משתה אחרון ופרידה

הדרך הטובה ביותר להנציח אדם רב פעלים ומעללים כדן דאור, היא להוציא מבחר מפרי תרגומיו, לציון שנה ללכתו מעמנו. כך נהגו חבריו מהוצאת "חרגול, עם עובד": המשורר אלי הירש, שערך את המבחר והקדים לו פתח דבר אישי-ספרותי, והעורך יהונתן נדב בעל הטעם והעין הטובה.

• הצטרפו לעמוד של ynet בפייסבוק
  

לפנינו תרגום שירים משלל לשונות ובהן סינית, יפנית, גרמנית, צרפתית ואנגלית. חלקם עתיקים מאוד, כמו השירה הסינית הקלאסית של רואן ג'י, לי באי או דו פ'ו. אחרים פחות עתיקים אך שייכים לראשיתה של הספרות בתרבותם, כמו פרקי ביאוולף.

דאור, על גב עטיפת הספר באחד ממסעותיו בעולם

על אלה נוספו שירים רומנטיים (הלדרלין), סימבוליסטיים (בודלר, מלארמה) ומודרניסטיים (פאונד, אליוט, מונטלה). וגם חדשים, ממש מן העשורים האחרונים, כמו שמונת שיריו של פול מלדון האירי או שיריו של המשורר ההודי שודיפ' סן, שעמו היה לדאור קשר אישי. דומה שרק אתמול הסבנו שלושתנו לאותו שולחן בבית קפה תל-אביבי, מתכננים מבחר משיריו שדאור התנדב לערוך.

עניבה וצילינדר

המגוון המרשים שמוגש במשתה משתרע לא רק לאורך ההיסטוריה, אלא מהווה טעימה משלל סוגות השיר. מכאן ההרמטיים, כולל עניבה וצילינדר. מכאן פרומי השורות, כמו חולצה חסרת כפתורים וג'ינס עם חורים. שירים העולים ובאים ממקומות שונים מאוד בעולמם הרגשי והפסיכולוגי של המחברים. שירי אהבה ופרידה ותשוקה ולעג ובדידות ואובדן.

דן דאור חש קרבה לכולם. גם לנוגים, המנגעים את לב הקורא בצערם (למשל, "שיר סתיו" של רילקה), גם למשועשעים המרקידים את לבו או מוחו או קיבתו. הוא חש בנוח בין ההומור המיני והמחוספס של בוריס ויאן: "ראיתן פעם גבר קם/ לצאת פתאום מהאמבט/ כולו נודף אז הבל חם/ זנבו עצוב ומרופט", לאיגיון הנפלא של לואיס קרול.

זהו ספר המתורגם בהשראה, באהבה ובשמחת חיים ולשון של מי שבמשך עשורים זימן את קוראיו למשתים של חוכמה ועמקות. מכיוון אחר הוא גם פיתה אותם אל בין דפים מלאי זימה ותאבון קיום או כאלה המתאבכים בענני עשן מסמם כמו באנתולוגיה שערך "דפי עשב - חשיש בספרות העולם" (הוצאת "חרגול", 2003).

מגוון מרשים משלל סוגות השיר (עטיפת הספר)

דן דאור היה איש של פילוסופיה ושל אסתטיקה, אבל כזה שהקפיד להתרחק מדמות המתרגם או ההוגה

היושב אל שולחנו או ספון בין ספריו. הוא היה חובב מושבע של טיולים ארוכים, של מסעות בטבע, סיורים במוזיאונים ובמקדשים. אדם של נגיסות מלוא הפה בהתענגות על היומיומי, הגופני, הקונקרטי. הדברים ניכרים בקומפוזיציה המיוחדת של הספר, השומרת על רוחו ומשדכת את קצות ההוויה הרחוקים ביותר, בדיוק כפי ששידכה אותם נפשו הנדיבה של המתרגם.

על השירים המתורגמים נוסף מחזור שנון ומלא פרודיה בשם "הנא והמבושל". זהו כליל שירי הייקו שחיבר דאור בעת מסע בהודו, דרישת שלום רחוקה ומחויכת מלפני 30 שנה: "שיזפים מרים -/ פחית ריקה סותרת/ זרימת מעין" (עמ' 262). והנה המר והמתוק נמזגים, הריק והמלא מתגפפים, הסטטי והדינמי נתונים במחול החיים. דן דאור חסר מאוד לאוהביו. הספר הזה מראה כמה יחסר בשנים שיבואו לספרות העברית ולתרבות הישראלית.