קזינו רויאל: ביקור במלון הגדול בעולם
בעיר ההימורים האסייתית, מקאו, שליד הונג קונג, הוקם תעתיק מוגדל של הוונישיאן המקורי שהוקם בווגאס. הימור בטוח
אם אתם חובבי הימורים ובתי קזינו, אני לא צריך "למכור" לכם את מקאו, בירת ההימורים הבלתי מעורערת של המזרח הרחוק. אבל בכתבה הזאת אני רוצה לשכנע דווקא את אלה שאינם חובבי הימורים, שביקור בהונג קונג האקזוטית אינו מושלם בלי שילוב של יומיים-שלושה במקאו.
הדבר נכון במיוחד אם אתם יכולים להרשות לעצמכם סוף שבוע באזור, והסיבות מגוונות: 1. תמורת אותו סכום שאתם משלמים עבור לילה במלון שלושה-ארבעה כוכבים בהונג קונג, תקבלו בוונישיין סוויטה מפוארת ומפנקת. 2. צריך לראות כדי להאמין אילו קומפלקסים מלונאיים מרשימים נבנו במקאו ובקוטאי הצמודים, בטווח זמן של פחות מעשר שנים. 3. אם אתם חובבי שופינג (ומי לא?) תוכלו למצוא במקאו ובקוטאי חנויות קונספט של מיטב מותגי העולם. 4. אם אתם חובבי מסעדות איכות - בקומפלקסים התיירותיים החדשים תמצאו מאות מסעדות שמותאמות לכל טעם וכיס.
סין השיאים
ב-28 באוגוסט 2008 פשטו כ-1,500 כתבים בכירים, לרבות צוותי טלוויזיה של הרשתות המובילות בעולם, על האי הסיני מקאו. איזה אירוע דרמתי הביא אותם לשם? חנוכת המלון ונישיאן.
מלון ונישיאן שבר הרבה שיאים, ובראשם: זהו המלון הגדול ביותר בעולם. הפרסומים דיווחו על כמיליון ו-150,000 מ"ר - מספר דמיוני שלא נותן לאף אחד מאתנו מושג אמיתי על הגודל. אז כדי שנבין במה הדברים אמורים: זהו מלון שעל שטחו ניתן להעמיד זה ליד זה כ-100 מטוסי ג'מבו 747.
אפילו לאבירי השולחן העגול לא היה עושר כמו זה (צילומים: אלדד הלוי)
הקזינו שבמלון, גם הוא הגדול בעולם, הוא בשטח של שלושה מגרשי כדורגל. ולמרות הנתון המדהים הזה, הקזינו מהווה רק חמישה אחוזים משטח המלון, המתואר בכלל כמרכז בילוי ולא כמלון. בתוך הוונישיאן יש מרכז קניות הגדול בערך פי חמישה מקניון איילון שלנו, וכמעט אין מותג צמרת שלא מצא לנכון לפתוח שם חנות.
בוונישיאן 3,000 חדרי אורחים, כולם סוויטות בגודל 70 מ"ר (גודל דירה ממוצעת של כשלושה חדרים בתל אביב). ב"ארנה", אולם הספורט שבמלון, יותר מ-15,000 מקומות ישיבה, וניתן לערוך בו קונצרטים, אירועי ספורט כמו מירוצי אופנועים, משחקי NBA ותחרויות טניס, ואלה לא "ההכי...בעולם" היחידים. בהקמת המלון הושקע סכום בלתי נתפס של 2.5 מיליארד דולר, הסכום הגבוה ביותר שהושקע במלון אי פעם.
פני פוקר
אבל כל שיאי הגודל והכסף שנשברו עם הקמת הוונישיאן לא היו מביאים לתהודה תקשורתית עולמית כל כך גדולה, אם לא היה כאן "סיפור" נוסף. סיפור של עוד מותג צמרת אמריקני, והפעם - הסטריפ המפורסם של לאס וגאס - השדרה המרכזית המארחת את הגדולים והמפורסמים בבתי המלון של העיר, שהועתקה למזרח. ולמי שעל שפתיו עומד המשפט: "אין סיכוי שמקאו תצליח להכות את לאס וגאס", ראוי שיזכור שכבר השנה סכומי ההימורים במקאו הקטנה היו גבוהים מאלה של הסטריפ.
שתי עובדות יסוד עוזרות למקאו להפוך לבירת ההימורים העולמית: למעלה ממיליארד בני אדם גרים בטווח של עד שלוש שעות טיסה ממקאו; ידוע שלתאוות ההימורים של הסינים פשוט אין אח ורע בעולם.
לא רק הימורים ופוקר, אלא גם מלון עם בריכות רבות להנאת האורחים
מעניין לראות שמקאו אינה מנסה בכלל לקרוץ לתייר המערבי. אף על פי שבקזינו של הוונישיאן יש 7,000 מכונות הימורים ולא פחות מ-1,150 שולחנות הימורים, המהמר המערבי ממש יתקשה למצוא שולחנות רולטה או בלאק ג'ק, שני המשחקים שיחד עם הפוקר, שזוכה לעדנה בשנים האחרונות בגלל החשיפה הטלוויזיונית, הם משחקי השולחן הפופולריים ביותר בבתי הקזינו במערב. רובם של השולחנות הם שולחנות באקארט, שאינם בקו הפופולריות הראשון במערב.
