אדום לוהט

כל מוזיקאי שזוכה לאינסוף השמעות, אהבה מקיר לקיר בפייסבוק ופרגון מהביקורות, מגיע לרגע הזה. האלבום השני. במקרה של "רד בנד" זו העונה השנייה, שמגיעה בערך שנתיים אחרי הראשונה.

כל מה שאתה רוצה לעשות הוא לשחזר את המתוק-מתוק הזה, כדי להצליח לעמוד בסטנדרטים של העונה הראשונה - אם לא להתעלות עליה. העניין הוא שהעונה הראשונה נהנתה מתכונה נחשקת מאוד: היא היתה ראשונה. לא היתה עונה לפניה, והיא יכלה רק להפתיע.

אבל "רד בנד" לא מאכזבת. גם העונה השנייה שלה ממשיכה לרקוד על אותה חתונת רוקנ'רול זכורה לטוב. רד אורבך, שאי אפשר שלא לאהוב לפחות את הסרט שהוא חי בו,

מתעקש לחבל בכל המאמצים של הלהקה שלו לחזור סוף סוף לכרי הדשא הצהבהבים של המיינסטרים הישראלי.

החברים שלו, לפטי ופונצ'ו, מתנהגים לפי הקודים שמכתיב התחום הזה בארץ - משתפים פעולה, נחמדים לאורחים, סופגים את השיגיונות שלהם, מחזיקים ידיים עם הסטנדרט כדי להוציא לפועל את הקאמבק הזה, ואולי להרוויח עוד כמה לירות כדי לגמור את החודש.

כוכבים כחולים סגולים

רד אורבך לא חי על אותה פלנטה. הוא כוכב רוק מזדקן אמיתי, עם כל המניירות. זה משהו שלא רואים פה בארץ. פה הם גדלים ומתרככים או רעבים ללחם, אבל רד חי את הרוקנרול עד העצם הקלישאתית האחרונה שלו. זה אולי נראה כאילו הוא הורס לחברים שלו, אבל האמת היא שהוא נותן ביטוי לכל התסכולים שלהם מהפשרות בתחום ומהעובדה שבארץ לעיתים רחוקות מה שנוצץ פה הוא באמת זהב.

לפטי, פונצ'ו ורד. לא פלא שהלהקה מצליחה גם מחוץ לסדרה

לרוב אלה קונפטי מהשקות בקניון, וזה רק אחד מהרבדים הסאטירים בקומדיה הזאת, שהיא אחת הטובות, אם לא ה-. אין ספק שאחד הדברים הכי בולטים ב"רד בנד" הוא העובדה שמי שכתב אותה חי את עולם המוזיקה, וזה לא מפתיע שארי פפר, מיכה דומאן ועמי ויזל, האנשים מאחורי הבובות, מתפקדים כלהקה גם בחיים, ומופיעים יחד גם מחוץ לסדרה.

בדיוק בנקודות הרגישות

העלילה הזאת מאפשרת לכותבים לדייק ולחדד את העקיצות על אותם אורחים בדיוק. בשנה שעברה זה היה הקול של אביב גפן, השנה אלה המריבות של משינה. נדמה שהעקיצות קצת יותר רכות השנה: יהודית רביץ קיבלה טייפ קאסט של בנאדם נאיבי, נינט נכנסה לתפקיד ה"לא מאמי" התחמנית.

משינה עם רד. המריבות הקבוצתיות מככבות (צילום: אלדד רפאלי)