"אני הזקנה של ברק". החולים מחבקים את האחיות

העומס הבלתי נסבל בבתי החולים הביא את האחיות לפתוח היום (ד') בעיצומים, והמחלקות שבהן נרשמו 100 אחוזי תפוסה נסגרו לקליטת מטופלים נוספים. בינתיים, שרועים על המיטות במסדרונות מטופלים רבים שחווים על בשרם את מצבה העגום של מערכת הבריאות. מזל זיתון שכבה על מיטה במחלקה הפנימית של בית החולים וולפסון בחולון, או ליתר דיוק: במסדרון של המחלקה. כך, ללא שום פרטיות ולעיני העוברים והשבים, היא מקבלת עירוי חמצן. "הגעתי ממש לא מזמן מטיפול נמרץ. כל אחד עובר, מסתכל ונותן לי הרגשה שאני נראית כמו מסכנה", היא סיפרה בתסכול.

• הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet
  

זיתון, כמו חולים מיואשים רבים, מקווה להחלים ולשוב לביתה במהרה, ובדרך מייחלת לכך שמאבק האחיות יסתיים בניצחון, משותף לכולם. "אי אפשר לקום מהמיטה ואפילו וילון אין כאן. אני לא יודע מה אעשה כשאצטרך ללכת לשירותים. גם קודם, כשהייתי בתוך 'חדר', זה לא היה באמת חדר אלא מחסן בלי חלונות ובלי אוויר".

על האחיות המוחות אין לה ולו שמץ של ביקורת. "האחיות עושות עבודת קודש, אבל פשוט אין מספיק. למרות שהן צריכות לעבוד פי שתיים מאיך שהתפקיד שלהן אמור היה להיות, הן מקבלות שכר של עובדות ניקיון. אני מאחלת להן להצליח במאבק".

לא הרחק משם, גם כן במסדרון במחלקה הפנימית, ישבה אורלי דהן לצד אמה שאושפזה. "המחלקה פשוט קורסת", היא תיארה את המצב. "ברגע שמאשפזים אדם במסדרון, אין אפילו מקום לשבת לידו או לעמוד מסביבו. אבא שלי בן 84 נמצא גם כן כאן, ואנחנו עומדים מחוץ למחלקה כי בית החולים פשוט לא יכול להכיל כזו כמות של אנשים".

המסדרון הפך לחדר אשפוז (צילום: הילה ספאק ורועי עידן)

מי שזכתה ליתר פרטיות היא מריה קאופמן, שמן המסדרון הועברה לאשפוז בחדר האוכל של המחלקה. "העבירו אותי לכאן. זה שיפור", היא סיפרה בתסכול. "אתמול היה הרבה יותר גרוע, ומרוב שלא היה מקום כל מיטה נגעה באחרת. זה מסוכן, כי אנשים מדביקים אחד את השני במחלות. עד הרגע לא ידעתי שאני שוכבת בחדר האוכל וחשבתי שזה מין מחסן מוזר. אחד הרופאים אמר לי שלמרות שזה חדר אוכל, הוא לא חושב שאי פעם החדר הזה שימש למטרות שלו. הוא זוכר שתמיד אשפזו כאן חולים".

ההתפתחויות הפוליטיות הגיעו גם לתוך מסדרונות בית החולים, ובינה לילינברג, בת 80, בחרה להפנות אצבע מאשימה וממוקדת לעבר מי שהיא סבורה שאחראי למצבה הבלתי נסבל של מערכת הבריאות. "אני הזקנה של ברק, שהבטיח כשהיה ראש ממשלה שיותר לא תהיינה זקנות במסדרון. אז הנה, אני כאן. בגיל 16 שכבתי במסדרון של בילינסון, ועכשיו, בגילי, אני עדיין שוכבת במסדרון, רק במקום אחר. אין שוני גדול בין מה שהיה אז להיום. מרוב העומס, בכל פעם שמישהו עובר הוא מזיז את המיטה שלי, והאחיות כולן ממשיכות לעבוד קשה".

"הרגשה של מסכנה". מאושפזים במסדרונות (צילום: אבי רוקח) 

גם דרומה משם לא הצטיירה תמונת מצב חיובית יותר. במחלקה הפנימית ח' בבית החולים סורוקה שבבאר-שבע מאושפזים 42 חולים, למרות שהתקן מאפשר 30 בלבד. "אין כאן כמעט אנשי צוות", סיפרה אחת האחיות. "אנחנו כאן רק שלוש במשמרת. עובדים וחוזרים 'על ארבע' הביתה. את המשפחה שלי אני כמעט שלא רואה, אלא פשוט באה הביתה וחוזרת לישון מרוב עייפות".

כמו בוולפסון, גם בבית החולים בבירת הנגב לא הצליחו להימנע מלאשפז חולים במסדרונות לנוכח מצוקת המקום הגדולה. "זה לא נעים להיות כאן, אבל כשחולים אין ברירה", סיפר יצחק, אחד החולים. "האחיות מתרוצצות ועובדות קשה מאוד. הייתי פה כל הלילה ולא הצלחתי לישון. למרות שהן מתרוצצות ככה, הולכות וחוזרות, הן לא מתלוננות. יש להן סבלנות, למרות הכל".

מאז ועד היום. מאושפזים במסדרונות (צילום: אבי מועלם) 

באגף הרפואה של משרד הבריאות הוקם חדר מצב שאליו זורמים כל העת דיווחים שוטפים על המתרחש בבתי החולים ברחבי הארץ. מחאת האחיות לא גרמה עדיין לדחיית ניתוחים לא-דחופים. בהמשך, יסייע צוות חדר המצב לבתי החולים להעביר מאושפזים קשישים לבתי אבות סיעודיים.

עד כה, התקבל דיווח אחד בלבד על עומס חריג שנרשם בבית החולים אסף הרופא בצריפין. במשרד הבריאות הבהירו כי לנוכח העומס הכבד על בתי החולים, לא יאפשרו את סגירתם של חדרי המיון.

אחר הצהריים התחדש המשא ומתן בין הסתדרות האחיות לבין משרד הבריאות ומשרד האוצר בניסיון להביא לסיום עיצומי האחיות בבתי החולים. בהודעה שפרסם משרד הבריאות נמסר כי "המשרד משוכנע כי כל הצדדים יתעשתו וינהגו באחריות למציאת פתרון".