החלום האמריקני
הוונישיאן, כולל רק סוויטות של 70 מ"ר כל אחת, ולא חדרי מלון רגילים. ההשקעה הצפויה הייתה אמורה להיות כמיליארד דולר.
הוצאות ההקמה צמחו ל-1.5 מיליארד דולר במקום המיליארד האחד שמתוכנן, והיו שסברו שאין שום סיכוי שהמלון יחזיר את ההשקעה, ובתוך פרק זמן קצר יותר או פחות, הוונישיאן בווגאס יפשוט את הרגל.
כך יראה החדר שלכם. פאר בוונישיאן מקאו
אבל התחזיות המוקדמות התבדו, והמלון כיסה את ההוצאות מוקדם בהרבה מהצפוי, הפך להיות "אתר חובה" לכל אדם ומשפחה המבקרים בעיר, והגיע ב-2004, שלוש שנים לאחר שנחנך, לתפוסה מדהימה של 98.3 אחוז במחיר ממוצע של 219 דולר ללילה, שהיה גבוה בהרבה מהממוצע למחיר לינה בווגאס באותה תקופה.
החלום הסיני
לאחר בחינה מדוקדקת בחר העלים, שלדון אדלסון, במקאו, האי הקטן הסמוך לסין ומרוחק כשעה ברחפת מהונג קונג. המקום נבחר מכמה סיבות, וביניהן העובדה שזה האזור היחיד בסין שבו נתנה הממשלה הסינית אישור לפתיחת בתי קזינו. אבל חשובים יותר היו שני הנתונים הבאים: מתוך 1.29 מיליארד תושבי סין, מיליארד נמצאים במרחק של עד שלוש שעות טיסה ממקאו.
ואם נוסיף לזה את תאוות ההימורים הסינית, התמונה הושלמה. אבל לא רק סינים הובאו בחשבון. מקאו מרוחקת מרחק של עד שלוש שעות טיסה מעוד מאות מיליוני תושבי המזרח במדינות אחרות באזור.
הקזינו המפואר בבית המלון. הוד ופאר בכל פינה
אבל מקאו, אותו אי קטן שעדיין נותרו בו שרידי השלטון הפורטוגלי, כבר היה תפוס ברובו. לא ניתן למצוא שטח כה גדול שיאפשר העתקת הסטריפ של וגאס אליו. ואז הוחלט להשתלט על קוטאי - אי קטן יותר ממקאו ו"השכן העני", שלמרות קרבתו למקאו לא היה מקושר בדרך יבשתית. בדמיונו של הבעלים, הוא ראה את גשרי הענק שיחברו בין שני האיים (פחות מחמש דקות נסיעה), והחליט לממש שם - לבד או עם אחרים - את חלום "הסטריפ של קוטאי".
הוא הקים את "הסטריפ של קוטאי", ונכנס לפרויקט של הקמת שבעה בתי מלון (בשלב הראשון), שיכללו 22,000 חדרי מלון (לשם השוואה – בישראל כולה יש כ-5,000 חדרי מלון). אדלסון חתם על הסכמי ניהול עם חברות ניהול המלונות הגדולות בעולם, כשכל חברה קיבלה לניהולה מלון אחד, ונחתמו הסכמים עם רשתות השנגרי-לה, קונרד-הילטון, אינטרקונטיננטל, היאט, שרתון ואחרים. מטבע הדברים שקומפלקס אדיר כזה של שבעה בתי מלון עם ממוצע של למעלה מ-3,000 חדרים בכל מלון, יכלול מאות מסעדות, אלפי חנויות, עשרות רבות של בריכות שחייה וכו'.
ועוד נקודה - מי שביקר באזור הזה של העולם וסבל מהחום ומ-100 אחוזי הלחות, ידע להעריך: כל הקומפלקס האדיר של "הסטריפ של קוטאי" יהיה מקושר בגשרים ממוזגים, כך שגם מי שיגיע לשבוע שלם באחד מבתי המלון לא יצטרך לעזוב את הקומפלקס כולו, שיציע לו את כל שהוא רק חולם עליו.
זהו הימור לא פשוט. נכון, על פניו זה נראה מאוד מבטיח, אבל בהחלט לא נטול סיכונים. כך למשל: ממשלת סין מגבילה את מספר אשרות היציאה של תושביה למקאו/קוטאי. לא כל מי שרוצה לבוא אכן יכול לעשות זאת כרצונו. נתון נוסף: נכון שממשלת סין אישרה עד כה רק במקאו רישיונות לבתי קזינו, אך מה אם תאשר במקומות נוספים?
ועוד: מתחייב כאן "חינוך מחדש" של האוכלוסייה הסינית. בצד העובדה שתאוות ההימורים שלהם אדירה, הם נוהגים להגיע למקאו ליום אחד, לא מתלהבים מההוצאות הכרוכות בשהייה ממושכת במלון, ולעתים הם אפילו מביאים את ארוחותיהם אתם (לשם השוואה: שהות ממוצעת בלאס וגאס מגיעה לארבע ימים בממוצע).
- הכתבה פורסמה בגיליון פברואר 2011 של הירחון "טבע הדברים"
- מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד
