למי שייכת הצמיחה הזאת?

לפני שבוע כינסו ראש הממשלה ושר האוצר מסיבת עיתונאים כדי להגיב למחאה הציבורית שהתעוררה בעקבות התייקרות הדלק. מי שציפה לשמוע מיידית על שורת ההקלות לציבור הופתע כשזכה להקדמה ארוכה שהיללה ושיבחה את הצמיחה המרשימה של המשק הישראלי ואת אחוז האבטלה הנמוך.

מי שעוקב אחר ההתבטאויות של ראש הממשלה ושר האוצר בשנה האחרונה - לא היה מופתע כלל. נתניהו ושטייניץ סבורים כי הם חוללו נס כלכלי בישראל והם אינם מתביישים לדרוש את הערכה והתהילה שהם סבורים כי הם ראויים לה. בכל כנס כלכלי ובכל נאום, מדברים השניים בשבחיו של התקציב הדו-שנתי, מזכירים את מצבן הרעוע של כלכלות העולם ומכריזים שוב ושוב על שיעור הצמיחה המרשים של הכלכלה הישראלית. 

מבלי להתייחס לשאלה אם הממשלה היא זו האחראית להישגי הכלכלה הישראלית, האזרח חייב לשאול את עצמו: האם הצמיחה אכן משקפת שיפור במצבם הכלכלי של האזרחים?

שאלה זו נשאלת ביתר שאת בשבועות האחרונים, כאשר נוצרה התחושה שהכלכלה צומחת, אך השכר לא עולה בקצב שמדביק את קצב ההתייקרויות והאזרח הקטן לא זוכה ליהנות מפירותיה של ההתקדמות הכלכלית.

אז למי באמת שייכת הצמיחה של המשק הישראלי? לכל האזרחים או רק לבעלי החברות הגדולות? לבעל העסק הקטן או לפוליטיקאי שמתהדר בפירות הריסון התקציבי והפחתות המסים? ומעל הכל - האם המשק הישראלי ימשיך להציג נתונים מרשימים כאלה, או שמא אנחנו חוגגים על סיפונה של ספינת פאר, שבבטנה כבר נפער החור שישלח אותה למצולות ים?

"ככלכלן, עליי לומר שהצמיחה של ישראל בשנים האחרונות מרשימה", אומר מנכ"ל מכון מאקרו לכלכלה מדינית, ד"ר רובי נתנזון, "אך צריך לזכור שהצמיחה הזאת לא שייכת לכולם. למי היא לא שייכת? היא לא שייכת ל-20% מהמשפחות בישראל, שנמצאות מתחת לקו העוני. היא לא שייכת לשני סקטורים מרכזיים, המגזר הערבי והמגזר החרדי, שלא שמעו שום דבר על הצמיחה וגם לא ישמעו".

לדברי נתנזון, נתוני הצמיחה האחרונים מעידים על פוטנציאל גבוה, שספק אם ימומש. "נתוני התמ"ג מבוססים על חישוב של הצריכה הפרטית והממשלתית, אבל גם של ייצוא וייבוא ושל השקעות. ההשקעות עלו ב-21% ברבעון האחרון וזה יפה, אבל צריך לשאול אם זה יקרה לאורך זמן בלי שיתוף של כל האוכלוסיה".

נתנזון אומר כי כאשר יזם משקיע, הוא משקיע בהתבסס על ההנחה שהוא יקדם את המשק, וכתוצאה מכך רמת החיים תעלה, הצריכה תתגבר ובעקבות זאת יעלו הביקושים, מה שיגדיל את הרווחים שלו ויעודד אותו להשקיע עוד. "אך ללא הרחבה של הפעילות המקומית זה לא יקרה", הוא אומר. "הנתונים מראים שלישראל יש פוטנציאל להפוך לאחת מהכלכלות המפותחות בעולם, כזו שצומחת בקצב שנתי של 7%-8%. אבל אם לא יפנו משאבים כדי לקדם את אותם מגזרים שלא נהנים ממנה, אני לא רואה את התהליך הזה נמשך".

