב ומרגיש, והוא אבא של הילדה שלי, ולנצח נהיה מחוברים. אנחנו חברים מעולים והכל בסדר עכשיו. אנחנו מבלים יחד כל סוף שבוע שני, מבשלים, צוחקים, זאת תחושה מדהימה. הוא גבר מהמם וכשיש לך ילד אתה לא באמת נפרד. אבל דברים לא קורים סתם. הוא היה אמור להיות האבא של הילדה שלי, והוא אבא מושלם. וזאת זכייה, זה הפיס".

יהיה נכון להגיד שעכשיו כיף לך עם הלבד שלך?

"בואי נגיד שאני מרגישה שאני נמצאת בנקודה שאני בשליטה על החיים שלי. זאת הרגשה נורא טובה. להגיד לך שאני בזיקוקים? יש ימים ויש כאבים, ואני מעכלת תהליך של פירוק. אבל אני מרגישה בשליטה עם הכאב או עם סערת הרגשות שבאה לפעמים, אני בקונטרול וזאת תחושה נורא טובה".

כמי שההורים שלה התגרשו כשהיתה בת 21, נחשון יודעת מה זה לגדול להורים שלא רוצים להיות יחד ("הייתי אומרת להם 'אולי תתגרשו. תעשו משהו כבר, אני לא יכולה לסבול את זה יותר'"). מנגד, אחד הדברים שהיא חששה מהם בפרידה שלה עצמה היה הנזק שייגרם לנינה. את הבשורה על הפרידה הם המחישו לה באמצעות בובות ("אנחנו החלטנו שהוא יגור בבית אחר"), בעקבות ייעוץ שקיבלו מאנשי מקצוע במכון אדלר, והיום אפשר להגיד בזהירות שהניתוח הצליח.

"בסופו של דבר מה שמשנה זה התמונה ולא המסגרת", היא מבהירה. "אם אתה עושה את זה בחברות ובכבוד, זה המסר שהילד שלך קולט. והוא קולט גם שאתה לא פאסיבי בחיים, שאתה מנהל את החיים שלך ולא הם מנהלים אותך. ובאמת לי זה נתן המון כוח. היום היא זורחת. אני רואה עליה, היא מאושרת, הילדה שלי. ואני יכולה בקטע הזה לטפוח לעצמי וגם ליוני על השכם. באמת. לא בשביל להגיד שהכל בסדר, הצלחנו. לפני כמה ימים נסעתי איתה לגן, ואני אומרת לה 'את יודעת שאמא אוהבת אותך הכי בעולם ואבא אוהב אותך הכי בעולם?', אז היא אומרת לי, 'כן, ונו, מה ההמשך של המשפט?', אמרתי לה 'איזה המשך יש למשפט?', אז היא עונה לי, 'אפילו שאתם גרים בנפרד'. הרמתי ברקס, פארקינג, אכלתי אותה בנשיקות. תחשבי היא עוד לא בת שלוש. היא ורבאלית מאוד וחכמה. לא בגללי. יוני. הגאונות זה לא ממני".

• את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"