היא יפהפיה סקסית, והיא חולה במחלה קשה
סיפור האהבה בין גיבורי הסרט החדש "על אהבה וסמים אחרים" מתחיל כסטוץ סוער. הסקס פרוע ונהדר, על הרצפה, בעמידה ואיפה לא. וכשהיא רועדת בהגיעה לשיא, אי אפשר שלא לחשוב שזו כבר תחילת הרעידות של המחלה הארורה. קורה מה שקורה לפעמים ביחסים - הם מתאהבים. יש דילמה?
אתה פוגש בחייך אלפי אנשים, ואף אחד מהם לא נוגע בך. ואז אתה פוגש מישהי שמשנה את חייך, אומר ג'יימי, גיבור הסרט החדש ומעורר המחשבה "על אהבה וסמים אחרים".
ג'יימי רנדול, בגילומו של ג'ייק ג'ילנהול ("הר ברוקבק", "דוני דארקו"), הוא סוכן תרופות פלרטטן וכובש נשים מאוהיו, שנתקל במסגרת עבודתו במרפאת הרופא במגי מרדוק, צעירה מקסימה - וחולה. למעשה, הוא זוכה כבר באותה הזדמנות לקבל הצצה חטופה לציצים היפים שלה. מגי, אותה מגלמת אן האת'אווי החיננית ("הר ברוקבק", "השטן לובשת פראדה", רייצ'ל מתחתנת") חולה בפרקינסון. בגלל גבר שעזב אותה בשל מחלתה, היא מחליטה לנהוג הפעם אחרת ולא להתאהב.
סיפור האהבה בין ג'יימי למגי מתחיל כסטוץ סוער, יחסים המושתתים על יחסי מין בלבד, באופן הצהרתי. הסקס פרוע ונהדר, על הרצפה, בעמידה ואיפה לא. וכשהיא רועדת בהגיעה לשיא, אי אפשר שלא לחשוב שזו כבר תחילת הרעידות של המחלה הארורה. הבעיה מתחילה, כשלמרות כל ההכרזות, קורה מה שקורה לפעמים ביחסים שמתחילים כסטוץ - הם מתאהבים.
הסרט מתרחש ב-1996, בתקופה ש"מקרנה" היה פופולרי והוויאגרה רק התחילה להיכנס לשוק. ג'יימי הוא עובד של חברת "פייזר", יצרנית הוויאגרה, והוא אומר למגי "את הגלולה הכחולה הקטנה שלי". הוא רואה את מגי מלווה קשישים באוטובוס לקנדה כדי לקנות תרופות זולות יותר, ואולי חושב על כך שהוא, כנציג חברת תרופות, הוא בורג במכונה הזאת.
ג'יימי (ג'ייק ג'ילנהול) ומגי (אן האת'אווי) בסרט "אהבה וסמים אחרים"
יש אנשים עם מחלות או הפרעות המלוות בסימפטומים קשים שאינם מגיבים היטב לתרופות; אחרים אינם מקבלים את העובדה שמצבם כרוני ואינם דואגים כלל ליטול תרופות, בשעה שיש כאלה שמתמודדים היטב עם מצבם ויכולים בהחלט לנהל חיי נישואים טובים. כל המקרים האלה נמצאים על רצף אחד ארוך, כתבו רוזי איינהורן ושרי צימרמן בתשובה לשאלה באיזה שלב יש להתוודות על בעיה רפואית. "תוכלו להעלות את הנושא על ידי הסבר שיש לכם מצב רפואי שמטופל ונמצא בשליטה. אם תאמצו גישה כנה, ישירה ואינפורמטיבית, יש לכם סיכויים טובים הרבה יותר לכך שבני הזוג שלכם יחליטו להמשיך את הקשר", הן כותבות. "באופן כללי, לאחר מספר פגישות (בדרך כלל בין שלוש לשש) ולאחר שנראה שאתם מחבבים זה את זו מספיק כדי להמשיך להיפגש ולראות מה יתפתח, רצוי לומר את האמת".
ומה לגבי הצד השני? האם זה "להכניס ראש בריא למיטה חולה", או שאפשר לומר שאף פעם אין לנו ערבויות לגבי מה יהיה המצב הבריאותי של בן/בת הזוג, או שלנו, ומה שחשוב זה חברות, נאמנות ואהבה?
במפגש של חולי פרקינסון ניגש אל ג'יימי בעל של חולת פרקינסון במצב מתקדם ומספר לו על הקשיים הרבים הכרוכים בטיפול במי שלוקה במחלה הזאת. האם זה ירתיע את ג'יימי המאוהב?
האם זה היה מרתיע אתכם?
