מה פתאום כנות, ועוד בפגישה הראשונה?
מילא היינו נשואים או מה, אבל ככה סתם, אחרי שעה ביחד? איך היא בכלל מעזה להביא משהו כל כך לא קשור. מאיפה החוצפה לשבור תבנית ברורה של עשרות שנים בתקשורת של גברים ונשים? ומה אם היא תענה לי בכנות כשאשאל איך הייתי במיטה ואם יש לי גדול?
אני מביט בה בחיוך עם תחושה נעימה בבית החזה, מקשיב לה ומעת לעת מוסיף משהו משלי. שעה חולפת מהר, נגיעות אקראיות והמון עניין ולהט שניצת, כשלפתע זה קורה.
היא לוקחת שלוק מהכוס, מישירה מבטה לעיניי ושואלת: "אפשר להיות כנה לרגע?".
בשנייה הראשונה אני לא יורד לסוף דעתה, אחר כך קצת מתבלבל, אבל מיד מתעשת.
להיות כנה היא אמרה. כנה. שמעתי נכון.
אני מרגיש איך הלב מגביר את קצב הפעימות והדם מתחיל לזרום מהר בעורקים. דווקא כשהכל מושלם הבחורה החליטה לטרוף את הקלפים? לשבור את הכללים? כנה? מה פתאום כנה, ועוד בדייט ראשון? מילא היינו נשואים או מה, אבל ככה סתם, אחרי שעה ביחד? איך היא בכלל מעזה להביא משהו כל כך לא קשור מהסוג הזה כמו כנות - זה ממש ללעוג למוסכמות. מאיפה החוצפה הזו לשבור תבנית ברורה של עשרות שנים בתקשורת של גברים ונשים?
החוקים ברורים וידועים לכל: הגבר משלם בדייט ראשון ומנסה להשכיב אותך כמה שיותר מהר, ואת לעולם, אבל לעולם, לא כנה. סליחה גברת, את לא חושבת שקצת מוקדם לכנות? ועוד בשלב כל כך רגיש של התהוות הקשר?
היא תספר לי עם כמה גברים היא שכבה?
אני מרגיש את הכעס מתפשט בי, אבל מנסה לשמור על איפוק. ככה זה מתחיל, בהתחלה היא מבקשת רגע להיות כנה, ואחר כך זה עלול להפוך, חלילה, להרגל. אי אפשר לדעת לאן זה יכול להתפתח - היא תספר לי עם כמה גברים היא שכבה בלי לעגל ולמחוק? או את זה שהידיד הטוב שלה, זה שהוא כמו אח, עשה אותה בתחילת הקשר שלהם על חוף הים? תלחש לי באוזן מה עובר לה בראש כשהיא רואה את ההוא מ'הישרדות' ברחוב? ומה אם היא תענה לי בכנות כשאשאל איך הייתי במיטה ואם יש לי גדול? ואחר כך תאמר לי מה דעתה באמת על העבודה שלי? על ההומור שלי? על הטעם שלי בבגדים? על החברים שלי? על המשפחה שלי?
לאט, לאט זה יתדרדר, ופתאום היא תספר לי למה באמת היא נשארת איתי וגם על הגעגועים לאקס שלה, זה שעזב ועד היום מלווה אותה הכמיהה לשוב לזרועותיו. ועל המחשבות של הספק שמתגנבות בלילה.
השלב הבא עלול להיות שהיא תתחיל לצפות גם ממני לכנות.
לא, זה יותר מדי בשבילי, בחורה כנה. טוב שתפסתי את זה מוקדם. שום דבר טוב לא יכול לצאת מבחורה כנה.
"תשמעי", אני אומר לה בשפתיים חשוקות וזורק שטר של 100 לשולחן, "זה לא יילך בינינו. מצטער" - והולך.
לפנייה לכתב/ת 
