בלבנון ובמצרים יודעים: הרוגים יבעירו את השטח
נסראללה נזהר שלא לירות לעצמו ברגל, ועוצמת ההפגנות במצרים סיכלה את תכנית המבצע של מובארק. בישראל לא מצפים שההפגנות ישנו משמעותית את עתיד האזור
מערכת הביטחון וקהיליית המודיעין עוקבים מקרוב אחרי אירועים אלה לבל נופתע צבאית מכיוון לבנון וכדי להבין טוב יותר מה עתיד לקרות במצרים, לא רק ביממה הקרובה אלא בעיקר אחרי פרישתו של הנשיא מובראק. אותם גורמים מעריכים שבשנה הקרובה, לפחות, לא צפויים אירועים בלבנון ובמצרים שישנו בצורה משמעותית את התמונה האסטרטגית במזרח התיכון ובגבולותיה של ישראל.
בכל מקרה, צריך להבדיל בין מהומות הרחוב והפרות הסדר ההמוניות אתמול והיום בלבנון לבין מה שמתרחש במצרים. המראות דומים באופן שבו הם משתקפים על המסך, אבל סיבותיהן והגורמים העומדים מאחוריהם שונים לחלוטין. בלבנון מדובר בעימות על רקע עדתי ודתי שגורמים זרים - איראן, סוריה, סעודיה וקטאר - ליבו אותו בדרך זו או אחרת.
המאבק מתנהל למעשה בין מחנה מצדדי הברית עם המערב, עם ארה"ב ואירופה, לבין אלה הרוצים לשייך את לבנון למחנה המזרחי-רדיקאלי שאותו מנהיגות איראן וסוריה. "חיזבאללה יהפוך אותנו לעזה או לאיראן", צעקו אתמול המפגינים. עם זאת, כל גורמי הכוח בלבנון והגורמים הזרים התומכים בהם מעוניינים מאוד בשעה זו בשימור הסדר הפוליטי הקיים ועושים כל שביכולתם כדי שלא תתלקח שם מלחמת אזרחים.
חיזבאללה למשל אינו מעוניין להצטייר כמי שגרם בשפיכות דמים פנים לבנונית. הארגון גם אינו מעוניין להרכיב ממשלה בראשותו. נסראללה יודע היטב כי אם ייקח על עצמו אחריות לניהול לבנון הוא יואשם בהפיכת ארצו לגרורה סורית ואיראנית. נסראללה יודע כי ממשלת חיזבאללה בלבנון תהפוך את כל ארץ הארזים ותשתיותיה למטרה צבאית לגיטימית לצה"ל במקרה של מלחמה.
הוא גם יגרום לשפל כלכלי חמור בלבנון. המשקיעים הזרים, ערבים, אירופים ואמריקנים, הם אלו שהפיחו בשנים האחרונות רוח חיים בכלכלה הלבנונית. מהשגשוג נהנים גם השיעים וגם חיזבאללה ישירות. אין פלא איפה שנסראללה נזהר שלא לירות לעצמו ברגל והוא חוזר ומכריז שהממשלה שתורכב אינה ממשלת חיזבאללה וגם לא תהיה.
כוחות גדולים של המשטרה הדפו את המפגינים גם הלילה (צילום: AP)
כל חפצו הוא בראש ממשלה סוני כפי שקובעת החוקה - אבל כזה שיטהר אותו מאשמת רצח חרירי. נג'יב מיקאטי הוא בדיוק מה שחיזבאללה מחפש כדי שיוכל להמשיך ולטעון שהוא גורם לבנוני פטריוטי המגן על ארצו בפני הכיבוש הישראלי. את חפצו זה נראה שהשיג, אך המרוויח העיקרי הם הסורים שהכניסו מחדש את רגלם וידיהם עמוק לפוליטיקה, לעמדות השפעה ולכיסים בלבנון. הוא הדין, אף כי במידה פחותה גם באיראן.
כולם רוצים למנוע שפיכות דמים
הסונים לעומת זאת, תומכי חרירי רוצים למנוע הקמת ממשלה שבה לחיזבאללה, לסוריה ולאיראן תהיה השפעה מכרעת. הם גם רוצים שממשלת לבנון לא תפריע לטריבונל הבינלאומי להאשים במפורש את חיזבאללה ברצח חרירי. על-ידי הכפשת חיזבאללה וכרסום ביוקרתו, הם מקווים לנקום את דמו של הנרצח ואת כבוד עדתם. לכן הם יצאו לרחובות במטרה למנוע את מינוי של נג'יב מיקאטי הסוני לראש ממשלה בתמיכת חיזבאללה ובעלי בריתו.
עם זאת, ברור כי חרירי הבן, ראש הממשלה המודח, מעוניין כמו מרבית ראשי מחנהו למנוע מרחץ דמים פנים לבנוני. בין השאר מפני שהוא מודע היטב לנחיתותם המספרית והצבאית של הסונים מול כוחו הצבאי של חיזבאללה - במיוחד לנוכח התמיכה שמעניקה סוריה לנסראללה ואנשיו. זו גם הסיבה שמנהיג הדרוזים, ג'ונבלט, ערק בזריזות בסוף השבוע שעבר ממחנה חרירי למחנה הפרו סורי ורץ לקבל את ברכת דמשק שרצחה את אביו.
ענני גז מדמיע ברחובות קהיר (צילום: AFP)
הנוצרים בלבנון תומכים ברובם בחרירי אבל הם מפולגים וכוחם הולך ודועך. כרגע לפחות לא נראה שהעדות המתנגדות לחיזבאללה ולבעלי בריתו מתכוננות לעימות אלים ונערכות לקראתו בצורה רצינית. מותר להעריך כי נסראללה ישיג את מבוקשו ללא מאבק אלים. גם לא נראה שיש סכנה שהמאבק הפנים לבנוני יגלוש לעברה של ישראל.
