שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    תוכנית ההתנתקות מהמדינה
    "מכתב הרבנים הנוכחי מסמן את מות הגישה הממלכתית בגרעין הקשה של הציונות הדתית, ואת היטמעותה בגישה החרדית ששוללת מדינה יהודית שאינה מדינת הלכה". על משמעות איגרת התמיכה שנחשפה ב-ynet

    אני מניחה שמשה קצב די מרוצה הערב. לכאורה, הוא זכה לזריקת עידוד ממקור בלתי צפוי: ב-ynet נחשפה רשימה ארוכה של רבנים מכובדים מתוך הציונות הדתית הקוראים לו להתחזק, ומבטאים אמונה בחפותו, על אף פסיקתו החד-משמעית של בית המשפט כי הוא אשם בשני מקרי אונס חמורים. ניצחון מצידו? לא ממש, יותר ניצחון פירוס. כי בעוד הם מחזקים במכתבם את "נשיאה לשעבר של מדינתנו", הם מרוקנים מתוכן את אותה "מדינתנו" ממש, ויחד איתה את מוסד הנשיאות שבראשו עמד.

     

     

    לפני כמה שנים זכיתי ללמד אזרחות בתיכון דתי כלשהו בארץ. אחד הפרקים הראשונים בספר הלימוד סקר שש גישות שונות שיש בחברה הישראלית

    בשאלת "יהדותה" של מדינת ישראל - החל מהגישה החרדית ועד הגישה הקיצונית הרואה במדינת ישראל "מדינת כל אזרחיה" בלבד.

     

    היה לי ברור ששתי הגישות הראשונות שהובאו בפרק - זו החרדית וזו של הציונות הדתית תהיינה מובנות מאליהן, וכי את מרבית השיעור אצטרך להקדיש דווקא לגישות החילוניות יותר. אז זהו שלא.

     

    רוב אותו שיעור, כמו גם זה שאחריו, הוקדש לדיון בשאלה מהי בדיוק גישת הציונות הדתית, ובמה היא שונה מהגישה החרדית. הרבה מאוד אנרגיות השקעתי בשיעורים הללו כדי לשכנע את התלמידים שיש הבדל, ושאין מדובר בסמנטיקה בלבד. יצאתי מהשיעורים האלה בתחושה שאם לדור הצעיר המתחנך במערכת החינוך הממלכתית-דתית ההבדלים לא ברורים, הרי שאנחנו על סִפו של אובדן דרך אידיאולוגי.

     

    איבדנו את זה

    ובכן, חברים, אנחנו שם. כבר מזמן לא על ספו, אלא לגמרי בתוך אובדן הדרך. החבורה המכובדת החתומה על הוורסיה הנוכחית של "מכתב הרבנים" הייתה עד לאחרונה מובילת הקו ה"ממלכתי" בתוך הציונות הדתית. אלה שתמיד רקדו עם הרמטכ"ל ביום ירושלים בישיבת מרכז הרב (לפני שהתפצלו ממנה...), אלה שקיבלו בשירת "ימים על ימי מלך תוסיף" את ראש הממשלה, אלה שראו בגיוס לצה"ל מצווה דתית ממש. נו, אלה ששטפו לנו את מוח עם "ראשית צמיחת גאולתנו" כל הזמן. אבל באקט הזה של התמיכה בקצב הם בעצם מצהירים שמבחינתם, גאולתנו הפסיקה לצמוח. כי הרמטכ"ל אינו המפקד של צבאות ה', וראש הממשלה לא עומד בראשה של ממשלת מלאכים.

     

    אנחנו מדברים על מדינה ריבונית, שאחד הייצוגים המשמעותיים שלה הוא מערכת משפט עצמאית ומתפקדת. נכון, תמיד היו קולות כאלה ואחרים בגנות המערכת הזו, אבל הם עלו בעיקר סביב סוגיות הקשורות ליחס בין דת ומדינה, וכחלק מביקורת נקודתית על פסיקותיו של בג"ץ בעניינים המדוברים.

     

    אבל הפעם, הם יוצאים נגד בית המשפט באשר הוא. ועל אף שיש איזו אמירה מוזרה של הרב אבינר המתייחסת איכשהו ל"חומר" במשפט, ברור לחלוטין שהם לא ראו ולו בדל ראיה, לא שמעו

    תו אחד של עדות, ולא הציצו אפילו בחצי עין על אף אחת מהמתלוננות. המשפט התנהל בדלתיים סגורות, והחומר היה חסוי. ולמרות זאת, הרשו לעצמם רבנים רציניים אלה לצאת חוצץ נגד מערכת המשפט ולומר בביטחון עצמי מביך, שחפותו של קצב עוד תצא לאור, ומשפט צדק עוד ייעשה.

     

    מכתב הרבנים הנוכחי מסמן את מותה של הגישה הממלכתית בקרב הגרעין הקשה של הציונות הדתית, ואולי את השלב המשמעותי ביותר בהיטמעותה בתוך הגישה החרדית, ששוללת כל אפשרות לקיומה של מדינה יהודית שאיננה מדינת הלכה שפועלת על פי חוקי התורה. כמה ישמחו תלמידי ישראל לשמוע שמהיום נשארו להם רק חמש גישות ללמוד בספר האזרחות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "תוכנית ההתנתקות מהמדינה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ותן חלקנו
    מומלצים