הגודל כן קובע: חיפושיות עם לסתות ענק בצ'ילה
תכירו את חדקונית הגי'רף ממדגסקר - חיפושית עם צוואר ארוך ביותר ובקצהו ראש זעיר ואת האילית הצ'יליאנית - חיפושית צבעונית וצווחנית בעלת לסתות ענק. כשהזכרים נפגשים ומתחרים על הנקבות, העסק מידרדר לאלימות והטלות מעצים. פרק מתוך ספר הטבע "חיים מופלאים" של ה-BBC
את תיאוריית הברירה הזוויגית הציע לראשונה צ'ארלס דרווין בספרו "מוצא האדם" שפורסם ב-1871. הוא גם גילה את הדוגמה המעולה ביותר בעולם החרקים לתיאוריה שלו: האילית הצ'יליאנית, המכונה גם אילית דרווין.
הוא העלה את התיאוריה שלו כדי להסביר את דרכי ההתנהגות וצורות הגוף הקיצוניות שהפגינו רק זכרים או נקבות במינים מסוימים. זנב זכרי הטווס והצורות, הצבעים והריקודים המשונים של עדניים הם דוגמאות קלסיות לכך.
הם נוצרו כי הנקבות במין בחרו להזדווג, במשך אינספור דורות, עם זכרים שהפגינו דרך התנהגות או תכונה מסוימות באופן הדרמטי ביותר. הבררה הזוויגית הזאת יצרה את בעלי החיים המשונים שאנו רואים כיום.
חרקים, בזכות השלד החיצוני הגמיש והקל לעיצוב, הם דוגמה מושלמת לתוצאות הקיצוניות שיכולות להיגרם כתוצאה מבררה זוויגית. בכמה מקרים המאפיין הנבחר נעשה קיצוני עד כדי כך, שהיתרון שבקיומו - משיכת הנקבות - גובר רק במעט על החיסרון והמגבלה שהוא יוצר.
זכר חדקונית הג'ירף ממדגסקר מציג לראווה את צווארו הארוך, המשמש אותו בקרבות טקסיים. המנצח זוכה בנקבה הצופה בהם (צילום: Rupert Barrington)
גפי פה ענקיות שלא מסייעות באכילה, אלא ללחימה
בקרב החיפושיות אפשר למצוא כמה מהדוגמאות הטובות ביותר. חדקונית הג'ירף ממדגסקר היא מהמשונות ביותר. הזכר ניחן בצוואר ארוך ביותר שבקצהו יושב ראש זעיר, מה שהופך את החיפושית ללא יציבה. היא משתמשת בצווארה בסוג של קרב נרפה, והנקבה מזדווגת עם המנצח.
אבל ב־1835, כשספינת הוד מלכותו ביגל עסקה במיפוי חוף צ'ילה, מצא דרווין את האילית שלו - הזכר במין מגיע לשיא של הגזמה שהופך אותו לכמעט מגוחך. ברחבי העולם יש יותר מ־1,000 מינים של איליתיים, והזכרים ברבים מהם ניחנים בגפי פה כה גדולות, עד שהן אינן מביאות להם כל תועלת באכילה. במקום זאת הן משמשות ללחימה.
האילית הצ'יליאנית מחוננת בגפי הפה המרשימות מכול. אורכן זהה כמעט לאורך שאר הגוף, ובעוד לסתות רוב האיליתיים מוארכות וישרות, אלה של האילית הצ'יליאנית מעוקלות בצורה סהרונית. זוג הרגליים הקדמיות שלה מוארך כדי להרים את גופה ולמנוע מהלסתות להיתקע במכשולים תוך כדי הליכה, פתרון שהצליח רק במידה חלקית.
