הפיכה במדינה דמוקרטית - אפשרית
מצבים כגון אלה שהתרחשו במצרים נחשבו בעבר להיפותטיים במדינות דמוקרטיות, אולם בעתיד הקרוב כנראה יהפכו למציאות ויערערו גם את יציבותן של דמוקרטיות. ומה יכול לקרות בישראל?
הדיון הציבורי בשבועות האחרונים מתמקד בהתפשטות ההפגנות במדינות ערב ויציבות המשטרים במדינות אלו. כיום ברור כי אנו נמצאים בראשיתו של תהליך שלא נחזה מראש, ואשר ייתכן שידעך בכוח הזרוע במדינות מסויימות ויתפרץ באחרות בעתיד הקרוב. האם תהליכים אלו יכולים להקרין גם על יציבותן של מדינות דמוקרטיות?
מהפכה במצרים: הכותרות האחרונות בעמוד מיוחד
כל ההתפתחויות - גם בפייסבוק של ynet
האירועים מלמדים כי גם במדינות דיקטטוריות, הפגנות המוניות של אזרחים אינן יכולות בהכרח להיפסק על ידי הפעלת כוח של המשטרה או הצבא. כוחות הביטחון אינם נשמעים בהכרח להוראות השליט לדכא בכל מחיר את פרץ ההפגנות ההמוניות, המבוססות על מספר אחוזים מועט מאוכלוסיית המדינה. מעבר למחסום המוסרי, חברים וקרובים של כוחות הביטחון נמצאים בין המפגינים ואין אנשי כוחות הביטחון יודעים בוודאות מי יהיה מחר השליט. חששות אלו רק יתגברו באירועים דומים בעתיד, עקב המאורעות של השבועות האחרונים.
עד היום רוב הפגנות ההמוניות בדמוקרטיה התנהלו במסגרת הכללים הדמוקרטיים. ההפגנה ההמונית גרמה לקיצור משך קיומה של ממשלה קיימת, הביאה למהפך שלטוני כאשר האופוזיציה הפכה בדרך דמוקרטית למפלגה הדומיננטית. האם ייתכן כי הפגנות המוניות אשר אינן מתנהלות במסגרת הכללים הדמוקרטיים יערערו גם את יציבותן של דמוקרטיות כדוגמת ישראל, ארה"ב ומדינות מערב אירופה? התשובה היא חיובית - העתיד לא בהכרח ידמה לעבר.
תרחישים
נניח כי שני מליון מוסלמים מתאספים להפגנה בוושינגטון או בלונדון, בדרישה לשינויים מרחקי לכת בהתנהלות המדינה או החוקה, אשר מלווים באמצעי שידור רבים ועצמאיים לסיקור ההפגנה וכאשר עשרות הפגנות משנה נערכות בערים אחרות. אי היענות מיידית לדרישות, גורמת להשתלטות ההמון על חלק ממוסדות השלטון ואמצעי התקשורת.
האם המשטרה והצבא בדמוקרטיות ערוכים לטפל בתרחישים אלו ובעזרת אלו אמצעים? האם תרחישים מעין אלו אפשריים במדינת ישראל, הן מצד הציבור הערבי, ציבור הימין או השמאל, מחאה חברתית או בשילוב של מספר קבוצות? התשובה לכך היא כי כיום מדינות דמוקרטיות אינן ערוכות לטפל בתופעות אלו, כאשר לדוגמה משטרת-העם וצבא-העם פחות ברוטאליים מאשר במשטרים דיקטטורים. מצבים כגון אלו נחשבו בעבר להיפותטיים, אולם בעתיד הקרוב כנראה יהפכו למציאות ויערערו גם את יציבותן של דמוקרטיות.
צד אחר של מציאות חדשה זו, במסגרת האיומים על מדינת ישראל, היא האפשרות של צעדת מיליון פלסטינים ותומכים רבים ממדינות ידידותיות מעזה לירושלים או לאשקלון או מלבנון לנהריה, המלוות בסיקור תקשורתי רחב, כאשר ברקע מבצבצים אירועי המשט והפגנות ההמונים במצרים. האם מדינת ישראל, כוחות הביטחון, החייל, השוטר וכל אחד מהאזרחים ערוכים להתמודד ולטפל באיום, הן ברמה הטקטית והן ברמה המוסרית? אשמח אם אתבדה, אבל כמדומני התשובה שלילית.
הדיון הציבורי חשוב ביותר על מנת להכין את מקבלי ההחלטות והאזרחים להתמודדות עם מצבים אלו, כאשר לדיון יש גם משקל הרתעתי ויפה שעה אחת קודם. פרמטר חשוב נוסף במניעת הפיכה במדינה דמוקרטית היא יכולתם של המנהיגים לקבל החלטות קשות על מנת למנוע באיבן הפגנות המוניות אשר ייתכן שיצאו משליטה. הסיכוי לדיכוי ההפגנה בתחילתה גבוה, אולם ההיסוס במנהיגות תמיד יהיה קיים - האם זאת היא ההפגנה אשר דורשת תגובה מהירה או יתכן שהיא תדעך. טעויות בהערכה תמיד יתרחשו, כפי שהתרחשו באירועים האחרונים, ולכן חוסר היציבות של מדינות דמוקרטיות יושפע מאי היציבות והשינויים אשר מתרחשים בהווה במדינות ערב.
פרופסור עדו קנטר, המחלקה לפיסיקה, אוניברסיטת בר-אילן
