שתף קטע נבחר

נישואים זה טוב לבריאות - בתנאי שהם טובים

מחקר שביצע דאריו מאסטריפיירי מאוניברסיטת שיקגו הראה באוגוסט 2010 ש"הרוצח השקט", הלחץ, מסוכן יותר באנשים שאינם נשואים או אינם נמצאים במערכות יחסים זוגיות טובות

רונלד גלאסר, אימונולוג שחוקר וירוסים, עובר בקמפוס האוניברסיטה באוהיו בשנת 1978 ונקלע לפיקניק של חבורת פסיכיאטרים. הוא מבחין באשה מושכת ביותר שעומדת ליד חברי הקבוצה. העיניים שלהם נפגשות, רק לשנייה אמנם, אבל בזמן הזה הוא הספיק גם לבחון את השם שהיה רשום לה על התג שנתלה על חולצתה. זה היה בטח בשבריר השנייה שעיניו החליקו במורד גופה.

 

 

מסוקרן ונחוש לגלות מי זאת ההיא שמשכה את תשומת ליבו ולאחר מכן גם את מחשבותיו במשך רוב אותו היום, הוא מתקשר לבסוף לראש המחלקה הפסיכיאטרית ושואל אם הוא מכיר בצוות הפקולטה בחורה קטנה ובלונדינית שעונה לשם שנשמע כמו "קיסקולי". ראש המחלקה אומר לו שזו עוזרת המחקר החדשה של פרופסור כלשהו, והשם שלה הוא ג'אן קיקולט. כעבור שנה מארוחת צהריים שבה נפגשו - הם התחתנו.

 

הסיפור הזה הוא אמיתי, והוא בטח אחד מאותם מאות של אהבות שהתחילו על הדשא בקמפוס. אבל התוצאה שלו לא היתה רק רומנטיקה. גלאסר וקיקולט החליטו לחבר את תחומי המחקר שלהם - אימונולוגיה ופסיכולוגיה - והם אלו שגילו למה נישואים זה דבר בריא לגוף ולנשמה.

 

הראשון שגילה לעולם שנישואים=בריאות היה וויליאם פאר, בריטי שאסף נתונים אפידמיולוגים מאוכלוסיית צרפת, וגילה ב-1958 שאנשים שאינם נשואים מתו ממחלות שונות ברמה גבוהה הרבה יותר לעומת אנשים נשואים.

 

נשואים פחות מעורבים בתאונות דרכים

זה מתחיל באיכות החיים. נשואים התגלו להיות יותר בריאים כשהשוו אותם לגרושים, אלמנים, רווקים, או ידועים בציבור. הם הראו פחות סיכון לחלות בדלקת ריאות, להיות זקוקים לניתוח, לפתח סרטן או ללקות בהתקף לב. היו להם פחות כאבי גב וכאבי ראש, והיה להם פחות סיכוי ללקות באלצהיימר בגיל מבוגר. קבוצה של חוקרים שוודים אפילו הראתה שנשואים פחות מעורבים בתאונות דרכים. נמצא שזה נכון בכל הגילים, הדתות, המצב הכלכלי ורמות ההשכלה. אבל הקשר בין בריאות ונישואים הכי בולט בגילים 18-44.

 

אבל למה זה יותר בריא להיות נשוי?

 

זה מה שהסבירו חוקרים כמו גלאסר וקיקולט. אחד מהמחקרים החדשים ביותר, שביצע דאריו מאסטריפיירי מאוניברסיטת שיקגו, הראה באוגוסט 2010 ש"הרוצח השקט" מסוכן יותר באנשים שאינם נשואים או אינם נמצאים במערכות יחסים זוגיות טובות. ה"רוצח השקט" הוא הלחץ, ויש לו הורמון שמטייל בתוך הדם שבגוף - הקורטיזול. כשאנחנו בלחץ, עולה רמת הקורטיזול בדם.

 

המחקר, שהכניס 500 סטודנטים ללחץ, כשאמר להם שהמטלה שהם צריכים לבצע תשפיע להם על הציון ועל הקריירה העתידית שלהם, מצא קודם כל שנשים נלחצות יותר מגברים; רמות הקורטיזול בדם של הסטודנטיות היו גבוהות יותר מאצל הגברים.

 

עלייה ברמת הורמון הלחץ גרמה ירידה בטסטוסטרון

שנית, אצל הגברים, שגם הם היו במתח מעצם המטלה, העלייה ברמת הורמון הלחץ גרמה ירידה בטסטוסטרון. עובדה שנזכיר רק בקצרה שמצביעה על כך שכשגבר במתח, ביצועי הגבריות שלו יורדים.

 

ושלישית, והחשוב לעניינינו - כשהשוו את רמות המתח בין הנשואים ללא נשואים במחקר מצאו שרמות הקורטיזול הגבוהות ביותר היו אצל הלא נשואים. כלומר, אנשים שאינם נשואים מתקשים יותר להתמודד עם מתח, וכיוון שמתח הורג (פשוטו כמשמעו) - הם יותר מועדים לירידה באיכות הבריאות שלהם.

 

למה מתח הורג?

 

אזכיר בקצרה את הסיבה העיקרית: מתח מחליש את המערכת החיסונית, כיוון שקורטיזול מונע מהגוף לייצר תאים התוקפים גופים זרים. בנוסף, מתח גורם עלייה ברדיקלים חופשיים בדם. רדיקלים חופשיים מזרזים הזדקנות ופוגעים בחוסן של תאי הגוף. כך, החוזק של המערכת החיסונית יורד וקשה לה יותר להתגבר על התקפה של וירוסים, חיידקים ומחלות שונות.

 

אז להתחתן, אה? פשוט להאמין לסטטיסטיקות?

 

אוקיי, כאן נכבד את המקום של הספקנים, שאומרים כי למחקרים האלה יש כמה בעיות. קודם כל, אולי זה לא הנישואים עושים את האדם בריא, אלא שפשוט אנשים בריאים יותר נוטים להתחתן? שנית, גלאסר וקיקולט מצאו שהשיפור בבריאות בעקבות נישואים תופס רק במקרים שהנישואים הם טובים ומספקים לבני הזוג. נישואים גרועים יכולים להזיק לבריאות יותר מאשר אילו לא היית נשוי כלל. ושלישית, לנשואים יש יותר סיכון להשמנת יתר. הבעיה הכי חמורה בגברים בני 45-64. בארצות הברית שליש מהגברים בגילים האלה סובל מהשמנת יתר. האנשים הרזים ביותר היו גברים ונשים שמעולם לא התחתנו.

 

אז אהבה או פיגורה?

 

אולי אתם חושבים על הפשרה של לגור ביחד. גם לזה יש למחקרים מענה. למגורים משותפים לא היתה אותה השפעה מיטיבה על הבריאות כמו להתחתן. הנשואים היו הבריאים ביותר. במונחים של איכות הבריאות אנשים שגרו יחד עם פרטנר, תאמו יותר את רמת הבריאות בגרושים או פרודים.

 

  • רחלי לנגפורד, MSc בוגרת המחלקה לניורוביולוגיה, בי"ח הדסה. עסקה בחקר תיקון מומי מוח מולדים באמצעות תאי גזע.

 


 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים