החיסול החזיר ללאוטין את הייאוש: "עדיף לחלום"
כדורי המתנקשים שפלחו את לבה של מרגריטה לאוטין היו מיועדים לפגוע ברמי אמירה, שחוסל בראשון-לציון. אלמנהּ מתקשה למצוא בכך נחמה: "כבר בפעם הראשונה שניסו לחסל אותו הכתובת הייתה על הקיר. איפה המשטרה?"
שנתיים וחצי חלפו מאז נרצחה מרגריטה לאוטין בחוף בת-ים, שנפגעה מכדורי המתנקשים שהיו מיועדים לפגוע בעבריין רמי אמירה. היום (ד') הוא חוסל ביריות במערב ראשון-לציון, והידיעה על מותו לא רק שלא הביאה נחמה למשפחת ההרוגה, רק עוררה חשש שזו סנונית ראשונה של מעגל דמים חדש בעולם התחתון.
אלמנהּ של מרגריטה, אלכס לאוטין, קיבל את הידיעה על החיסול בשיחה עם ynet. "העצב והזכרונות עולים שוב, ובמיוחד השאלה שהייתה תמיד - איפה המשטרה. כבר בפעם הראשונה שניסו לחסל אותו הכתובת הייתה על הקיר. איפה המשטרה וכוחות הביטחון שהיו אמורים להגן על אשתי בים?".
באירוע היום, שהתרחש בצומת הרחובות התקומה ומשה דיין בראשון-לציון, שוב נפגעה עוברת אורח תמימה - שלמרבה המזל, נפצעה קל בלבד מרסיסים. העובדה הזאת לא הרגיעה את לאוטין. "המחשבות שעולות הן מה היה קורה אילו המשטרה כן היתה עוצרת את הרוצחים שאחריהם היא עקבה. המדינה צריכה להילחם בפשע המאורגן בדיוק כמו במחבלים ולהשקיע את אותם משאבים. זה האויב מספר אחת שלנו".
האירוע מהיום וגם התנהלות המשטרה בשנים שחלפו מאז רצח אשתו רק חיזקו בלאוטין את תחושת הייאוש, והוא שוקל לנקוט צעדים משפטיים כדי לנסות לגרום למישהו להתעורר.
זירת החיסול, הבוקר בראשון-לציון (צילום: דודו אזולאי)
אני בוחן את האפשרות להגיש תביעה נגד המדינה. בכל פעם הנושא הזה עולה לכותרות אחרי אירועים כאלה, כמו שהיה לנו. אבל אירועים עוברים ונשכחים, ואף אחד לא עושה כלום", האשים לאוטין. "ראש הממשלה ידע לכנס מסיבת עיתונאים ולהבטיח לנו גדולות. דיברו על הממשלה הראשונה שעושה משהו למען נפגעי טרור הפשע המאורגן, אז איפה הוא? למה כלום לא קרה עד היום?".
בניסיון לחסוך מילדיו לחוש שוב את הכאב שהוא עצמו חווה, סיפר לאוטין כי ימנע מילדיו את הגישה לכלי התקשורת. "הספיקו להם טראומות. הם כל הזמן מזכירים את אמא. הילד הקטן שלי שואל בכל יום, לפני שהוא הולך לישון, איפה אמא ומתי היא תחזור", הוא סיפר בדמעות. "הבת הגדולה שלי עונה לו שהיא פשוט לא תחזור".
השכול מלווה את לאוטין בכל יום, אך רק לפני שבועיים היכה בו בחוזקה. "מרגריטה ואני היינו צריכים לחגוג שמונה שנות נישואים. עלו בי המחשבות מה היינו עושים אם כל זה לא היה קורה. אלה בדיוק המחשבות שחוזרות בכל יום הולדת, בכל אירוע, וגם כשאני לבד בלילה. בחלומות המצב הרבה יותר טוב. כנראה שעדיף לחלום", הוא סיכם בייאוש.
לפנייה לכתב/ת 