דרושה התערבות ממשלתית

הנתון המעניין ביותר בנתוני הצמיחה האחרונים, בעיני נתנזון, הוא נתון הייצוא. "אם מסתכלים על מרכיבי התמ"ג, רואים שייצוא לא תרם דבר לצמיחה. נהפוך הוא, הוא ירד. זה מוכיח שהמשק הישראלי צומח בהתבסס על השוק המקומי. כלומר, אנחנו חייבים להגביר את הביקושים בשוק המקומי כדי לשמור על הצמיחה".

הדרך לעשות זאת, לדבריו, היא באמצעות התערבות ממשלתית. לא בחלוקת קצבאות, כי אם ביצירת תמריצים ליציאה לעבודה וליצירת מקומות עבודה חדשים.

לעודד עסקים קטנים ובינוניים

נתנזון מדגיש במיוחד את החשיבות שבסיוע לעסקים קטנים. "כבר אמרו מספר כלכלנים לפני, וגם מנכ"לים של משרד האוצר - המדיניות בישראל מושתתת על קונצרנים ועסקים גדולים וזו טעות. צריך עודד עסקים קטנים ובינוניים ובמיוחד עבודה מהבית או קרוב לבית. זה מתאים מאוד למגזר הערבי והחרדי ויכול לסייע בהוצאת נשים לעבודה וביציאה לעבודה בכלל".

נתנזון מדגיש כי עסק קטן שפועל מהבית או מהשכונה לא מחייב שבירה של המסגרת המשפחתית או הקהילתית. "מאחר שמדובר בקושי גדול במגזרים הללו - ניתן להתגבר עליו באמצעות עידוד יוזמות מהסוג הזה".

סכנה: החרדים לא ישתלבו בשוק העבודה - הצריכה תרד (צילום: AFP)

קונים בית ואז מקטרים שאין כסף

אמיר כהנוביץ' חולק על דעתו של נתנזון. "כולם מאוד נהנים מהצמיחה", אומר כלכלן המקרו של כלל פיננסים. "אנשים לא מבינים כמה זה מועיל. נתוני התמ"ג מראים שההשקעות עלו. זה אומר שמצב החברות טוב ומכאן עולה שהן משלמות יותר מסים. כשמשלמים יותר מסים יש כסף ליותר שוטרים ויותר רופאים ויותר מורים. אנשים אוהבים להתלונן על המחירים, אבל שוכחים שכשהם הולכים ברחוב ויש תאורה, זה בגלל שהחנויות משלמות מסים".

בנוסף, מציין כהנוביץ' את חשיבותה של הירידה באבטלה. "מקטרים בישראל על המשכורת אבל יש מדינות בעולם עם 9% אבטלה וכאן יש עבודה. בגלל שיש עבודה הצריכה לנפש עולה. תראה את העלייה בהשקעה למגורים! (בנתוני הצמיחה, א.ל) אנשים קונים בתים בשני מיליון שקל ואז מקטרים שאין להם כסף".

כהנוביץ' לא מקבל את הטענה שיש להפנות את עודפי הגבייה במסים לקידום השכבות החלשות. "לישראל יש חוב אדיר. אנחנו נמצאים כיום באותו המצב שמדינות אירופה נמצאות בו, רק שהן הגיעו למצב הזה בעקבות משבר וכאן זה קרה בלי משבר. אין לנו כסף ובניגוד ליוון, גם אין לנו מי שיציל אותנו במקרה שנקרוס. באירופה המדינות פרסו רשת ביטחון אחת לשנייה - לנו אין רשת ביטחון. כל שקל שהמדינה מרוויחה כרגע צריך ללכת להחזרת חובות, חבל על הריבית שאנחנו משלמים".

