עומד בשער, כמו האב שנרצח: "הכל זה מלמעלה"
שלוש שנים אחרי שאביו נהרג בהתפוצצות מטען חבלה ברכבו, דין אזולאי בן ה-20 ממשיך את דרכו בין הקורות של הכח-עמידר רמת גן: "הסיפור הגדול זה להמשיך מכאן הלאה"
זה שלוש שנים מנסה שוער הכח עמידר ר"ג, דין אזולאי (20), לאגור כוחות ולהמשיך הלאה אחרי הטרגדיה הנוראית שחווה. חלק לא מבוטל מההתמודדות עם העבר של השחקן הצעיר התרחש ומתרחש על מגרש הכדורגל, מקום איתו זוהה מאוד גם אביו, פינו אזולאי, שנרצח בהתפוצצות מטען חבלה ברכב בו נסע עם חבר.
בדצמבר 2007 הרעיד פיצוץ עז את רחובות לוד. רכב, מתחתיו הונח מטען, התפוצץ. שני נוסעיו מצאו את מותם, אחד מהם היה קצת יותר מוכר, קראו לו פינו אזולאי ז"ל, אביו של דין וחלוץ עבר בבית"ר לוד של שנות ה-80 וקבוצת הוותיקים של העיר.
ההלם בלוד היה גדול והצטרפה אליו קריאה של ראש הוועדה הקרואה, אילן הררי, להתערבות של ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, בשל מה שהוא כינה "היעדר תחושת הביטחון בעיר", קולות וקריאות שמוכרים גם היום.
"היית בבית, צפיתי בטלוויזיה, ראיתי אפילו את חדשות הספורט", שחזר דין את הרגע הנורא מכל. "ואז, בלי הודעה מוקדמת, פתאום הודיעו לנו על זה. ממה שאני יודע, אבא שלי נשאר איזה 20 דקות בחיים, האמבולנס איחר ולא הספיקו להציל אותו. כנראה שהכל זה באמת מלמעלה".
אבא בכלל רצה שתמשיך את דרכו, שתהיה כדורגלן?
"הוא לא פרגן יותר מדי. אבא שלי היה מקושר עם כל העולם. אבל אף פעם לא נתן לי להרגיש שאני אגיע לקבוצות גדולות בגללו. תמיד הסביר לי שאני צריך לעבוד קשה כדי להגיע לזה. תבין, אני התמודדתי עם הכל לבד, ההורים אמנם תמכו בי כלכלית, אבל כל שאר הדברים היו עליי. איך להגיע לאימונים, איפה לישון, מתי לצאת, הכל עשיתי בעצמי. הייתי תמיד בסוף מסתדר איכשהו. ישן אצל חברים, לוקח אוטובוסים. אפילו לאימונים פרטיים הלכתי לבד, את אבא שלי זה לא עניין".
פינו אזולאי ז"ל היה אחד השחקנים הבולטים של בית"ר לוד בשנות ה-80, לכן זה היה צפוי שגם דין החל את דרכו בנציגת העיר. הוא שיחק בקבוצות הטרומים של הפועל לוד ומשם עבר לרמת השרון, עימה הגיע עד לגמר גביע הילדים, עוד כשחקן שדה.
בגיל 11, כשעבר עם משפחתו לשוהם, עמד לראשונה בין הקורות, כיכב במכבי ת"א-מודיעין ומכבי שוהם והצטרף לבסוף להכח עמידר ר"ג, שם הוא נמצא כבר חמש שנים. בין לבין ערך במשך שנים אימונים פרטיים עם יעקב אסייאג, שוער בני יהודה ונבחרת ישראל בעבר.
אבא הספיק לראות אותך מתעופף על כר הדשא?
"לא בהרבה משחקים, אבל כן".
ואתה אותו?
"לצערי, לא. בתקופה האחרונה, לפני שהוא מת, שיחק הרבה בעיקר בקבוצת הוותיקים של לוד".
ומה אבא אמר על היורש שצמח לו?
"לא כל כך עניין אותו איפה ולמה שיחקתי, הוא סמך עליי. סליחה, זה לא בדיוק שלא עניין אותו, ברור שכל אבא חושב על הילד שלו,
אבל הוא היה בן אדם עסוק, נסע הרבה לחו"ל. לא היה הרבה בבית. הוא היה תומך בי כלכלית ואני הייתי הולך בדרך שלי. היה סומך עליי".
ועדיין, יש משחק אחד זכור שאבא כן הגיע לצפות בך?
"לפני שלוש שנים, ליגת הנוער, הכח עמידר ר"ג מול הפועל פ"ת. נתתי הצגה של החיים. זה היה גם המשחק האחרון שהוא ראה אותי. אחרי הבוקר הזה, פעם ראשונה אבא ניגש אליי ואמר: 'כל הכבוד'".
הכתבה המלאה פורסמה בידיעות איילון מרשת מקומוני ידיעות אחרונות
