מנסה להבין מי אני בלעדיו, מי אני בלי זוגיות
מי אני בלי "העתיד המשותף" שבניתי לנו בראש והוא לא היה מעוניין בו כלל? לא מסוגלת לחשוב שהוא יוצא עם אחרות. אני עצמי מפחדת לצאת החוצה, אולי כי אני מפחדת להיפגע שוב
הייתי הקשר הרציני הראשון שלו, ויש שיאמרו שהמצב שאני נמצאת בו עכשיו הוא גם באשמתי. כלומר, שהייתי צריכה לדעת שהמשכיות לא תהיה לקשר הזה, שהוא לא יוכל לתת לי את כל מה שאני באמת רוצה או צריכה, שיש בינינו פער גדול מדי. אבל אני, מאמינה גדולה ברומנטיקה ואהבה, לא רציתי לדעת או לחשוב על כך. עצמתי עיניים בנוגע לנושא הזה וכל הזמן קיוויתי: שהוא באמת יראה כמה אני שווה, שהוא באמת יראה כמה אנחנו מתאימים, כמה אהבה כזאת, דינמיקה כזאת, חברות טובה ונתינה כמו שהיתה אצלנו - שווה הכל.
באמת שהאמנתי שהוא "אחר".
אני כל הזמן כירכרתי סביבו ופייסתי אותו
אחרי המשבר הראשון צצו כל הזמן משברים, אחת לכמה חודשים. כל פעם הוא האשים את הקשר בזה שלא טוב לו בחיים, שהוא לא מרוצה, שהוא כבול, שהוא התגלגל לתוך הקשר בלי שהוא באמת "בחר" בו. בלי שבכלל התכוון, או כך לפחות הוא טען, הוא האשים אותי בכך. ואני כל הזמן כירכרתי סביבו ופייסתי אותו.
וככה, החיים המשיכו. שנינו קיוונו לטוב, שנינו האמנו שאהבה יכולה להספיק, כי אהבה גדולה היתה ולצערי – עודנה.
אבל אז החיים השתנו: אני סיימתי את התואר ולא מצאתי את עצמי בעיר בה התגוררנו, הוא לא מצא לנכון לעבור לגור איתי או לקדם את הקשר באיזשהי צורה, אלא רצה שנמשיך לגור בנפרד כל אחד בדירתו הוא, עם שותפו הוא.
לא הרגשתי שהוא באמת דואג גם לטובתי, בניגוד אליי
לי זה כבר לא הספיק, לא רק עניין המגורים המשותף, אלא חוסר החשיבה הזוגית שלו וחוסר העניין האמיתי בי, או בחיים שלי. לא הרגשתי שהוא באמת דואג גם לטובתי, בניגוד אליי, שכל הזמן דאגתי לטובתו. בחודשים האחרונים של הקשר לא הייתי מרוצה, הרגשתי בודדה בתוך זוגיות.
אז החלטתי לקום וללכת, סיימתי את העניינים שלי עם התואר, עזבתי את העיר, עזבתי את הדירה שבה גרתי - וגם עזבתי אותו. עכשיו, חודשיים אחרי הפרידה, אני מנסה להבין מי אני בלעדיו, מי אני בלי זוגיות, מי אני בלי "העתיד המשותף" שבניתי לנו בראש - עתיד שהוא לא היה מעוניין בו כלל.
אני לא מסוגלת לחשוב שהוא יוצא עם בחורות אחרות, או סתם הולך למסיבה עם חברים ונהנה, וכן הלאה. אני בעצמי לא נהנית כרגע. להפך, משום מה אני אפילו מונעת מעצמי כל הנאה. אולי כי אני מפחדת לצאת החוצה, אולי כי אני מפחדת להיפגע שוב, אולי סתם בא לי קצת שקט אחרי כל התהפוכות האלו.
מה שאני כן יודעת, זה שלא טוב לי. אני כל פעם מנסה לעודד את עצמי, לחשוב שאולי כשיבוא הקיץ יהיה יותר טוב, שאולי אתאהב במישהו אחר ואולי הפעם גם הוא יאהב אותי כמו שאני אוהב אותו. שגם לו יהיה אכפת ממני כמו שלי יהיה אכפת ממנו. שהוא באמת ירצה אותי עד הסוף לא למרות, אלא בגלל מי שאני.
כל פעם אני מבטיחה לעצמי לא לחשוב עליו, לא לחיות באשליה שהוא עוד יתעשת ויבין שאני האשה שלו. אלא באמת, סוף סוף להמשיך הלאה ולחשוב הפעם רק על טובתי.
אני מקווה שזה יקרה בקרוב. עד אז נראה שפשוט אכתוב את מחשבותיי.
- מאמרים, סיפורים וטורים בנושא התמודדות עם פרידה
- תיקי דיין שרה ושוב לבד
לפנייה לכתב/ת 