את מצבם של הערבים והחרדים, מציע כהנוביץ' לפתור באמצעי אחד – הורדת מסים. "ממשלות לא יודעות לייצר עבודות. כשהן מייצרות מקומות עבודה הן מייצרות שחיתות. הדרך היחידה להגדיל את אחוז ההשתתפות בכוח העבודה, היא לבטל קצבאות ולהוריד מסים לחברות ומסים על עבודה. צריך לתת לאנשים חכות ולא דגים".

הפרות החולבות יברחו מהמרעה

הכלכלן עומר מואב, ששימש בעבר כיועצו של שר האוצר שטייניץ, סבור שטעות חמורה היא לקשור בין עלייה בצריכה לצמיחת המשק. "אין דרך לדעת אם הצריכה מעלה את התמ"ג או שמא ההיפך, התמ"ג גורם לעלייה של הצריכה לנפש. התמ"ג מבטא בסופו של דבר את הרמה שבה המשק ממצה את פוטנציאל הייצור שלו".

לדברי מואב, הנתונים האחרונים מלמדים שישראל אכן ממצה יותר מאי פעם את הפוטנציאל שלה - יותר אנשים עובדים ויותר מוצרים יוצאים לשוק. השאלה החשובה היא, האם היא תעבור גם להגדלה של הפוטנציאל. "כשאתה מייצר לאדם מקום עבודה ובמקום להיות מובטל הוא יוצא לעבוד. אתה ממצה פוטנציאל. אם אתה גם משקיע בחינוך ונותן לו מקצוע - זו הגדלת הפוטנציאל". לדבריו השקעה בחינוך, בעידוד התחרותיות ובתשתיות היא שתקבע האם ישראל תמצה את הפוטנציאל הכלכלי שלה.

מואב סבור שנתוני הצמיחה אכן מעידים על עלייה ברמת החיים בארץ. "באופן כללי, כשהתוצר עולה זה אומר שהמשק מייצר יותר והאזרחים נהנים בממוצע מרמת חיים גבוהה יותר. השאלה היא איך זה מתחלק בין השכבות באוכלוסיה".

"ראש הממשלה ושר האוצר אומרים שמצבנו טוב ואם מודדים את שיעור האבטלה אז ביחס לארה"ב ואירופה - כן, מצבנו טוב. הבעיה היא שאם בודקים את התוצר לנפש, אז ישראל מתחילה להיראות פחות טוב. כאן אנחנו כבר משק שצומח בשיעור שנתי של 2.5% לעומת 2.3% במדינות המערב. עדיין יותר, אבל הפער כבר לא כזה גדול".

עם זאת, ובניגוד לנתנזון, מואב חושש יותר לגורלם של הישראלים העובדים, שתורמים לצמיחה אך לא נהנים מספיק מפירותיה. "יש גם פער מאוד גבוה בין רמת חייו של אדם משכיל במעמד הבינוני הישראלי לבין רמת החיים של מקבילו במדינות מערביות מתקדמות".

"בישראל יש אוכלוסיה חלשה גדולה שהמון משאבים מופנים אליה, יש מערכת ביטחון שמצריכה השקעה גדולה ויש התנחלויות שעולות הרבה כסף. בדיונים מדברים על תמיד על החלשים והפריפריה אבל בינתיים במערב אירופה אדם עובד ומשכיל משלם מסים כמו בארץ ומקבל תמורה יותר גבוהה. יש לו פארקים יפים, תחבורה ציבורית יעילה, מערכת חינוך טובה, השקעה באיכות הסביבה".

מואב מצר על כך שלאזרח העובד הישראלי אין את זה ובכל פעם שמוחים על כך מקבלים את התשובה שאנחנו ארץ קטנה ומוקפת אויבים וכל הדברים הללו הם לוקסוס. "נכון, זה לוקסוס", אומר מואב, "אבל אנחנו רוצים את הלוקסוס הזה. המעמד הבינוני הוא הפרה החולבת של המשק הישראלי ויש לזכור שהוא נחלב במרעה פתוח - אם לא תאכיל אותו, הוא יעזוב".