זכר מפגין לראווה את גפי הפה שלו - ואת יכולתו של השלד החיצוני להתארך. גפי הפה מעוצבות כך שיוכלו להינעל מתחת לחיפוי הכנפיים של היריבים ולהפוך אותם. רגליו הקדמיות מוארכות כדי שגפי הפה לא ייגררו על האדמה (צילום: Rupert Barrington)
צווחניות ונכונות לקרב
אחד ממאחזי החיפושית הוא סביב האגם היפהפה טודוס לוס סנטוס בחבל פטגוניה בצ'ילה, המוקף במדרונות מיוערים ומשקיף על הר הגעש אורסונו עטור השלג. זכרי החיפושית עפים בחוסר יציבות בין העצים בקול זמזום רם או משוטטים על גזעי עצים וענפים בחיפוש אחר הנקבות קצרות הלסתות שמאכלסות את צמרות העצים.
כשזכר נוחת על ענף ומגלה שם זכר אחר, הוא מתנהג, לפי דברי דרווין, באופן "נועז ולוחמני; כשמאיימים עליו הוא מתייצב, פותח את לסתותיו ומשמיע קול צווחה רם". החיפושיות מתקרבות זו לזו בלסתות פעורות, ונועלות אותן זו בזו. למרות גודל גפי הפה, מטרת הקרב אינה לפצוע את היריב.
כפי שכתב דרווין, "אין די בכוחן של הלסתות לגרום כאב לאצבע". צורת הלסתות המשונה נועדה לאפשר לחיפושית להכניס אותן מתחת לחיפוי הכנפיים של היריב, כאשר קצה כל גפה יוצר קרס בגודל המתאים לכך בדיוק. לזכר הראשון שנאחז בשני יש סיכוי גבוה לנצח בקרב.
מטרתו היא לשחרר את יריבו מאחיזתו בקליפת העץ ולהשליך אותו ממנו. הזכר בעל האחיזה הטובה ביותר מושך למעלה, כשלסתותיו הארוכות מספקות לו מנוף מעולה. יריבו נאחז בחוזקה בקליפה, כשטפריו המעוקלים נעוצים בה. רגליו מתיישרות והקליפה שבה הוא נאחז עשויה אפילו להישבר מעוצמת ההרמה.
לקראת לפיתת גפי הפה. הלסתות המעוקלות הן כלי הנשק הקיצוני ביותר שהחיפושיות פיתחו (צילום: Daniel J.Gomez)
רבייה - הסיבה החשובה מכול לאורך הקיצוני של גפי הפה של זכר אילית דרווין. בהשוואה לכך, לנקבה יש גפי פה קטנות המשמשות למטרתן המקורית: אכילה (צילום: Nicl Garbutt-naturepl.com)
המאבק על הנקבה: איגרוף, נעילת לסתות והפלות מעצים
הקרבות יכולים להימשך כמה שניות עד כמה דקות. לפרקים הם נחים ולופתים זה את זה, כמו מתאגרפים מותשים, לפני שאחד משתחרר וממשיך בקרב. ברגע שזכר מצליח להרים את יריבו מהקליפה, הוא מחזיק אותו גבוה, נשען מעבר לקצה הענף ופותח את לסתותיו. גפי הפה של המפסיד מחליקות במורד גוף יריבו עד שהוא נאחז רק בקצותיהן.
לבסוף כוח הכבידה מנצח, והוא נופל מהעץ. זכר עשוי להילחם בקרבות רבים לפני שימצא נקבה. אך לעתים קרובות היא בורחת. אפילו אחרי שהשיג אותה ושיכנע אותה להזדווג איתו, חושי הקרב שלו נשארים בעינם, והוא עלול להרים אותה ולהעיף אותה מהעץ. למרבה המזל המעשה מהווה קיצור דרך יותר מאשר אסון. היא צריכה להגיע לקרקע כדי להטיל ביצים בעשב, ושם הזחלים יאכלו שורשים.
בפרק הבא: אתגר הקרח הגדול - כלב ים נמרי רעב מול פינגווינים
מתוך הספר "חיים מופלאים - מאבק ההישרדות המרתק של הטבע", עפ"י סדרת הטלוויזיה של ה-BBC (כנרת - בית הוצאה לאור)
לפרקים הקודמים:
לפנייה לכתב/ת 