אשר לדמותה העתידית של לבנון וקשריה עם המערב - עניין זה לוט עדיין בערפל. סביר להניח שארה"ב תגיב במניעת סיוע מצבא לבנון על אף העובדה שהצבא הלבנוני אינו תומך בגלוי בחיזבאללה ונשמע לחלוטין להוראותיו של הנשיא הנוצרי הנבחר ושל הרמטכ"ל. אבל האירופים עדיין לא אמרו את דברם, ובכלל המשבר עדיין רחוק מסיום. נצטרך להתאזר בסבלנות עד שתקום ממשלה חדשה בלבנון ועד שהטריבונל הבינלאומי יפרסם את מסקנותיו.
מאז סאדאת לא נראו הפגנות כאלה
במצרים לעומת זאת מדובר במאבק פוליטי פנימי שבאמצעותו מנסה האופוזיציה להביא בטווח הארוך לשינוי המשטר. גורמי האופוזיציה למשטרו של הנשיא מובארק מנסים ערב הבחירות לנשיאות, שייערכו בסוף השנה, לרכוב על גל התסיסה בעולם הערבי שהתעורר בעקבות "מהפיכת היסמין והטוויטר" בתוניס. היעד המיידי הוא ללחוץ על מובארק ומפלגת השלטון, באמצעות הפגנות המונים ממורמרים, להסכים לשינוי "חוקי המשחק" שעל פיהם יערכו הבחירות.
האופוזיציה מקווה כי שינוי הכללים ייתן הזדמנות ריאלית להיבחר למועמדים לנשיאות שאינם לרוחם של הנשיא ומפלגתו ועל-ידי כך למנוע את בחירתו מחדש של מובארק או של בנו, גמאל, לנשיא הבא של ארצם. ראשי האופוזיציה זיהו קווי דמיון בין הכעס העממי במצרים על מחירי המזון, האבטלה השחיתות והתנהלות המפלגה השלטת לבין הגורמים שגרמו להצלחת ההתקוממות הספונטאנית בתוניס והם מנסים לנצלם.
המפגינים כבשו את כיכר א-תחריר (צילום: רויטרס)
ואכן, כמו בתוניס, גם גורמי האופוזיציה במצרים נוחלים הצלחה לא מבוטלת בהוצאת המונים לרחובות תוך שימוש מאסיבי ברשתות החברתיות באינטרנט. ההפגנות שהיו ביום שלישי הן הגדולות והאלימות ביותר שהיו במצרים זה עשרות שנים. מאז הפגנות המזון בימי הנשיא סאדאת לא נראו מאסות אדם כאלה ברחובות קהיר והערים הראשיות האחרות במצרים. ההפגנות נמשכות גם היום ואין לפי שעה סימן שהן דועכות.
אבל בניגוד לתוניס, זרועות ביטחון הפנים במצרים התכוננו היטב לגל המהומות הצפוי. הם הוציאו לרחובות כמות אדירה של שוטרים מאומנים מצוידים בלבוש מגן ובציוד לפיזור הפגנות שהיוו גורם מרתיע והיו אמורים להיות מסוגלים "להכיל" פיזית את ההמונים שניצבו מולם. מובארק הורה להימנע מהתנגשות עם המפגינים. לתת להם לשחרר קיטור ואף לסקר את ההפגנות בצורה פתוחה יחסית.
עוצמת המחאה סיכלה את התוכניות
הנשיא המנוסה דאג גם לפייס את ההמונים בהכריזו על הורדת מחירי מצרכים חיוניים. אבל עוצמת ההפגנות סיכלה את תכנית המבצע של הנשיא, וכוחות הביטחון נכנסו השוטרים לפעילות אלימה שבסופו של דבר בלמה את הסתערות המפגינים על הפרלמנט בקהיר ועל מוסדות שלטון אחרים.
שלטונות מצרים למדו את הלקח מההפגנות בתוניס שבהם ליבו ההרוגים שנפלו מבין המפגינים את האווירה והביאו להתקוממות של ממש. לכן ניסו שלא להשתמש באש חיה, אולם בכל זאת היו כמה הרוגים, בהם שוטר אחד וכנראה מאות פצועים. לפחות לפי שעה, אין כנראה חשש ממשי ומיידי ליציבות המשטר ולשלטונו של מבארק. אולם צריך להמתין ולראות מה יקרה היום.
במהלך היום נדע אם ההפגנות מתחילות לדעוך או שהן תופסות תאוצה ואז יידרש המשטר לפעול ביד קשה. מעגל אלימות שעלול להביא לתרחיש תוניסי. אבל גם אם ידעכו ההפגנות, מה שכבר ברור הוא שהאופוזיציה במצרים נחושה ויודעת לגייס תמיכה עממית ולכן יש מקום לתהות - אולי אף לחשוש - מה יקרה במצרים אחרי שהנשיא מובארק יסיים את כהונתו ואת מקומו יתפוס פוליטיקאי איש מפלגת השלטון פחות מנוסה וכריזמטי ממנו. למשל בנו גמאל, שאינו נהנה אוטומטית מתמיכתם של גורמי הכוח במצרים ובראשם הצבא ומנגנוני ביטחון הפנים והמודיעין. או חלילה, לחילופין, שייבחר במצרים נשיא שיהיה יותר פתוח וקשוב לדרישותיהם של האחים המוסלמים.
לפנייה לכתב/ת 
