מומחים: כרסום הדמוקרטיה יביא לשפיכות דמים

בשבוע שבו מפלגת העבודה מתפרקת וגל עכור של הצעות חוק גזעניות מציף את הכנסת, קוראים ראשי המכון הישראלי לדמוקרטיה לעצור את המתקפה על הדמוקרטיה הישראלית, באמצעות ניסוח חוקה ורפורמות פוליטיות. הכותבים - אריק כרמון, מרדכי קרמניצר, ידידיה שטרן - מזהירים כי האווירה הציבורית עלולה להוביל לשפיכות דמים, ומדגישים כי "המשטר הדמוקרטי בישראל איננו חוק טבע", ולכן יש להתגייס להגן עליו.

לטענתם, מקורותיה של מתקפה זו בשני מוקדי סמכות: המנהיגות הפוליטית והמנהיגות הדתית. "בחודשים האחרונים נערמות בכנסת הצעות חוק והחלטות שצביונן ומספרן חסר התקדים מאיים על התשתיות החוקתיות של המדינה ועל הרקמה הרגישה של חברתנו השסועה", טוענים הכותבים, "תנופת המתקפה חוברת למאמץ, חסר התקדים גם הוא, מצד גורמים רבניים להחזיק במונופול על ערכיה היהודיים של המדינה. המתקפה משלבת את מילון המונחים של החוק עם מילון המונחים של הדת בניסיון לעצב מחדש את המרחב הציבורי הישראלי בדרך שעלולה לערער את המבנה הדמוקרטי".

• הדמוקרטיה בסכנה? בואו להגיב בפייסבוק של ynet
  

שני מאפיינים בולטים במפה הזאת, והם שני צדדים של אותו מטבע: פוליטיקה של הישרדות והתעצמות כוחן של מפלגות נעדרות אורח חיים דמוקרטי. רוב החברים בקואליציה - מהמפלגות ישראל ביתנו, ש"ס, יהדות התורה ועד הסיעה החדשה של ברק - שייכות לקבוצה זו. חלק ניכר ממפלגות אלו הנן סקטוריאליות ורואות באינטרס של המגזר שהן מייצגות את יעדן העיקרי.

יצר הישרדות, לא רווחת האזרחים. אהוד ברק, השבוע (צילום: גיל יוחנן)

ההישרדות הפוליטית המנחה את קברניטי הקואליציה הנוכחית מעצימה את התלות במפלגות הלא דמוקרטיות. כעת, עם התפרקות מפלגת העבודה והצטמקות הקואליציה, המחיר הפוליטי של ההתנהלות ההישרדותית צפוי להיות כבד עוד יותר, משום שהשאלה המנחה את ראשי המדינה כיום איננה עתיד המדינה אלא עתיד השלטון שבידיהם. כלומר, יצר ההישרדות הפוליטית והתעצמות כוחן של המפלגות הלא דמוקרטיות מחזקים תהליך של נטישת האחריות מצד השלטון כלפי ערכים וכללי התנהלות דמוקרטיים, ובעצם כלפי רווחת האזרחים וטובתם. הם מאפשרים את התרת הרסנים שהרוב חייב בהם כלפי המיעוטים. וכך, בכנסת - מקור הסמכות במערכת דמוקרטית - נסדקים מנגנוני ההגנה מפני האיומים המצטברים על הדמוקרטיה".

הפוליטיקאים מחלישים את הדמוקרטיה

מדד הדמוקרטיה 2010 הראה בבירור התעצמות של היסודות הלא דמוקרטיים בישראל: 60% מכלל הציבור סבורים ש"מנהיג חזק עדיף על כל החוקים והכללים". לטענת הכותבים, "ישנם עדיין פלחי אוכלוסייה גדולים מדי שלא הטמיעו את כללי המשחק והערכים הבסיסיים של הדמוקרטיה. וגרוע מזה: המגמות של העמקת השסעים, של פגיעה במיעוטים, של הפליה ושל הפניית עורף לפוליטיקה ולפוליטיקאים מתחזקות.

כל אלה הם סממני הבוסריות של הדמוקרטיה הישראלית, סימנים מובהקים להתעצמות האויב הגדול ביותר של הדמוקרטיה - התגברות הפחדים מפני ה'אחר'.

חובתם של נבחרינו המכהנים בכנסת היא לחזק את התשתיות הדמוקרטיות, בראש ובראשונה זכויות האדם וכללי המשחק הדמוקרטיים. נראה שנבחרינו מצעידים אותנו במסלול הפוך".

הכותבים טוענים כי "במקום זיקת הגומלין ההכרחית בדמוקרטיה בין המנהיגים הנבחרים לבין בוחריהם המעניקים לגיטימציה לשלטונם, אנו חוֹוים זיקת גומלין מאיימת בין התפוררות פוליטית והתרת רסנים לבין התפוררות חברתית והעמקת שסעים. אין לנו יציבות משילותית. יש לנו יציבות שלטונית הבנויה על רוב קואליציוני 'בכל מחיר'. מתוך 36 דמוקרטיות שנבחרו לדגימה על-ידי הבנק העולמי, מדינת ישראל נמצאת במקום האחרון במדד היציבות הפוליטית של הבנק, ב-2010 רק 37% מאזרחי המדינה נתנו אמון בכנסת ורק 25% במפלגות. פוליטיקאים מפנים עורף לציבור, הציבור מפנה עורף לפוליטיקה, ועננת דה-לגיטימציה מאפילה על הדמוקרטיה שלנו".

