רה"מ הבא של לבנון: "טכנוקרט אפור וחסר כוח"
איש העסקים שהרוויח מיליארדים בתחום התקשורת זכה לתמיכת חיזבאללה והוכתר כבוגד על ידי בני עדתו. רבים רואים בו פוליטיקאי חסר מעוף ונטול כוח - התכונות המועדפות על בעלי הכוח במדינה ומחוצה לה. קווים לדמותו של נג'יב מיקאתי
בקושי חלפו להן שעות בודדות מאז שנבחר איל ההון נג'יב מיקאתי להרכיב את הממשלה הבאה בלבנון וכבר מיהרו בעלי בריתו להלל אותו בתור "איש של דרך ביניים ומתינות". אולם תומכי ראש הממשלה היוצא, סעד אל-חרירי, מציגים תמונה שונה לגמרי: פוליטיקאי חסר מעוף וכוח שצפוי להיות "בובה" של חיזבאללה.
טלטלה בלבנון: כל העדכונים ב-ynet
- נג'יב מיקאתי מבטיח: לא מחויב לחיזבאללה
- קלינטון: ממשלת חיזבאללה תפגע ביחסים
- כוחות הביטחון עצרו בכירים בתנועת חרירי
- הגיבו לטלטלה בלבנון בפייסבוק של ynet
מיקאתי, מוסלמי סוני מהעיר הצפונית טריפולי, נולד בשנת 1955. הוא למד מינהל עסקים באוניברסיטה האמריקנית של ביירות ומשם המשיך לתארים מתקדמים באוניברסיטאות הטובות בעולם בתחום זה: INSEAD שבצרפת והרווארד שבארצות הברית.
אחרי לימודיו הוא יצא לעולם העסקים ולאט לאט צבר הון עתק. את עיקר כספו הרוויח בתחום התקשורת, אחרי שהקים ביחד עם אחיו חברת תקשורת שהתמקדה ב"שווקים מתפתחים" במזרח התיכון ובאפריקה. מאז גדלה האימפריה שלו והונו מוערך בכשלושה מיליארד דולרים.
כשהוא כבר נחשב לטייקון בארצו החליט מיקאתי, נשוי ואב לשלושה ילדים, להיכנס לפוליטיקה ב-1998. במשך שש שנים הוא כיהן בשלוש ממשלות שונות, תחילה כשר לעבודות ציבוריות ולאחר מכן כשר התחבורה. השיא הלא מרשים של הקריירה שלו הגיע ב-2005 כשנבחר לעמוד בראש ממשלת מעבר לתקופה של שלושה חודשים עד לקיום למערכת בחירות. בשנת 2009 הוא נבחר שוב לפרלמנט מטעם מחוז טריפולי.
קורות החיים של מיקאתי לא עונים על השאלה הגדולה שמעסיקה את לבנון ואת העולם כולו - מה הן נטיותיו הפוליטיות? מיקאתי נחשב בידי רבים בארצו
ל"טכנוקרט אפרורי", החסר כל כוח פוליטי של ממש. כנראה שזו הסיבה שנבחר בידי חיזבאללה לתפקיד, משום שכניסתו ללשכת הראש הממשלה תהיה נוחה מאוד לבעלי הכוח בלבנון - ומחוצה לה.
בעיני המוסלמים הסונים, שעימם הוא נמנה, נחשב מיקאתי לבוגד. הוא נבחר לפרלמנט ברשימה עצמאית שנתמכה על ידי ראש הממשלה היוצא, אל-חרירי, אך כעת הוא נתמך על ידי מחנה חיזבאללה. נאמני חסן נסראללה מנסים להתגונן ולהדגיש את דימויו כ"מתון ופשרן". עם זאת, הזעם במחנהו של אל-חרירי, החש כי השלטון נגנב ממנו, כנראה לא ישכך בעתיד הנראה לעין.
לפנייה לכתב/ת 