התנכלות למיעוט הערבי

לטענתם, "במסווה של חקירה החליטה הכנסת לאחרונה לעסוק ברדיפה פוליטית של אזרחים, פעילים בארגוני זכויות אדם. בעשותה כן היא חרגה מסמכותה, תוך שימוש לרעה בכוח שניתן לה למטרה אחרת לחלוטין - פיקוח על הרשות המבצעת".

החלטה "מקרתיסטית" זו מצטרפת, לדבריהם, לשורת הצעות חוק שתכליתן "להעמיד בספק את מעמדם האזרחי של הערבים הישראלים, כדוגמת הצעת חוק הנאמנות, להגביל את חופש הביטוי כדוגמת הצעת חוק הנכבה, וכן הצעות חוק החותרות תחת ערך השוויון, כמו הצעת חוק ועדות הקבלה. את ההצעות הללו יש לראות כמכלול אחד של פגיעה בערכי היסוד של הדמוקרטיה ושל התנכלות לאוכלוסייה הערבית". לדבריהם, התוצאה הבלתי נמנעת של ההצעות האלה היא פתיחת פתח להפלייתן לרעה של קבוצות אחרות.

לטענת כרמון, קרמניצר ושטרן, "נחשול ההצעות האלה תרם להיווצרות אווירה ציבורית עכורה, קשה מנשוא, שבה הרימו ראש גזענים כהניסטיים. "נוסף על ההסתה לגזענות אנו עדים גם להסתה לאלימות כמו הקריאה לרצוח את המשנה לפרקליט המדינה, לביטויים של התרת דם כמו הכתרת הפרקליט הצבאי הראש בתואר 'בוגד' וארגוני זכויות אדם בתואר "סייעני טרור נטו", ולגילויים של עוינות כלפי כל 'אחר' המושמעים גם מפי ראשי המדינה". לדבריהם של כרמון, קרמניצר ושטרן, "אזרחי ישראל הערבים מתוארים כאויבי המדינה, ונעשית דה-לגיטימציה, לשם הפחדה והשתקה, לכל מי שאינו מחזיק בתפיסה לאומנית קיצונית".

התרת דם ועוינות כלפי "האחר". שר החוץ אביגדור ליברמן (צילום: גיל יוחנן)

הכותבים מזהירים כי "שיח הנאמנות והבגידה מזמין שפיכות דמים. קשה שלא להיזכר בימים שקדמו לרצח יצחק רבין ז"ל. הניצול הפופוליסטי של רגשות פחד, חשש מן ה'אחר' ואיבה כלפיו בצירוף רגש פטריוטי עלולים לגרום כרסום מתמשך בערך השוויון, נשמת אפו של המשטר הדמוקרטי, כפי שהתחייבנו עליו בהכרזת העצמאות. בהיעדר חוקה - שבלבה מגילת זכויות אדם שלמה - מתעצם הקושי לעמוד בפרץ. קשה להאמין שכך נוהגים יהודים במדינתם הריבונית, מי שהיו מיעוט נרדף ופליטים, כלפי המיעוט הערבי החי בקרבנו וכלפי פליטים המבקשים מקלט במדינתנו".

קריסת הדמוקרטיה: אין נקודת אל-חזור

למרבה הצער, כותבים ראשי המכון הישראלי לדמוקרטיה, "דברי ההסתה והתרת הדם נופלים על לא מעט אוזניים קשובות. רבים מתקשים להבדיל בין הפלסטינים תושבי עזה, יהודה ושומרון לבין הפלסטינים החיים בישראל, אזרחי המדינה. יהודיותה של המדינה מאפשרת לאויבי הדמוקרטיה לבחור מתוך עולמה העשיר והמגוון של התרבות היהודית עמדות קיצוניות ובלתי קבילות שצמחו על רקע מצבם של היהודים בגולה כמיעוט נרדף המבקש לקיים את זהותו ולהתעלם מדרך המלך היהודית.

הכותבים מסבירים כי "כישלון מתמשך ומחריף בחינוך לדמוקרטיה ולערכים הומניסטיים אוניברסליים מניב פירות באושים. לימין האנטי-ליברלי יש גם תמריץ פוליטי למסע הדה-לגיטימציה נגד האוכלוסייה הערבית. הצלחת המסע הזה תביא לכך שקולותיהם של הערבים הישראלים לא ייחשבו בבחירות קולות כשרים לצורך שותפות בממשלה או השתתפות בהכרעות פוליטיות קריטיות".

לטענתם, "בתהליך קריסתה של דמוקרטיה אין נקודה קריטית של 'אל-חזור'. מדובר בתהליך הדרגתי של ערעור היסודות עד שלא נותרת מן הדמוקרטיה אלא קליפתה הצורנית בלבד, ובתוכה - ריק".

לדברי הכותבים, "בדמוקרטיה שלא ניתן בה חופש לבטא עמדות חריגות, ביקורתיות, גם כאלה שהן מרגיזות ומקוממות, הליך הבחירות הופך לחסר משמעות. מדינת לאום שעושה דה-לגיטימציה למיעוט הקבוע בה, שאינו שייך לקבוצת הלאום הגדולה, נכשלת במבחן האמיתי של המשטר הדמוקרטי. היא נעשית חלולה. לכן, מי שמודאג מהמצב אך מחכה ל'שעת הסכנה האמיתית' כדי לצאת משגרת חייו להגנה על הדמוקרטיה, טועה טעות קשה. שעת הסכנה האמיתית היא כאן ועכשיו. גם אדישות ושוויון נפש הם אויבי הדמוקרטיה כשהיא שרויה בעיצומו של משבר חמור".